English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים - אחר כותלנו - גליון 143 לחודש טבת

גליון 143 - פרשת שמות, טבת התשע"ח
 
 
 
 
 
 

בית הישיבה מאחל לכם ולכל בני משפחותיכם חורף בריא
ומלא בגשמי ברכה!
 
קריאה מהנה ושבת שלום!
!שיר היובל של ישיבת הכותל - ישמחו במלכותך
לשולחן השבת

הרב יואל רוזנברג שליט''א 

יציאת מצרים - פיתוח מנהיגות
 
יציאתנו ממצרים לחרות עולם היא מאורע אדיר בתולדתנו ובעל השלכות רבות עבורנו עד ימינו אלו. מכיוון שכך גם המאורעות שקדמו ליציאה הם חלק מהלימוד עבורנו כיצד נבנית אומה, כיצד מתגבשת זהותה ואמונתה וכיצד מוליך הקב"ה ומכשיר אותנו ליעודנו להיות לו סגולה מכל העמים. מתוך כך רציתי לעמוד על נקודת מפתח אחת הקשורה לבניית מנהיגות ועומדת ברקע וכהכנה ליציאה משעבוד מצרים.
מיד בפתיחת ספר שמות מתארת התורה את התעצמותם וריבויים של עמ"י במצרים ומנגד את ההתקוממות, השיעבוד והרדיפה של עם ישראל ע"י פרעה ומצרים. התורה מתארת את העבדות,  עבודת הפרך והמרירות שהיו מנת חלקם של ישראל ושיאם של הגזירות בגזירה האכזרית "כל הבן הילוד היארה תשליכוהו". גזירת השלכת הילדים מתוארת בתורה בדו שיח של פרעה עם שפרה ופועה המיילדות. נתעכב מעט על הדרך שבה התורה מתארת את הדיון ביניהם ובעז"ה, מתוך דיוק לשון קודשה של התורה, ננסה לעמוד על הדרך להגעה לחירות אישית התלויה בבניית מנהיגות כששניהם הם המפתח ליכולת לצאת לחרות משיעבודים חיצוניים.
בפרק א', פס' ט"ו נאמר: "ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות... ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו וגו' " פרעה לא מתואר כאן עדיין בשמו, אלא רק בתוארו – "מלך מצרים". לכאורה, כוונת התורה בביטוי "מלך מצרים" היא שפנייתו אליהן נעשית בכל תוקף ועוצמת כוחו המלכותי. אם ננסה לקרב הדברים לחוויתנו, מן הסתם הובלטו בציוויו גדולת מלכותו ועוצמתו של המלך ומנגד חולשת נתינותיו – המיילדות. זוהי צורת ציווי של "מלך מצריים". מעמד זה מן הסתם היה מטיל מורא והכנעה בפני כל נתין רגיל, אך המיילדות נאמנות לרצון ה', מי שעומד לנגדם וציוויו הוא המחייבם אינו מלך בשר ודם אלא מלכו של עולם, מלך מלכי המלכים. "ותיראן המילדות את האלוקים" – הנאמנות, המצפון, המחויבות והמעשה מכוונות רק כלפי שמיא ושאר הוראות וגזירות אנושיות כלל לא תופסות מקום בשעה שהן סותרות את הרצון האלוקי.
ממשיכה התורה ומתארת את קריאתו של מלך מצרים "ויקרא מלך מצרים למילדות ויאמר אליהן מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים" - אף כאן נראה שהקריאה והתביעה באה מתוך העוצמה המלכותית המטילה מורא ופחד על כל העומד לפניו. "ויקרא מלך מצרים" – נראה שהפנייה היא מתוך צו מלכותי תקיף ומאיים, יתכן אף בידי שלוחים המבטאים את גדולת ועצמת מלכותו. אך כאן אנו נפגשים בנקודת המהפך, במענה הפשוט הישיר והבטוח של המיילדות – "ותאמרן המיילדות אל פרעה וגו' ". פעם ראשונה שאנו נפגשים עם שמו ולא עם תוארו. לא "מלך מצרים" המתנשא עומד מולן אלא "פרעה". מבחינת המיילדות, אין כאן לא מלך ולא מורא, לא עוצמה ולא רתיעה, "מלך מצרים" מבחינתן הוא רק "פרעה", אדם פרטי, אנושי שיסודו מעפר וסופו לעפר, לא תואר לו ולא הדר. מתוך נאמנותן לרצון ה', מתוך יראת השמים שלהן מתפוגגת כל עוצמת המלכות המנופחת והמרשימה כלפי חוץ.
לירא ה', שנקודת המוצא של חייו היא "מה ה' אלוקיך דורש מעמך", שמחויבותו וערכיו מתיישרים תמיד רק מול רצון ה', רק מול האמת האלוקית הנצחית, אין כלל ערך וחשיבות ל"רבות מחשבות בלב איש" מכיוון ש"עצת ה' היא תקום", "יבש חציר נבל ציץ ודבר אלוקינו יקום לעולם", ממילא הוא אינו נבהל ולא נפחד אלא מלא ודאות שגם אם רשעים יעוצו עיצה הרי סופה להיות מופרת "כי עמנו א-ל". ברגע שישנן מילדות כאלו, שאינן מתפעלות מבשר ודם ובמסירות נפשן מורות על אפסותו הרי שאפילו ביחס לבני עמו הוא כבר רק "פרעה". (ואכן מכאן ואילך ברוב מוחלט של ההזכרות של פרעה בהמשך תיאור יציאת מצרים הוא מכונה בשמו "פרעה").
משלב זה, כבר מתחילה הגאולה, כבר מתחילה שבירת עולה של מלכות מצרים הרשעה ונפתח הפתח ליציאתנו מהשעבוד למצרים, שיעבוד לגבולות החומר ומחשבות בני אנוש אשר "אדם להבל דמה, ימיו כצל עובר", לחרות עולם שהיא עצמה השיבה והקירבה לה' אלוקי ישראל. "וקרבנו לעבודתו שהיא חרותנו הגמורה והרים אותנו משפלותה של עבדות הנוכרייה אשר שווא היא עבודתה" (הראי"ה קוק, עולת ראיה עמ' רמ"ה).
היכולת לחיות חיים של חירות, יעוד ושליחות תלויה בכך שהאדם נאמן לאמת הפנימית ביותר שלו. אדם המשועבד מידי לסביבה, לחשבונות של כדאיות והשקפות אנושיות בלבד, למוסכמות חיצוניות שאינן יונקות ממקור החיים, ממחויבות לבורא עולם ולמצוותיו מאבד בכך את זהותו ואת מצפונו. דווקא ע"י יראת ה', ההכרה שחובתנו למלא רצונו באשר הוא מנהיגו של עולם היא המאפשרת לבנות חירות אמיתית בחיינו.
 
