English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים - ישיבת הכותל! מרחשוון פרשת וירא

גליון 141 - פרשת וירא התשע"ח
 
 
 
 
 
 

בית הישיבה מאחל לכם ולכל בני משפחותיכם חורף בריא ושמח! 
קריאה מהנה ושבת שלום!
!שיר היובל של ישיבת הכותל - ישמחו במלכותך
לשולחן שבת

הרב יהושע טשרנפסקי שליט''א 

"עיניים להם ולא יראו"
 

בפרשת וירא מופיע סיפור העקידה. אברהם מתנסה באחד הנסיונות הקשים ביותר בו הוא צריך להקריב את אחד הדברים היקרים לו ביותר. אברהם המלמדנו ארחות חיים איך להגיע לקירבת אלוקים, מלמדנו מסירות נפש מה היא. הדרך בה האדם עושה את רצונו של ה', הוא חלק מאד מהותי מקיום המצוה. כדברי חז"ל: "אמר ליה בר הי הי להלל: מאי דכתיב: "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו"[1], היינו צדיק היינו עובד אלוקים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו! אמר ליה: עבדו ולא עבדו - תרוייהו צדיקי גמורי נינהו. ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד"[2]. אינו דומה אדם שעושה כמו רגילות העולם ובין אדם שממש קשור לרצון ה' אותו הוא מקיים. "וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק"[3], אברהם אבינו ציפה לקיום רצון ה', הוא קיוה ושאף למילוי דבר ה' וציוויו. היה לאברהם את כל האפשרויות להיפטר מציווי זה או אם לבחור לעשות את הציווי, לפחות לעשות את זה באיטיות ובקושי. אברהם אבינו נושא את עיניו, "מרחוק"! מסתבר לומר שאם הוא ראה את המקום מרחוק, זה היה מתוך חיפוש תמידי אחר סימנים ל"מקום" שהרי לא ידע אברהם היכן מקום זה. במדרש, מביעים חז"ל דבר זה ע"י השוואת מעשי הצדיקים למעשי הרשעים: "וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו"[4]. אמר ר' אבא "תחשכנה עיניהם מראות"[5], לפי שמראית עיניהם של רשעים מורידים אותם לגיהנם, שנאמר: "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו'"[6], "וירא עשו"[7], "וירא בלק"[8], "וירא בלעם"[9], לפיכך הם מתביישין במראות עיניהם, שנאמר: "יראו גוים ויבושו"[10], אבל מראית עיניהם של צדיקים מעלה אותם, שנאמר: "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים"[11], "וירא והנה באר בשדה"[12], "וירא פנחס"[13], "וירא והנה הסנה"[14], ולפיכך שמחים במראית עיניהם, שנאמר[15]: "יראו צדיקים וישמחו"[16]. אצל הרשעים השאיפה שלהם היא לעשיית הרע ואילו אצל הצדיקים השאיפה היא, עשיית הטוב.
האדם נמדד ביחס לקיום מצוותיו אך יותר מזה הוא נמדד ביחס שלו כלפי קיום המצוות. היחס של האדם לעשיית המצוות וקיום רצונו של הקב"ה הוא מה שמגדיר את האדם בתור "עובד אלוקים" לעומת "אשר לא עבדו". וכן אנו מוצאים בתוכחתו של ישעיהו: "...יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני וליבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה"[17]. ישעיהו מוכיח את עם ישראל ואומר להם, אמנם אתם יראים אותי אבל הכל זה רק כאדם המקיים את המצוות מתוך הרגל כדברי האבן עזרא[18]: "מצות אנשים מלומדה, כטעם רגילות, "כעגל לא לומד"[19] ("שלא למדו אותו למשוך בעול ולא למד עד שמכין אותו ומרגילין אותו עד שילמוד כך[20])". אנחנו צריכים לייחד מחשבה ליחס שלנו לעבודת ה' שלנו לא פחות ואף הרבה יותר מאשר עצם קיום המצוות. ממש להתאמץ להיות עובדי ה' כל אחד במקומו ובמעמדו.
 
