English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים - כי תשא - אדר - פורים - 145

גליון 145 - פורים - פרשת כי תשא, אדר התשע"ח
 
 
 
 
 
 

בית הישיבה מאחל לכם ולכל בני משפחותיכם
פורים שמח!
 
קריאה מהנה ושבת שלום!
!שיר היובל של ישיבת הכותל - ישמחו במלכותך
לשולחן השבת ופורים

הרב רוני קלופשטוק שליט''א 

פורים דמוקפין
 
בסוף פרשת השבוע הקודמת, פרשת תצוה, קראנו על מצוות בנייתו של מזבח הקטורת, שנכתבה לאחר שכבר הושלם כל הציווי על בנין המשכן וכליו ועל עשיית בגדי הכהונה. המפרשים ברובם, דנו בדבר וניסו לתת הסבר למיקום התמוה לכאורה של ציווי עשייתו, שלא בתוך סדר הציווי של הכלים האחרים.
אחד מן הפסוקים המעלים קושי בענין זה הינו איזכור הכפרה הנעשית במעשה הרצאת הדמים שעל קרנותיו וגגו של מזבח הקטורת – "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל-קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה:  מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם...". הרצאת דמים זו נעשית רק ביום הכיפורים – אחת בשנה (החוזר ע"ע פעמיים בפסוק אחד !), בהזאת דמם המעורב של פר החטאת ושעיר החטאת, ע"י הכהן הגדול בצאתו מן הקדש, לאחר שסיים הזאת דמים אלו על הכפרת ועל הפרוכת . עניינו של יום הכפורים עדיין לא נזכר בתורה, על אף ששלשת הרגלים כבר נזכרו. והדין נותן, שהרי מציאות כפרתו של יום כיפור מתחילה לאחר רדתו של משה ביום זה מהר חורב עם לוחות שניות בבשורת המחילה והכפרה. נמצא, שהתורה כבר בנקודה זו רמזה על העתיד להיות, ועל אפשרות הכפרה על שגגות ע"י עבודת מזבח הקטרת שניצב בהיכל פנימה.
תופעה זו חוזרת על עצמה בהקשר אחר. בתחילת פרשת השבוע – פר' כי תשא נצטוו ישראל - "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ...". עם ישראל זוכה כאן לציווי החל על כל איש ואיש, לנדב מחצית השקל, לשם השתתפות כל אחד ואחד בקרבנות הציבור, אשר החל מראש חדש ניסן ייקנו מהתרומה החדשה שנאספה מכל העם.
על נדבה זו אמרו חז"ל בגמרא מגילה (יג:) – "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל כדי להרע להם, לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא את שקליהם לשקליו". 
תוספות שם, עורך חשבון מדוקדק כיצד שווים הם מחציות השקל של כל ישראל, לעשרת אלפי ככר כסף שנתן המן הרשע לאחשוורוש תמורת מסירת ישראל לשליטתו.
כיון שכך, נמצא שאיסוף מחציות השקל בכל השנים שקדמו למעשהו של רשע זה, יצרה תריס בפני הפורענות, ומכוחן של שקלים אלו זכינו לתשועה בשושן, ותלו אותו ואת בניו על העץ. נמצא, כי היסוד לתשועתן של ישראל כבר הונח בציווי זה שנצטוו עליו במשכן.
בצירוף של שתי מערכות כפרה אלו – זאת של יום הכיפורים וזו של פורים, נשזר כח רוחני של כפרה שביכולתו לדחות קטרוגים מכיוונים שונים.
כתוב באר"י ומובא באחרונים, שיום הכיפורים הינו  "כ-פורים".
בתורתו של בעל ה"פחד יצחק" הר' הוטנר זצ"ל, כתב הוא על בחינת "חציו לד' וחציו לכם" אשר בניגוד לשלושת הרגלים שבאה לידי ביטוי ביו"ט באותו היום  עצמו, הרי שב"זוג" דידן – יוה"כ ויום הפורים, ה"חציו לכם" מתקיים בפורים, וביום הכפורים מתקיים הוא ב"חציו לד' ". רק ההרכבה של שניהם יחד יוצרת "חציו לד' וחציו לכם" שבכוחה לסתום פיות המקטרגים על ישראל. ביוה"כ אנו מבקשים להראות כי יכולים אנו להתגבר על טענת יצה"ר - השאור שבעיסה – וזאת ע"י סדר העבודה של יוה"כ כאשר אנו מתענים וגופינו כמלאכים. בפורים, אנו בני חורין משעבוד מלכויות אשר בנוהג שבעולם באות להכביד עולם עלינו.
שילוב מופלא זה של עבודת שני ימים אלו, הוא שיוצר שלימות אחת, שמביאה לידי ביטוי את רצוננו הפנימי לעבוד את ד' ללא שעבוד של יצה"ר וללא שעבוד מלכויות. כשאנו בני חורין משעבודים אלו, בא לידי מיצוי הרצון האמיתי שצפון בנו.
ביום הכפורים הכהן הגדול בא בשמם של ישראל להקטיר קטורת ולהרצות דמים לפני ולפנים. בפורים, באה אסתר ולבשה מלכות – והגיעה לנכח המלך בחצר הפנימית. נזכה לקבל בימים הנפלאים הללו כוחות של עבודת ד', ומתוכם לחזור ולקבל התורה באהבה – בבחינת "הדור קבלוה".
 