 
 
 
 
 
 
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif    
 
הכרת טובה - אפילו נגד השכל


הכרת טובה- יסוד גדול באמונה 
החיוב להכיר טובה לכל מי שהיטיב עמנו הוא גדול מאד, והוא יסוד גדול באמונה ובעבודת ה'. כל מה שאנו עבדי ה', בנוי על הכרת טובה לבורא על כל הטובות שעשה לנו. מי שחסר לו היסוד הזה, זהו פגם גדול מאד. גם אם הוא מקיים מצוות, ובודאי יקבל שכר בעד קיום מצוות, אבל חסר לו יסוד עיקרי בקיום המצוות, והוא היסוד של הכרת הטובה.
חז"ל אמרו, "כל הכופר בטובתו של חבירו, סוף כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא" (משנת רבי אליעזר פרשה ז'). פרעה מתחיל ב"לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" - לא רוצה להכיר טובה למי שטרח במשך שנים להציל את מצרים מחרפת רעב (ע"י איסוף ואכסון התבואה של שבע שנות השבע), ומזה הוא מגיע בסוף ל"לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (שמות ה, ב). לא רוצה להכיר טובה לקב"ה שהציל אותו מרָעב ומשאר הצרות.
לכאורה יש לאדם תירוץ טוב למה לא להכיר טובה להקב"ה. אמנם הקב"ה נתן לי חיים, נתן לי כסף, נתן לי בריאות ואשה וילדים וכל מיני דברים, אבל זה לא עלה לו כלום, וגם לא החסיר ממנו כלום. אז למה צריך להכיר לו טובה?... אבל חשבון זה אינו נכון. צריך להכיר טובה לא מפני שנחסר לשני, אלא מפני שקבלתי ממנו טובה. גם אם לא נחסר ממנו כלום, וגם אם לא טרח בדבר, עצם קבלת הטובה מהשני מחייבת הכרת טובה.
למה צריך להכיר טובה אם לא נחסר מהנותן כלום? - כי יסוד גדול הוא בכוחות הנפש של האדם, שהם מושפעים ונפעלים בעיקר ע"י הרגש, ולא ע"י השכל. ממילא, אם אדם לא יכיר טובה תמיד, גם במקרים שבהם השכל אינו מחייב זאת, יפגע מכך הרגש של הכרת הטובה, ופגיעה זו תגרום לכך שגם במקרים שבהם השכל כן מחייב להכיר טובה, הוא לא יעשה זאת, ולא יכיר טובה. כי הרגש אינו "למדן" לחלק חילוקים, וכל שהלב אינו רגיל להכיר טובה כסדר לכל מי שבאה לנו טובה ממנו, נפגם מזה כח הנפש של הכרת הטובה. כך ביאר מו"ר הגרא"א דסלר זצ"ל ("מכתב מאליהו" ח"ג עמ' 101).
חיוב הכרת טובה - אפילו לדומם 
מסיבה זו, אפילו לדומם צריך אדם להכיר טובה. כך רואים בפרשה הבאה. הקב"ה אומר למשה: "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: קַח מַטְּךָ, וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם... וְיִהְיוּ דָם" (שמות ז, יט). והנה, מבחינתו של היאור, אין כאן מכה, אלא ברכה. כל ימיו עושים אותו המצרים עבודה זרה (עי' רש"י שם, יז), גם פרעה נעזר בו כדי לעשות עצמו עבודה זרה (עי' רש"י שם, טו), ועכשיו מגיעה סוף סוף הזדמנות שבה שהיאור משנה את תפקידו, ומשמש מכשיר לקידוש השם: "בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' - הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר, וְנֶהֶפְכוּ לְדָם" (שם, יז). אף על פי כן, כשה' מצוֶה את משה להכות את היאור, הוא לא מטיל את המשימה על משה עצמו, אלא על אהרן: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם, עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם... וְיִהְיוּ דָם". כך גם במכת צפרדע: "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת יָדְךָ בְּמַטֶּךָ עַל הַנְּהָרֹת עַל הַיְאֹרִים וְעַל הָאֲגַמִּים, וְהַעַל אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם ח, א). וכך גם במכה השלישית: "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם, יב).