[1] מלאכי ג, יח
[2] חגיגה ט, ב
[3] בראשית כב, ד
[4] אסתר ג, ה
[5] תהילים סט, כד
[6] בראשית ו, ב
[7] בראשית כח, ו
[8] במדבר כב, ב
[9] במדבר כד, א
[10] מיכה ז, טז
[11] בראשית יח, ב
[12] בראשית כט, ב
[13] במדבר כה, ז
[14] שמות ג, ב
[15] איוב כב, יט
[16] ספרי דאגדתא דאסתר ג, ה
[17] ישעיהו כט, יג
[18] על הפסוק הנ"ל
[19] ירמיהו לא, יז
[20] רד"ק, שם

 
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif    
 
"חשבון מוטעה של אברהם אבינו בהחזרת הנפש למלך סדום"

בפרשתנו מובא הענין של הפיכת סדום. לפני שה' הופך את סדום, הוא אומר: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה"?! (בראשית יח, יז) "לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו. אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו[i] - שלו הן" (רש"י שם), וא"כ לא מן הראוי להפכן בלי לומר לו דבר. כמו כן, הרי "קראתי אותו אברהם - אב המון גוים - וְאיך אשמיד את הבנים ולא אודיע לָאב, שהוא אוהבי"?! (רש"י שם) לכן ה' רוצה לגלות לאברהם מה שעומד לקרות בסדום.
והנה, שבעים פנים לתורה, וא"כ אולי מותר לומר פירוש נוסף[ii], למה רצה ה' לגלות לאברהם מה עומד לקרות בסדום. הגמרא הרי שואלת, "מפני מה נענש אברהם אבינו, ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים"? (נדרים לב, א) הגמרא מביאה כמה תשובות לזה, ואחת התשובות היא, שגלות מצרים נגזרה בגלל שאברהם אבינו החזיר למלך סדום את הנפשות שהציל במלחמה (בראשית יד, כא-כג). אמנם מלך סדום ביקש ממנו "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (שם, כא), אבל אברהם לא היה צריך להסכים לזה, שהרי עוד לפני המלחמה עם אמרפל נאמר כבר ש"אַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד" (שם יג, יג), ואברהם ידע מזה. אם כך, היה צריך לקחת את הנפשות שהציל במלחמה לַישיבה שלו וללַמד אותם להיות בעלי חסד, ולא לשלוח אותם לַ"ישיבה" של בֶּרַע מלך סדום, ששם לומדים את ההפך הגמור. לכן, לפני שה' משמיד את סדום, הוא רוצה להראות לאברהם את התוצאה מן הטעות שעשה. החזרתָּ את האנשים למלך סדום - ראה מה גרמת. גרמת שאצטרך להמית אותם במיתה משונה. אם היית לוקח אותם לישיבה שלך, הם היו צדיקים, או לפחות לא היו רשעים כאלה, ולא היו מתים. אבל עכשיו - צריך להמיתם.
אולי מותר לומר, שזו הסיבה לכך שאברהם מתאמץ כל כך להתפלל עבורם. אולי יש חמישים צדיקים, אולי יש פחות, מְנסה בכל דרך למנוע את הגזרה. הוא לא מצליח בזה, אבל זהו שיעור "מוּסָר" לאברהם אבינו, על כך שהחזיר את האנשים למלך סדום. כך על כל פנים לפי הדעה בגמרא, שלא נהג נכון כשהחזיר את הנפש למלך סדום. צריך להודיע לו על תוצאות המעשה שעשה, "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו", שלא יעשו כך פעם נוספת, לוַתר על קירוב רחוקים לאמונה, אלא יְלַמדו אותם דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, כדי שלא יֹאבדו בזה ובבא[iii]. אולי מותר לפרש כך את דברי ה' על אברהם ("הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה"?!), למרות שרש"י לא פירש כך.
 
[i]. סדום, עמורה, אַדְמָה, צבוים וצוער. [התכנית היתה להפוך את כל חמשת הערים הללו, אלא שלבסוף נהפכו רק ארבע מהן (רש"י בראשית יט, כה), וצוער ניצלה בזכותו של לוט (עי' רש"י שם, כ-כא). ובמדרש מובא, שאמנם צוער לא נהפכה, אבל לאחר שעזב לוט את צוער וישב בהר (שם, ל), נבלעו יושביה באדמה (ב"ר מב, ה. ועי' במפרשים שם). דהבטחת המלאך היתה רק "לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" (בראשית יט, כא), אבל תושבי העיר - נבלעו באדמה, ולכן נקראה העיר צוער - בֶּלַע (שם יד, ב. ועי' רש"י שם)].
[ii]. וכן כתב ה"אור החיים" הקדוש: "...לפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטֵי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז"ל. וכבר גליתי דעתי, שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפילו כמלא נימא, אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה... וארץ החיים מַעֲלַת פירות לכל זֶרַע זֵרוּעַ אשר יִזְרַע בָּהּ בעלה בן תורה. רק לדבר הלכה, אֶל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים - אחריהם לא ישנו" ("אור החיים" בהקדמתו לתורה).
[iii]. ואכן, יעקב אבינו כבר לא נכשל בטעות הזאת. כשיעקב שולח מנחה לעשו אחִיו, הוא שולח רק עזים, תישים, רחלים ואילים, גמלים, פרים, אתונות וַעְיָרִים (בראשית לב, טו-טז). עבדים ושפחות - הוא לא שולח. למה? מפני שיעקב נזהר שלא להוציא מרשותו אנשים, ולהעבירם לרשותו של עשו הרשע. בהמות אפשר לתת לעשו. לא נפשות (על פי שיחת הרב שליט"א לפרשת וישלח תשס"ח).
מתוך לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif 