 
 
 
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif    
 
להכריח את השכינה - חטא העגל וחטא היהודים בשושן

כוונת בני ישראל בעשיית העגל 
התורה מספרת: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר, וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ... לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב, א). לפי חשבונם של ישראל, משה היה אמור כבר לרדת מן ההר (עי' רש"י שם), והנה הוא לא מגיע. בנוסף לכך, "בא השטן וערבב את העולם, והֶראָה דמות חושך ואפלה וערבוביא, לומר: ודאי מת משה, לכך בא ערבוביא לעולם" (רש"י שם). בעקבות כך, נקהלים ישראל על אהרן, ודורשים ממנו: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ"!
וצריך להבין: מה פירוש "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים"? וכי אפשר לעשות אלהים?! חוץ מזה, לשם מה נחוצים להם אלהים חדשים? הרי גם אם משה מת, אבל הקב"ה חי וקיים! וגם השטן לא הראה להם כאילו הקב"ה איננו, אלא הראה רק שמשה איננו. ואם כן, מה שהם זקוקים לו הוא תחליף למשה, ולא אלהים חדשים.
גם את דברי ישראל לאחר שנעשה העגל, קשה מאד להבין. הם אומרים: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם, ד). מה הכוונה בזה? איך יתכן לומר, שעגל שנעשה היום, הוא זה שהוציא את ישראל ממצרים לפני שלשה חודשים? הרי רק שוטה גמור יאמר דבר כזה! (עי' רמב"ן שם) האם היו ישראל שוטים עד כדי כך?! ודאי שלא! אם היו שוטים, הקב"ה לא היה כועס עליהם. על שוטה יש מקום לרחמים, לא לרוגז. ברור אם כן, שלא היו שוטים. הם היו דור דעה, דור שזכה לדבר עם השכינה ולקבל נבואה במדרגה גבוהה יותר מיחזקאל בן בוזי וכל הנביאים (עי' רש"י שם טו, ב ד"ה זה א-לי). מה אם כן הפשט בפרשה הזו?
בעקבות שאלות אלו ואחרות הסבירו הראשונים, שכוונת ישראל לא היתה לעשות לעצמם אלוהות חדשה ח"ו, אלא רק להעמיד להם "כָּבוֹד חוֹנֶה בְּצוּרַת גְּוִיָּה" (אב"ע שם לב, א; וכעין זה בכוזרי מאמר א' סי' צ"ז). כלומר, חפץ גשמי שעליו שורה השכינה. עד עכשיו משה היה "חֵפֶץ" כזה, אבל עכשיו, שמשה איננו - הם מבקשים משהו אחֵר שתשרה עליו השכינה, כפי ששרתה על משה רבינו[i]. הראשונים ביארו באופנים שונים, למה נבחרה למטרה זו דוקא צורת שור[ii], אך הכל מודים שלא תחליף לקב"ה חיפשו בני ישראל, אלא תחליף למשה רבינו, כ"חפץ" ששורה עליו השכינה[iii].