מדוע מְצוה ה' שאהרן יהיה זה שיכה את היאור ואת עפר הארץ, ולא משה עצמו? מסביר רש"י (ע"פ חז"ל), "לפי שהֵגֵן היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה ע"י אהרן" (רש"י שם ז, יט). וכן "לא היה העפר כדאי ללקות ע"י משה, לפי שהֵגֵן עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול (הגנה שהועילה רק ליום אחד, עד שהלשינו עליו לפרעה), ולקה על ידי אהרן" (רש"י שם ח, יב). למרות שהמכות הבאות על היאור ועל עפר מצרים הופכות אותם לכלי לקידוש השם, מִצִּדו של משה יש כאן פעולה הנראית על פניה כזלזול ביאור ובעפר, וּכְאִי הכרת טובה כלפיהם על ההגנה שסיפקו לו בעבר, לכן מְצַוה ה' שאהרן יביא עליהם את המכות הללו, ולא משה עצמו[i].
אחר כך, בתקופה מאוחרת יותר, משה מבין כבר מעצמו יסוד זה, שלא להכות את מי שהוא חייב להכיר לו טובה, גם אם יש בהכאה זו מצוה וקידוש השם גדול. כשה' מצַוה את משה (אחרי פרשת בנות מדין): "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם" (במדבר כה, יז), משה לא הולך בעצמו לקיים את הציווי, אלא שולח למשימה זו את פינחס (שם לא, ו). למה לא הלך לקיים את הציווי בעצמו? לפי דעה אחת בחז"ל - "מפני שנתגדל בארץ מדין, אמר: אינו בדין שאני מיצר למי שעשה בי טובה. בור ששתית ממנו - אל תזרוק בו אבן" (במדב"ר כב, ד). משה גדל במדיָן, מצא שם את השידוך שלו, ומדיָן הֵגנה עליו כשברח מפני פרעה. לכן, למרות שה' מְצַוה להלחם במדיָן, אם אפשר לקיים מצוה זו ע"י שליח, יש לבחור באפשרות זו, ולא להכות את מדין בעצמו. אמנם למדיָנים מגיע עונש וצריך לענוש אותם, משה אף קוצף על אנשי הצבא שלא עשו נקמה מספיקה במדין ולא הרגו גם את הנשים (שם לא, יד-טז), אבל מצד שני - הוא עצמו לא יכול לצאת למלחמה הזו, כי הוא עצמו חייב להכיר טובה למדין.
חיוב להכיר טובה - גם למי שהֵרע לנו 
אחרי שראינו שהחיוב להכיר טובה הוא לא רק לבני אדם שגמלו עמנו טובה, אלא אפי' לבעלי חיים ולצמחים, ואפילו לדומם שצמחה לנו טובה ממנו, נראה עתה, שהחיוב להכיר טובה הוא לא רק למי שהיטיב לנו, אלא גם למי שהרע לנו - אם בנוסף לרעה, הוא גם גמל עמנו טובה.
התורה מצוה אותנו: "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ" (דברים כג, ח). נכון שסבלתם מאד מן המצרים, אבל הגיעה לכם גם טובה מהם, כשהסכימו לארח אתכם בשנות הרעב, וּלהנות אתכם מן המזון שצברו בשנות השבע, וא"כ צריכים אתם להכיר טובה למצרים. לא להתחבר אליהם יותר מדי, לא להתחתן עם גר מצרי, אבל דור שלישי יבוא להם בקהל ה' (שם, ט). אסור לתעב אותם יותר מדי. צריך להכיר להם טובה, גם אם עשו לכם צרות גדולות.
יותר מכך. החיוב להכיר טובה חל גם כלפי מי שכל כוונתו היתה לרעה! אם צמחה טובה ממעשיו הרעים - גם כאן חל חיוב להכיר טובה. יסוד זה נלמד מפרשתנו: כשבנות יתרו מספרות לאביהן על משה שהציל אותן מיד הרועים, הן אומרות: "אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים" (שמות ב, יט). יש כמה פירושים בחז"ל, מדוע מכונה כאן משה "איש מצרי". לפי אחד מהם, הטעם לזה הוא, מפני שמשה אמר להן: לא אני הצלתי אתכן מיד הרועים, אלא "אותו מצרי שהרגתי (שבגללו נאלצתי לברוח מפרעה ולהגיע למדין) הוא הציל אתכן" (שמו"ר א, לב), וְלוֹ עליכן להכיר טובה, כי לולא אותו מצרי, הייתי נמצא היום במצרים, ולא הייתי יכול להציל אתכן[i]. והנה, אותו מצרי מסתמא לא שמע מימיו על יתרו ועל בנותיו; וגם אם שמע, ודאי לא התכוין להכות את האיש העברי כדי שמשה יהרוג את מכהו ויאלץ אח"כ לברוח למדין ולהציל את בנות יתרו. גם כוונה טובה אחרת לא היתה לו במעשהו, רק כוונה רעה - להכות יהודי. ובכל זאת, היות ועל ידי המעשה הרע שעשה התגלגלה טובה לבנות יתרו, אומר להן משה שחייבות הן להכיר טובה גם לאותו מצרי! אמנם אותו מצרי יֵשֵׁב בגיהנם על מה שעשה, אבל בנות יתרו מצדן צריכות להכיר לו טובה על התועלת שצמחה להן מן המעשה הרע שעשה.
 