---  ''חסידותה של רחל אימנו" --- 
 
יש לשאול במה זכתה רחל לכל המעלה הגדולה הזאת?
רש"י מביא מדרש אגדה, שתמיד כשאני קורא אותו אני מתרגש מחדש, ולקרוא אותו ברבים ביום הזה, אני חושב שזה דבר גדול מאד. אומרים 4 חז"ל במדרש : "הלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה צלם בהיכל, ולא נתפייס" הקב"ה א-ל רחום וחנון, למרות כל תחנוני האבות לא נתפייס על כך שהעמיד מנשה צלם בהיכל. "נכנסה רחל אמרה לפניו: רבש"ע רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי בשר ודם? הוי אומר רחמיך מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי", הכנסתי את לאה צרתי לתוך ביתי. "שכל עבודה שעבד יעקב את אבא לא עבד אלא בשבילי" "ויאהב יעקב את רחל, ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך 5 הקטנה" , כל העניין התחיל משום שיעקב רצה לשאת את רחל לאשה, "כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי" איזה דבר נורא זה, אם היינו מנסים לחשוב על הדבר הזה, כיצד אנו היינו 1 ירמיהו פרק ל"א פסוק י"ד 2 ירמיהו פרק ל"א פסוק ט"ו 3 ירמיהו פרק ל"א פסוקים ט"ו-ט"ז 4 מובא ברש"י ירמיה פרק ל"א פסוק י"ד, וברד"ק שם 5 בראשית פרק כ"ט פסוק י"ח מרגישים אם היו עושים זאת לנו. "ולא די ששתקתי" אומרת רחל לרבש"ע, "אלא שמסרתי לה סימני" אני עזרתי לה בתהליך הנורא הזה שלא תתבייש, "אף אתה אם הכניסו בניך צרתך לביתך שתוק להם. אמר לה יפה לימדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימניך לאחותך" האם רחל הייתה צריכה לעשות את זה? האם רחל הייתה מחוייבת בדבר הזה? האם יש דין כזה בשלחן ערוך של עם ישראל? ובכלל הרי אבא שלה הוא זה שאחראי על בנותיו והוא הקובע מי תתחתן ועם מי, והוא החליט ש"לא יעשה כן במקומנו" והוא נותן את לאה הבכירה לפני הצעירה, האם רחל הייתה צריכה לסייע לאביה ובאותה העת למעול באמונו של יעקב, ולמסור את הסימנים ללאה? מורי ורבותי התשובה היא לא! רחל אמנו לא הייתה מחויבת לעשות את הדבר הזה, אלא זו היא מדת חסידות של רחל אמנו. רחל אמנו החליטה שהיא מוחלת על כבודה ומוותרת על היקר לה למען אחותה שלא תתבייש, אף על פי שלא הייתה חייבת לעשות את המעשה זה. מדת חסידות זו של רחל אמנו היא שעמדה ועומדת ותעמוד לעם ישראל כולו. אם ניתן להשוות, נאמר שכמו שעקדת יצחק אצל האבות הקדושים עומדת לעם ישראל, כך אצל האימהות הקדושות, מעשה זה של רחל אמנו עומד לעם ישראל.
פינת גדולי ישראל 

ר' יעקב לורברבוים – בעל 'הנתיבות' / חוות דעת
 
 
רבי יעקב בן יעקב משה לורברבוים מליסא (1770‏ -  25 במאי 1832). נודע גם בכנוי: הגאון מליסא או הרב מליסא או הנתיבות על שם ספרו "נתיבות המשפט" על טור חושן משפט שבשולחן ערוךרב אורתודוקסיפוסק הלכה, ורבהּ של העיר ליסה שבפולין. הוא בין הבולטים בין האחרונים, וספריו נלמדים הן במסגרת לימוד עיוני ישיבתי והן במסגרת לימודי הלכה. צאצא למשפחת רבנים מיוחסת, ונינו של רבי צבי הירש אשכנזי מחבר הספר "חכם צבי".
אביו נפטר בטרם נולד, והוא גדל בבית רבי יוסף תאומים אב בית דין בורשטיין.  היה אב בית הדין של קאלוש ובשנת1809 התמנה לרבה של ליסא. בשנת 1821 עזב בפתאומיות את ליסא, ונסע לגליציה, מתברר כי נסע על מנת לגרש את אשתו, ומאחר ומכר את נכסיו לא יכול היה לשוב לליסא מכיוון והיה נחשב נתין זר, בשל כך חזר שוב לקאלוש, משם נסע ללבוב.‏ רבי יעקב נודע במלחמתו חסרת הפשרות נגד היהדות הרפורמית.במלחמתו שיתף פעולה עם הגרעק"א והחת"סעמם היה בקשרים חמים. תלמידיו המפורסמים היו רבי צבי קלישר ורבי אליהו גוטמכר שניהם ממבשרי הציונות. פרסומו לדורות בא מספריו ההלכתיים, ובעיקר מספריו "חוות דעת" ו"נתיבות המשפט". מרבית חיבוריו נערכו על פי סגנונו של רבי יהונתן אייבשיץ. חוות דעת - על שלחן ערוך חלק יורה דעה (1799), מקור חיים - על שלחן ערוך אורח חיים ועל הט"ז ומגן אברהם (1807).
על פי המסופר, היו לרבי יעקב שלש נשים, ומשלשתן התגרש. אשת נעוריו הייתה בתו של הגביר ר' נפתלי הירץ מסטאניסלב. אשתו השנייה [או השלישית] הייתה מרת שיינדל בתו של ר' יעקיל מרימנוב. היא נפטרה בבראדי ח' ניסן תקצ"ח. מאשתו זו, ידוע כי נולדו לפחות שנים מילדיו. 

מתוך ויקיפדיה, עריכה - זיו ששון ארזי
 
'ופניהם איש אל  אחיו' - הפינה של בניין הבית 

'הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד?!'/ הרב יהושע טשרנפסקי שליט"א
בס"ד
 