[i]. כך ביאר הגר"ח שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר, תשל"ב, מאמר ל"ב), שמה שאמר משה לבנות יתרו "אותו מצרי שהרגתי הוא הציל אתכן", כוונתו היתה להורות להן שעליהן להכיר טובה לאותו מצרי. והנה, המפרשים על המדרש לא ביארו כן, אלא ביארו שכוונתו של משה היתה רק שלא להחזיק טובה לעצמו, ואמר כי מאת ה' נהיה הדבר, שהקב"ה סיבב שאותו איש מצרי יכה איש עברי, ויבוא משה ויהרוג את המצרי, ויצטרך לברוח למדין וכו', ומזה צמחה הטובה לבנות יתרו, והכל בהשגחה מאת ה', ולא בבחירתו של משה (עי' "יפה תואר" ו"עץ יוסף" על המדרש). ולפ"ז אין ראיה מדברי משה, שיש חיוב להכיר טובה גם למי שנתכוין במעשיו לרעה. דלא לזה נתכוין משה בדבריו. ואולם הגר"ח שמואלביץ ביאר כנ"ל, שמשה נתכוין להורות לבנות יתרו שעליהן להכיר טובה למצרי, ולפי דבריו יש באמת ראיה מכאן, שחיוב הכרת טובה הוא גם למי שלא נתכוין כלל לעשות טובה, אלא רעה.
 
 
[i]. לכאורה קשה על יסוד זה ממה שכתב ב"חובות הלבבות" (ריש שער עבודת האלקים), וז"ל: "מן הידוע אצלנו, כי כל מֵיטיב אלינו, אנו חייבין להודות לו כפי כוונתו להועיל לנו... ואם תגיע לנו שום טובה על ידי מי שלא כיון בה אלינו, יסתלקו מעלינו חיובי ההודאה לו, ואין אנו חייבין בה". וצ"ל, שחיוב להודות למיטיב כזה - אֵין, (וכלשון חוה"ל: "יסתלקו מעלינו חיובי ההודאה לו"). אבל להרע לו, אפילו כשצריך לעשות כן - אסור, בגלל חובת הכרת הטוב כלפיו.
מתוך לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif 