"ותבך אשת שמשון עליו ותאמר רק שנאתני ולא אהבתני החידה חדת לבני עמי ולי לא הגדתה ויאמר לה הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד?"[1].
שמשון יורד לתמנה ופוגש אשה מבנות פלשתים. הוא עולה לבית הוריו ומספר להם על האשה אשר מצא. ההורים של שמשון, ככל הורה שדואג לשלום ילדיו, לא מבינים למה שמשון בוחר לאשה דוקא מבנות פלישתים שנואי נפשם של עם ישראל בעוד יכל למצא הרבה מבנות אחיו ולבחור אשה מתוכם. כאשר הוא בכל זאת יורד לשאתה לאשה, הוא פוגש כפיר אריות שואג לקראתו ומשסע אותו כשסע הגדי[2]. לאחר זמן חזר בדרכו לראות את מפלת האריה, מוצא הוא "...עדת דבורים בגויית האריה ודבש"[3]. במשתה שעושה לכבוד נישואיהם, כמנהג הבחורים אז, חד להם חידה "...מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק". כלומר, מהארי (או מהדבורים, לפי המלבי"ם) יצא דבש. שמשון הרג אריה ומתוך כך נוצרה האפשרות ליצירת הדבש. כאשר הפלישתים שידלו את אשת שמשון לגלות את החידה, היא מנסה לשדל את שמשון שיגלה לה אך שמשון אומר לה "...הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד?!".
ברור שיש המון מה לדון בפרשיה זו בעצמה הן מבחינת הפשט והן מבחינת עומק הפשט. למה בחר שמואל, הנביא שכתב את ספר שופטים[4]ללמד אותנו דעת אלוקים דוקא דרך סיפורים אלו. "הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא, נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה, ושלא הוצרכה - לא נכתבה"[5]. כשאני חוזר על פרק זה בתנ"ך אני שואל את עצמי שוב ושוב איזה מין ק"ו דן שמשון. האם לא ברור שזה אמור להיות להיפך? האם לא ברור שאמורים ליצור חיים כאלה שבן או בת הזוג קודמים להורים?!   
"...והיו לבשר אחד"[6]. תהליך הנישואין הוא יצירת מופת של חיבור מחודש של שתי נפשות שהולכות ויוצרות דבר חדש איכותי יותר ועוצמתי יותר. הרמב"ן על פסוק זה כותב "...והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא, וילכו להם, ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו. וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד". האדם ואשתו נוצרו כאדם אחד, ישות אחת בלתי נפרדת עד שהגמרא אף שואלת: "הי מינייהו סגי ברישא?"[7] – איזה פרצוף הלך ראשון הרי הם היו מחוברים אחד לשני. מסביר הרמב"ן שהקב"ה הפריד את האדם מאשתו אך כיון שהיו עצם אחד, גם צאצאיו זכו ליכולת הפלאית להידבק בנשותיהם. רצונו של הקב"ה הוא שהאדם ואשתו ייצרו מצב של "טוב". "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו"[8], המציאות שהאדם עומד לבדו אינו מצב של "טוב". ועל פסוק זה אומר הרמב"ן: "...אבל יתכן לומר כי היה כדברי האומר (ברכות סא, א) דו (שני) פרצופים נבראו, ונעשו שיהיו בהם טבע מביא באיברי ההולדה מן הזכר לנקבה כח מוליד, או תאמר זרע, כפי המחלוקת הידוע בעיבור. והיה הפרצוף השני עזר לראשון בתולדתו, וראה הקדוש ברוך הוא כי טוב שיהיה העזר עומד לנגדו, והוא יראנו, ויפרד ממנו ויתחבר אליו כפי רצונו. וזהו שאמר אעשה לו עזר כנגדו. וטעם "לא טוב", שלא יאמר בו כי טוב בהיותו לבדו, שלא יתקיים כן". הטוב האמיתי שרצה הקב"ה שיהיה הוא, שברצון האדם ייעשה החיבור בין איש ואשתו.
מה יותר אידיאלי מאשר חיבור תמידי של איש ואשתו? למה המצב של הטוב הוא כאשר החיבור נוצר ברצונו של האדם? הגמרא במסכת שבת אומרת[9]: "...אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. כתיב הכא: "ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב"[10], וכתיב התם: "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד"[11]. תכלית העולם היא להיות שותף לקב"ה במעשה בראשית, להידבק במידותיו של הקב"ה. אנחנו צריכים להביא את העולם למצב של טוב. על כן כל המציאויות שהקב"ה מעמיד אותנו בהם הם המאפשרים לנו להיות שותפים למעשה בראשית, להיות שותפים בבריאתו של ה'. גם בני זוג קיבלו את המתנה הגדולה להוציא אל הפועל את רצונו של הקב"ה בבריאה, ליצור מציאות של "טוב". כל צד בנישואין, האיש והאשה, מביא את הזהות העצמית שלו אל תוך חיי הנישואין ומתוך כך יוצרים מציאות מתוקנת יותר ושלימה יותר של חיבור ברצונם של בני הזוג. כאשר האיש והאשה היו מחוברים, היתה הזהות של כל אחד מבני הזוג, מטושטשת. אולי זה הפשט בדברי הגמרא שהובאו לעיל "הי מינייהו סגי ברישא?" במצב שהיו מחוברים באופן קבוע, לא ברורים הם יחסי הכוחות ובאופן זה אי אפשר לנהל מציאות חיים שלימה. רק כאשר כל אחד מעצים את הזהות העצמית שלו ואח"כ מביא את הזהות שלו אל תוך חיי הנישואין, גם החיים הזוגיים יהיו שלימים.
הבעיה היא, שכאשר עסוקים בבניין האישיותי הפרטי של האדם, אפשר להתבצר כל אחד בעמדה העצמית לו בלי יכולת להגיע לשלב הגבוה יותר עליו אומרת התורה "טוב", בו שני הצדדים מתאחים לאישיות אדירה אחת. במצב כזה אומרת התורה לא טוב היות האדם לבדו. התהליך שצריך כל צד לעבור הוא גיבוש זהות, אבל מתוך הבנה שהתכלית היא להגיע למדריגה השלימה יותר של איחוי שני הצדדים לשלימות אחת. בני זוג עסוקים הרבה פעמים במאבקי כח, לפעמים סמויים ולפעמים גלויים. בשלבים הראשונים של חיי הנישואין זה בולט יותר ובהמשך זה נעשה עדין יותר ודק יותר. זה חלק מתהליך עמוק מאד של פיתוח יכולת של הבאת שני הצדדים להיות צד אחד. כאשר בני זוג עובדים בצורה נכונה, הם מסוגלים לזהות את הזיופים, את אותן נקודות בהם במקום להביא את האישיות של כל צד לאישיות אחת, עסוקים באיך להעצים את האישיות הפרטית של האדם. אומר שמשון בפסוק שהובא לעיל: "...הנה לאבי ולאמי לא הגדתי ולך אגיד". סברא טובה! אני גדלתי כמה שנים בבית הורי, בניתי לעצמי אישיות, קניתי לעצמי זהות, ולך אגיד?! מאבק כח! מה זה אומר? תחילת חיי הנישואין (ולפעמים ההתחלה ממשיכה הרבה שנים, ומי שלא עובדים על זוגיותם ועל החיבור השלם ביניהם, דבר זה אף מוביל אותם בהרבה צמתים בחיים) מלווה בסברא זו בהרבה נקודות בחיים. הזוג מתמודד, וכל צד קרוע בינו לבין עצמו בשאלה האם "לאבי ולאמי" או "לך אגיד". ברור שהקומה הגבוהה לשם כל זוג צריך לשאוף היא, להיות ברצונם אישיות אחת. מאידך, אין זה אומר שחיי נישואין הרי הם מחיקה של הזהות. אדרבה, זוג שלא יביא לידי ביטוי את האישיות של שני הצדדים גם לא יצליח לייצר חיבור שלם יותר ביניהם. זוג כזה יבנה בנין שבנוי על יחסי כוחות לא נכונים ביניהם ושוב "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". עזר - כנגדו! מחד, עזר, ומאידך, כנגדו. צריך שכל אחד והאישיות שלו יבואו לידי ביטוי ומתוך כך יתאחו ויתחברו לאישיות אחת שלימה כאשר לומדים איך לאזן את הכוחות.
צריך לדעת שזה תהליך ארוך ודורש הרבה שימת לב. כעבודה עצמית של כל צד מבני הזוג, צריך לפתח יכולת זיהוי איפה הסברא הזאת של שמשון תופסת אותנו. כאשר נלמד לזהות את אותם מאבקי כח עד העדינים ביותר, נוכל לעבור לשלב הבא, "תקשורת זוגית", ולבנות יכולת לשנות את תפיסת עולמם. מתפיסה ילדותית של תחילת חיי הנישואין שאני צריך לגבש את הזהות העצמית שלי, להבנה גבוהה יותר שככל שאני מחובר יותר אל הצד השני שלי זו האישיות האמיתית יותר. אתן דוגמא אחרת מחיי ההורות. כאשר הורה קם בלילה לטפל בילד שלו, תפיסה נמוכה היא שהילד לוקח לי את האישיות, הוא לא נותן לי לפתח את האישיות שלי. מדריגה גבוהה יותר היא הבנה עמוקה יותר שדוקא הקימה בלילה זה מה שמעצים את האישיות שלי כהורה, זה מה שנותן לי לממש את ההורות שלי. כך גם בחיי הזוגיות, ההבנה השלימה היא כאשר נבין שהאישיות האמיתית שלנו היא החיבור השלם עם בן או בת הזוג.
נחזור וננסה להבין מה שמואל הנביא מלמדנו בסברא זו של שמשון. תקופת השופטים היא תקופה ממצעת בין תקופת הנהגתו של יהושע ובין העמדת המלכות בישראל. תקופה בה "אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה"[12]. כל אחד מנסה לבנות את אישיותו הפרטית וגם השופטים הם אנשים פרטיים שבזכות עצמם הביאו הצלה ארעית לעם ישראל. גם שמשון "הולך אחרי עיניו"[13] ומביא הצלה, אמנם גדולה, עשרים שנה[14], אך עדיין הצלה פרטית. אומר הרמב"ם על מצות מינוי מלך[15]: "וכן לא יהיה שטוף בנשים, אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים, שנאמר: "לא תתן לנשים חילך"[16], על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר: "ולא יסור לבבו"[17]שלבו הוא לב כל קהל ישראללפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר: "כל ימי חייו"[18]. מלך, תפקידו הוא לחבר את לב עם ישראל להיות לב אחד ולחבר את ליבם של עם ישראל לאביהם שבשמים. שמשון, בסברא ששמואל בחר ללמדנו, מגלה לנו את סוד המעבר בין תקופת השופטים, דרך נסיון להעמיד את המלכות, עד שיקום במהרה מלך המשיח. מלך המשיח ידע ליצור בעם ישראל אישיות אחת שלימה המביאה לידי ביטוי את האישיות של כל אחד ואחד. ממש כחיי הנישואין בחיי הפרט, כן בחיי האומה, יצירת מציאות חיים שלימה ואחדותית.