---  לימי השובבים - "קדושים תהיו" --- 
 

מרכז עבודת ה' של ימים אלה הוא נושא הקדושה. "מסילת ישרים" הוא ספר בניין עבודת ה' של כל יהודי. כל הבא לישיבה עמל לקנות בקרבו את הספר הזה ולהפנימו. כבר הזכרנו  את זעקתו : "מה נעשה ביום תוכחה אם התרשלנו מן העיון הזה" - במידות, באהבת ה', בדבקותבעבודת ה' - "והנחנו דבר שהוא כל כך מוטל עלינו, שהוא עיקר מה האלוקינו שואל מעמנו?" וכי הקב"ה מצפה מאתנו שנמלא עצמו בידע מהשפה ולחוץ? "הייתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות אשר לא נתחייבנו בם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ודינים אשר אינם שייכים לנו, ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה נעזבנו להרגל ונניחהו למצוות אנשים מלומדה?!" היינו, האם נשאיר ליד ההרגל מושגים כיראת ה', כאהבתו, כדבקות בו, כקדושה, ונניח שדברים אלו יתפתחו ממילא, בעודנו עסוקים באסיפת ידע? הלוא התביעה של "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'", היא נושא המקיף של כל חיינו, לא ייתכן שלא נקדיש לה את תשומת הלב המרבית. בפרט שלעיתים יש גם הטועים בעניינים אלו. כדברי "מסילת ישרים" : "עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה". רומז כאן בעל "מסילת ישרים" שבאמת אין זה רצון ה' מאתנו. " 
לכאורה דברינו אינם מובנים. על מה מדובר כעת? הלוא ה"מסילת ישרים" מביא את דברי התנא הקדוש רבי פנחס בן יאיר, שעליהם השתית את ספרו הערוך באופן של עלייה במדרגות, אשר רק בפסגתם מצויה מידת הקדושה: "תורה מביאה לידי זהירות, וזהירות מביאה לידי זריזות, וזריזות מביאה לידי נקיותונקיות מביאה לידי פרישות, ופרישות מביאה לידי טהרה, וטהרה מביאה לידי חסידות, וחסידות מביאה לידי ענווה, וענווה מביאה לידי יראת חטא, ויראת חטא מביאה לידי קדושה, וקדושה מביאה לידי רוח הקודש" - מה לנו לקפוץ מדרגות? מה לנו לדבר על כך כלל? לוואי ונהיה מן הזהירים! לוואי שנדע להיזהר ולהישמר מן הכישלון! מה הטעם בכלל לדבר על מידת הקדושה? 
 שאלה זו הינה שאלה מצוינת. ייתכן ואילו הייתה נשאלת לפני כמאה הייתה אף נכונה אמנם, במציאות בה חיים אנו, היושבים כאן בבית המדרש שלנו ועם ישראל כולו, בדור הגאולה - דור גדול שטמונים בו כוחות ענקיים, דור שבו גילויים גדולים, דור הרוצה לשמוע דיבורים גדולים - הניסיונות העומדים כנגדנו הינם בהתאם. מעולם לא עמדו בניאדם הרוצים לשמור תורה ומצוות בניסיונות קשים בתחום הקדושה כפי שעומד בהם הדור שלנו. לא היה כדבר הזה! מאז ומעולם יהודי בא לעולם הזה לעמוד בניסיון, מאז ומעולם היו ניסיונות גם בתחום הקדושה, אולם הניסיונות כפי שכל אחד ואחד - בין בחור צעיר בין מבוגר ובין זקן - עומד בהם בדור זה הינם מיוחדים וגדולים. בתקופתנו קיים איזשהו ענן, הרוצה למנוע, לעצור ולחסום את הערכים הגדולים הללו, את המידות הגדולות - חסידות וקדושה – מלהופיע בנוישנו כמין ניסיון להכניסנו לתוך מיצריםועלינו בימים אלו של פרשיות השובבי"ם להיחלץ מהם.
פינת גדולי ישראל 

ר' שלמה גאנצפריד - קיצור שולחן ערוך
 

רבי שלמה בן יוסף גאנצפריד ( (1804) -   (1886)). פוסק הלכה וראש בית דין הונגרי. מחבר הספר 'קיצור שולחן ערוך' (1864) ו'לחם ושמלה' (1881) וספרים נוספים. ספרו הראשון הוא 'קסת הסופר', ספר יסוד בהלכות , שהחת"ם סופר המליץ עליו כספר חובה ל. ספר קיצור שולחן ערוך נחשב לספר ההלכה הנפוץ ביותר בקהילות אשכנז (עד להתפשטות הספר משנה ברורה).