שבת שלום!
 
[1] שופטים יד, טו
[2] שופטים יד, ו
[3] שופטים יד, ח
[4] בבא בתרא יד, ב – "שמואל כתב ספרו ושופטים ורות".
[5] מגילה יד, א
[6] בראשית ב, כד
[7] ברכות סא, א
[8] בראשית ב, יח
[9] י, א
[10] שמות יח, יג
[11] בראשית א, ה
[12] שופטים יז, ו, שופטים כא, כה
[13] משנה סוטה א, ח
[14] שופטים טו, כ
[15] הלכות מלכים ג, ו
[16] משלי לא, ג – ושם כתוב, "אל תתן לנשים חילך".
[17] דברים יז, יז
[18] דברים יז, יט
חדשות ועדכונים

יום בוגרים

16ec45bb-9420-423c-83ce-802441e6c6e2.png 

fee7672f-d239-4476-a13a-e424eb4031ac.png 

376915ea-1459-44e7-9e49-3d355029c23d.png 
8b3bb0e0-384d-4de4-8bf1-bc3ab74d0897.png 
0056cf26-b5ed-44f7-8642-6ddca3fb4472.png 

bb99f4d3-fbf8-476e-852e-12746420c9ff.png 
f90e2951-2056-476b-ad38-ab19d17a76a1.png 
03306fd3-f12d-4d8c-846e-7e07ee7df469.png 
b9649ae0-c707-49f6-a46a-6af597c3b1bd.png 



יום הורים

66760033-fb57-4946-832a-6fcc58116ea4.png 
f6a31d35-ea7f-4dfb-a47a-b99b7bb3c5ce.png 
a1cc1030-1cac-412a-b90a-93532403c4d3.png 
983d952a-face-48e1-9e6b-2f5b9b964899.png 
30a5955e-f604-4faa-8600-e1906c095746.png 
dca59bb9-8d34-46dd-a89e-f6b59838e858.png 

1923e3f8-bccd-4e35-b035-a7c523b60426.png 

8bb56d51-65e3-4b34-a8a5-de346919b1e1.png 
c6874c94-7541-4402-a046-1b84b9fdb420.png 

1a840533-ccb3-4e5c-8acb-39401b167ea5.png 

זמן טוב, חודש טוב וחורף טוב מישיבת הכותל

dbdcc7db-1d9a-43db-b0e1-01c9949f9909.png 

2293ac7b-0e3f-4b37-9751-96ad7c9519b0.png 

בית המדרש מתחדש בכסאות חדשים

תלמידי הישיבה ורבניה שמחו למצוא בפתיחת זמן חורף הפתעה אשר הכין להם בית הישיבה בדמות רענון של כל כסאות ביהמ"ד בכסאות חדשים נוחים ומפנקים...
עכשיו באמת אין לאף אחד סיבה לקום מן הכסא.. :)

5b888dfb-76dd-4857-97c6-f59e9d03062b.jpg 

b5be0485-2ad1-4106-b3b4-322cdf87d479.jpg 

05703e9a-8359-42fb-ac5b-d8bc73267f9b.jpg 


"לזרעך נתתי את הארץ הזאת"

כמדי שנה ציינו מסיבת עלייה לבוגרים ולמשפחותיהם שעלו במהלך השנה לארץ.
האירוע התקיים בליל ז' בחשוון, וכלל ארוחת ערב חגיגית עם דברי ברכה מראש הישיבה הרב ברוך וידר שליט''א, הרב ראובן טרגין ובמעמדו של הרב דורון פרז - מנכ"ל המזרחי העולמי


87882812-4f3d-4287-b5fa-04d5396a5db4.png 





5a603cac-1342-4d1e-8ef3-4dad19b16cc9.png

 

c33ffbee-5fe2-4fe2-9b64-e0d236a5586b.png



ד' במרחשוון
שלוש שנים לפטירת מו"ר הרב יהודה עובדיה זצ"ל

ת.נ.צ.ב.ה

 
 
74348916-e815-4f6c-b56c-b638b172106c.png
 
 

 