מתוך ויקיפדיה, עריכה - זיו ששון ארזי


שלא שינו את שמם ולשונם 
הגמרא בעבודה זרה יח מספרת ש"פעם אחת היתה בתו של מהלכת לפני גדולי רומי,אמרו גדולי רומי "כמה נאות פסיעותיה שלריבה זו" ואומרת הגמרא  שמייד דיקדקה  יותר בפסיעותיה ועל כך נענשה לישב בקובה של זונות וידוע המשך הספור שגיסה ר מאיר  הצילה משם ללא שחטאה.
בתו של ר' חנינא בן תרדיון חטאה בחטא קל לכאורה ,שהרי ברגע שמסיבים את תשומת ליבינו לדבר יפה וטוב שיש אצלנו ישנה איזושהי תחושה שמנפחת את החזה ופועלת על המודע-"כזה טוב אני!" והשאלה האם מאותו הרגע משהו השתנה בי? האם מאותו הרגע אני מדקדק בעצמי בגלל שכך אמרו או ממשיך להתקדם בפשטות כמו שהייתי, לא על מנת להרשים אף אחד?
מידת הצניעות רחבה היא ופעמים נראית לנו כמצמצמת,מגדירה לנו הגדרות חיצוניות של אורך וכמות הבד,אך אלו הם רק התוצאות של עומק הצניעות.
עיקר הסוגיא בעולם הצניעות  היא בנפש-כמה אני לא מבליט את הצדדים החיצוניים שלי בשביל שכולם יערכו ויראו! מצניע החוץ כדי להיות אדם פנימי.
הרב זצ"ל כותב (אורות הקודש ח"ב עמ' קל"ט)
"את העולם הרוחני צריך כל אחד ואחד לבנות לעצמו בקרבו. כל תכונת ההקשבה לאחרים והלימוד מעולמם, איננה כי אם הכשרה לבניין הנצחי של עצמו הוא. אבל יש מי שהקשבתו היא כל כך מפוזרת, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי. יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח ולא ידע. אז כל עמלו לריק הוא..."
איך זוכרים ויודעים את שמנו? איך לא משנים את שמנו? מדוע זוהי המידה שבגללה נגאלו ישראל?
העמל היומיומי שלנו הוא בסוגיא  הזאת-לא לשכוח את השם –את המהות בחיים,בעבודה ,במשפחה –לא לאבד את הפנים תמורת העיסוק במה יגידו עלי,איך אני נראה וכו' –זה שיכחת השם,השם שלי שעתידים לשאול אותי עליו ביום הדין-"מה שמך?"
אנחנו טרודים איך יהיה לנו טוב יותר ,רוצים להחליף עבודה בית ולפעמים חברה ואז...הכל יהיה טוב...
בחיי הזוגיות הדבר נכון וקריטי שבעתיים-כמה קל לאבד את השם שלנו הזוגי שלנו ,כמה קל להיות עסוקים בתדמית של הבית,כמה קל לברוח להגדרות חיצוניות ולשכוח שכאן הכל קיים! כאן האושר טמון!
לא לשכוח את השם ,את המהות!
בניית בעולם הרוחני המשותף, טווית עולם שאיפות משותף , עבודה על הנתינה והטוב בינינו , יצירת מחשבות עומק ביחד.
לא להתרשם ולהתפעל מהחיים של האחר ,לעמול ולהשקיע כדי  לחשוף את הפנים שלנו.
זוהי צניעות וזאת מידתם של ישראל שבזכותם נגאלו. שלא שינו את שמם .
 
 
 

127d0d05-f48e-4e0c-ab72-5b08dc73050e.png
 

שבתות שיעור ברחבי הארץ  
בפרשת וישלח התקיימו שבתות שיעור לתלמידינו ברחבי הארץ. 
 

שיעור א' בשבת שיעור במרכז שפירא  
במהלך השבת פגשו התלמידים את מו"ר הרב דרוקמן שליט"א

ed98f18c-b6e5-4a9f-87f8-21d1ed7533f8.png

שבת שיעור א' בני חו"ל אצל הרב ראובן טרגין שליט"א באלון שבות

c0902315-fa4e-464a-86a4-0af9b330fe18.png


שיעור ב' בשבת באלון מורה עם הרב בנימין יגר שליט"א והרב רוני קלופשטוק שליט"א
 

תמונת תצפית לקראת שבת מהר כביר
c68574cd-6a29-43af-8120-e7d4c9398b65.png
 

שיעור ג' ברמת השרון עם הרב יוסף אנסבכר שליט"א  

תמונות מהדרך חזרה :)
bd776390-d2fe-4776-bb86-fc689345bf69.png


שיעורו של הרב אהרון מורה שליט"א נסע לגרעין התורני חברתי בקריית אונו

ac2a246c-7afb-4a47-9340-f7badeb75c9a.png 

 


שיעור ד' בכפר מימון עם הרב אבנר ששר שליט"א

8ea38a7c-745d-4bfe-aa8b-17c306f026db.png

 

תלמידינו מדרום אמריקה בקרית ארבע חברון.

421b6e1d-0bd4-4f73-91ab-ced1d1d262e2.png



נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עז ואורה
מזל טוב לרב דניאל סגל, ר"מ בישיבה ואחראי תוכנית דרו"א על סיום
הש"ס ביום שלישי י"ז בכסלו

קישור לתמצית מהערב

86ea64ef-2ace-4a39-aba6-1918c963c12f.png 



29e773fc-28a0-4da7-b4ae-0251fe7b9771.png 

 

 בתחילת חודש כסלו היה שבוע הישרדות במכינת ידידיה
שע"י ישיבת הכותל

caa6fa41-55b0-4548-b77d-e37770d8fdb7.png

יום עיון חנוכה בישיבת הכותל 
- ביום רביעי כ"ה בכסלו התקיים יום עיון בהיכל ישיבת הכותל בנושא רבנות ממלכתית מול יוזמות פרטיות. 

b9e0cafd-3e3f-4b7b-a0e3-2cb31cd15c12.png
 

ביום ראשון כ"ב בכסליו - ביקור חיילים קצר אצל הצנחנים שלנו


8ebf9023-07b2-40f9-aa04-1f80e26e9bcc.png

מצטיין באליפות צה"ל

ביום ראשון כ"ב כסליו הגיע לישיבה לביקור חיילנו מחיל האיסוף הקרבי דביר פולק יחד עם גביע שקיבל על זכייתו באליפות צה"ל יחד עם הסדרניקים נוספים

219d12b6-b8e3-4656-8713-7ebb04116579.png

כל הכבוד!! 

מגדולי התורה בדורנו נפטר

 

ברוך דיין האמת, בכ"ד כסליו הרה"ג הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל מגדולי התורה בדורנו נפטר .
  בבוקר התקיימה שיחה מיוחדת של ראש הישיבה בבית המדרש וולאחריה יצאו אוטובוסים להלוויה בבני ברק.

קישור: דברי ראש הישיבה לאחר פטירת גדול הדור הרה"ג הרב אהרון לייב שטיינמן זצ"ל 
 

והדליקו נרות בחצרות קדשך

נר ראשון בישיבת הכותל
ae483c7a-8f5c-4158-97a9-7f3e3a6fddb4.png

 

e4d940cc-e351-47d6-a11e-01ea6904cba2.png


3b45aaa2-5207-4ce8-a22b-1dfbc5837153.png

קישור: צפיה מהריקודים מחגיגת נר ראשון בישיבה

afd908e0-a4fd-4d61-8db9-e30bc5c92e95.png

יום העיון השנתי בישיבת הכותל בנושא רבנות ממלכתית מול יוזמות פרטיות


ead630b7-aae0-496a-8efe-8ac77f0e475f.png


191f5f66-6190-40e6-9360-4df49ac031c2.png

 

1afa2697-8886-469b-afa2-7f219cafaecd.png


a3528d33-b6ed-4724-99b1-0a5d999bf24f.png

 

bf11a4cb-d118-419b-b05c-e7332895918a.png


9b0b2d00-397b-4c45-a136-c90dfac71574.png


a45ce3ce-8583-4be0-afbf-5c481cbb371f.png


e91d3884-b4a2-47a1-81b7-656e10fb6a35.png

קישור לשיעורים 
קישור לאתר 
 

בני חו"ל מישיבת הכותל חגגו את חג החנוכה בטיול המסורתי לאילת


45b063ba-a640-4eb1-bec6-416bf0955f06.png


4ef51245-6688-4e5f-828b-772ab72db2ae.png


bb0fe83a-8e20-414d-b486-8441550f7141.png


4dab1fb9-4b0c-4a34-a3de-478130467892.png

בתמונה- ביקור בבסיס חיל הים באילת

9c4a9c0d-fe72-4aa0-a5ca-caad8f14cf3f.png


תוכנית המנהיגות של בני חו"ל במפגש עם מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א בביתו במרכז שפירא 

 

9207b0fd-3b62-4bdd-bcdd-9dcf8c1d57ea.png

 

מסיבת חנוכה התשע"ח בישיבה


30a8eb66-4893-480c-b532-aa6b3c62d41e.png

 

209a9b5a-be0c-461c-916e-23378ca785ff.png

 

212782f3-14f3-4865-b24b-bf465632d6d4.png

162726bf-4bce-44d3-be81-4c6095824232.png

 

5af8db64-174b-4b7e-b731-45a629b6b372.png

4d7a00cf-c8d7-47ca-8be9-7b45cf7d1541.png

dfdb4dd1-a750-44a9-8aa4-e2c1243e7c55.png

 

c68fb4f5-55a6-4e2e-a719-3c0644114f3c.png

 