מזל טוב לגולנציקים המחלניקים שלנו על הכומתה החדשה!
ולשיריונרים על ה'סוף מסלול'


d9ec6f18-ce4f-4ec5-9666-0262eb649963.png

dbc97715-64da-4c24-b695-927fd75efa01.png 

e335fdd2-ba25-4457-8385-194f29deb3d7.png 


20f09534-33cb-4769-8ec0-0a46422bcd4c.png
 
 

בני חו"ל פתחו את זמן חורף ב'מסע לפולין'  
בני חו"ל יחד עם רה"י הרב ברוך וידר שליט"א, נכנסו לזמן חורף מתוך מסע פולין מרגש ומרומם!
cd0b0247-971d-4457-bce0-14f39c381b17.png 


6c847e8a-c390-40b3-9096-7835756b5a17.png 

3d18e0c7-0427-4a8e-b42f-a984f68cef06.png 
f00837ba-d644-4b81-a7da-5d70449f3177.png
 
 

ראש הישיבה הרב ברוך וידר שליט"א בשיעור גמרא עיוני לתלמידי כיתה י"ב בישיבה התיכונית רמת גן.

 

20280f5c-8959-4397-948a-79349eba8401.png


שבת שיעור א' ובני חו"ל בצפת 

השבת - שבת פרשת וירא, ישבתו בני שיעור א' יחד עם רה"י הרב ברוך וידר שליט"א בעיר הקודש צפת תובב"א, לשבת גיבוש מרוממת ומיוחדת.
וכן בני חו"ל יהיו ג"כ השבת בצפת לשבת גיבוש נהדרת.



 

שיעור יוטיוב שבועי חדש מפי מו"ר הרב ח"י הדרי שליט"א

 
5e15e4bd-e9fc-4d7f-b79b-13acc4bb4199.png

לבוגרי וידידי הישיבה היקרים די בכל אתר ואתר

לאור ההצלחה בחודש אלול- שיעור ווטסאפ שבועי חדש מפי מו"ר הרב ח"י הדרי 
ישלח בכל יום חמישי בקבוצת הווטסאפ של שיעורי הרב וביוטיוב ובפייסבוק של הישיבה.


 ניתן לקבל את השיעור בתפוצות הבאות 
רישום לעמוד היוטיוב של הישיבה:
https://youtu.be/btFkYZXky6s 
צפייה ומעקב אחרי עמוד הפייסבוק של הישיבה:
https://www.facebook.com/YeshivatHakotelIsrael/ 
הצטרפות לקבוצת הווטסאפ של עדכוני ושיעורי הרב ח"י הדרי:
https://chat.whatsapp.com/7ULNme6ML2D4AYdRvj5GH1 
מצ"ב השיעור לפרשת לך לך

נשמח לעזרתכם בהפצת השיעור לתועלת הציבור.

בברכת התורה ובברכת ירושלים
בית ישיבת הכותל
 

 




 



חשוון תשע"ח:

 
  • תנחומים לאליצור ובנימין פישל (בוגרי הישיבה) ובני משפחתם על פטירת האמה בשבת (ח חשון). יושבים שבעה ברח' הפלמ"ח 23 א. אליצור יושב בביתו בבית שמש מיום חמישי אחר הצהריים עד יום שישי
  • מזל טוב למתן עומיסי (שיעור ד) לרגל אירוסיו עם עדי
  • מזל טוב לרון זוהר לחתונתו עם סיון (מחזור מד)
  • מזל טוב לרב אבנר ורעייתו גילה ששר ומשפחתם על הולדת הנכדה
עשה לך רב - שאלה שנשאלה באתר הישיבה 
 

כיצד לנהוג במאכלים שאיני אוכלם

שאלה:

שלום לכבוד הרב!
לעיתים מגיעים אלי מאכלים שאיני נוהג לאכול: מוצרים שיש בהם ג'לטין, אבקת חלב עכו"ם או מוצרים שאינם בכשרות מהודרת (בשר, עוף וכדו').
כיצד יש לנהוג במאכלים? האם נכון לתיתם לחברי שנוהג לאוכלם? או שמא לתת לילדים קטנים? לתת לנוכרי? או שמא ליתנם לכלב וכדו'?
תודה רבה!


התשובה:
 

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

אכן אפשר לתת מאכלים שאינך נוהג לאוכלם לאחר שאינו מקפיד על כך - ובלבד שהמאכלים יהיו כשרים!

כמו כן, אין מעלה ליתן מאכלים אלו לכלב אך גם אין בכך "בל תשחית".

א. מערכת - זיו ששון ארזי