סיורי חנוכה ברובע היהודי ובמנהרות הכותל במקומות עם זיקה לביהמ"ק

035f5c91-dad6-4742-a979-f6fbb190c717.png


e98ed9dd-6395-4b63-a4e1-58568c1c5e27.png

“חבורה״ שבועית חדשה בענייני פרשת שבוע עם בני הישיבה


df4f1316-fb67-4ba8-94c9-555e7bbac49a.png


b0bde6a8-172e-45a4-8a3d-029997a9dd4c.png

הרב הצבאי הראשי הרב אייל קרים ביקר בישיבה

הרב הצבאי הראשי הרב אייל קרים ביקר ביום רביעי ט' בטבת בישיבת הכותל, נפגש עם ראש הישיבה הרב ברוך וידר שליט"א ונפגש עם בני שיעור ב' ובני שיעור ג' המתעתדים להתגייס באדר הקרוב.
הרבצ"ר נתן את ברכת הדרך למתגייסים בציפייה לפגוש אותם בצבא תוך כדי שירות משמעותי.

bc8511bb-432d-447d-b828-d4386959ec68.png

6e95ca65-ce18-4ae9-aefe-cb1719a9190f.png

עשרה בטבת בישיבה 
התקיימה שיחה מפי ר' דב לנדאו
נושא השיחה: מפולין  לאושוויץ- סיפור אישי
b6c4c619-6811-4c9d-90d4-40500b0e3776.png

קישור לשיחה ליום הקדיש הכללי מניצול השואה ר' דב לנדאו הי"ו



חנוכת דירת הסטודנטים ובוגרי הצבא בישיבת הכותל

נחנכה דירת הסטודנטים המשתתפים בתוכנית הסטודנטים ובוגרי הצבא בישיבת הכותל
בהשתתפות: ראש הישיבה הרב וידר, מוטי ג'רבי, הרב גדי שלוין, חברי התוכנית, ותומכי התוכנית.

bf978d3b-1cbb-40fc-a301-386b4678a4ad.png

 

שש עשרה שנה לנפילתו של תלמידנו מיכאל סיטבון הי"ד בגאון הירדן

ec2bcef6-e238-48f7-917e-51b54735311b.png 


שיעור כללי במסכת כתובות מפי אב בית הדין בירושלים
הרה"ג אוריאל לביא שליט"א

 
c30b3061-4921-438e-985b-3a4e4d00f1c5.png
 
c0a4a8ca-e328-4c43-9f04-bb9568e76483.png
 

לבוגרי וידידי הישיבה היקרים די בכל אתר ואתר

לאור ההצלחה בחודש אלול- שיעור ווטסאפ שבועי חדש מפי מו"ר הרב ח"י הדרי 
ישלח בכל יום חמישי בקבוצת הווטסאפ של שיעורי הרב וביוטיוב ובפייסבוק של הישיבה.


 ניתן לקבל את השיעור בתפוצות הבאות 
רישום לעמוד היוטיוב של הישיבה:
https://youtu.be/btFkYZXky6s 
צפייה ומעקב אחרי עמוד הפייסבוק של הישיבה:
https://www.facebook.com/YeshivatHakotelIsrael/ 
הצטרפות לקבוצת הווטסאפ של עדכוני ושיעורי הרב ח"י הדרי:
https://chat.whatsapp.com/7ULNme6ML2D4AYdRvj5GH1 


נשמח לעזרתכם בהפצת השיעור לתועלת הציבור.

בברכת התורה ובברכת ירושלים
בית ישיבת הכותל
 

 




 


 

טבת תשע"ח:

 
  • מזל טוב לעמדיאל יפרח (שיעור ד') לרגל אירוסיו
  • מזל טוב למיכה דייג (בוגר"צ) לרגל נישואיו
  • מזל טוב לשלמה אדרי (שיעור ג') לרגל נישואיו עם לי
  • מזל טוב לרב דניאל סגל על סיום הש"ס
עשה לך רב - שאלה שנשאלה באתר הישיבה 
 

שימוש בנטלה לשימוש חול

 

שאלה:

 

שלום לכבוד הרב!
נטלה המיועדת לנטילת ידים, לעיתים ברצוננו להשתמש בה לשפוך מים על הרצפה לשוטפה וכדומה. האם הדבר מותר?
האם יש לדמותה לציצית סוכה ושופר בזמן שעומדים לקיום מצוותם שאסור להשתמש בהם לתשמיש חול?
ואולי יתכן שהקונה נטלה חושב מתחילה שישתמש בה לשימושים נוספים?
תודה רבה!

 
 

 

התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

אפשר להשתמש בנטלה לצרכים אחרים ואין לדמותה לציצית, סוכה ושופר.

 

 

א. מערכת - זיו ששון ארזי