זהו שאמרו ישראל, "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". כלומר, זהו החפץ שעליו שורה מעתה השכינה שהוציאה אותנו ממצרים (ולא שהעגל עצמו הוציאם ממצרים). זהו גם פירוש בקשתם, "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים". כלומר, עֲשֵׂה לנו איזה חפץ שתשרה עליו שכינת אלקים. [ועוד אפשר לבאר, ש"אֱלֹהִים" שבפסוק זה פירושו מנהיג, ולא אלוהות, וכמו שאמר הקב"ה למשה: "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" (שמות ז, א) - שופט ומנהיג לפרעה (עי' רש"י שם). וכן כאן, "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" פירושו - עשה לנו מנהיג שילך לפנינו. ועכ"פ, גם לפירוש זה, כונתם היתה לחפץ שתשרה עליו השכינה, ושהיא תנהיגם].
חטא העגל - נסיון להכריח את השכינה
והנה, מחשבה זו כשלעצמה, לעשות איזה חפץ או מקום מיוחד בעולם שתשרה עליו השכינה, עדיין איננה מחשבה פסולה. זו הרי המחשבה העומדת ביסוד הענין של המקדש, ובני ישראל כבר ידעו באותה שעה שמקדש שכזה עתיד להבנות, שהרי אמרו בשירת הים (ברוח הקודש): "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה', מִקְּדָשׁ - ה' - כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ" (שם טו, יז), כלומר: הקב"ה עתיד לבנות לו מקדש, שישמש כמקום להשראת השכינה בעולם. אמנם ישראל לא הגיעו עדַין ל"הר נחלתך", ששם אמור להבנות המקום המדובר, אבל הקב"ה הרי הסכים לעשות מקום זמני להשראת השכינה גם בטרם הגיעו ל"הר נחלתך", והוא המשכן שבמדבר, וא"כ מה נורא כל כך שישראל רוצים לעשות מקום כזה כבר עכשיו? מה הטענה הגדולה עליהם?
אמנם נכון שישראל טעו בבחירת הצורה שעליה בחר הקב"ה להשרות את שכינתו, הם עשו צורת עגל והקב"ה אמר לעשות צורת כרובים (בקֹדש הקדשים), אבל טעות זו אינה חמורה כל כך, לכאורה, ואין בה כדי להסביר את הקצף הגדול שיצא עליהם. הרי עוד לא ידעו ולא שמעו את הציווי של "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשֹוּ לָכֶם" (שם כ, כ), שענינו הוא שלא לשנות את צורת הכרובים (רש"י שם), ואם כן הם אינם יודעים עדיין שהקב"ה חפץ בצורת כרובים דוקא ולא בצורה אחרת[iv], וטעו לחשוב שהקב"ה חפץ בצורת עגל. אם כן, על מה חרי האף הגדול הזה על ישראל, על שעשו מקום להשראת השכינה? בגלל שטעו בין צורת כרוב לצורת עגל?!
נראה לעניות דעתי, שהבאור בזה הוא כך: כעסו של הקב"ה לא היה באמת על עצם עשיית העגל. עצם עשיית העגל לא היה עון חמור כל כך, כפי שהסברנו. על מה אפוא היה הכעס הגדול? כנראה שהכעס הגדול היה על כך, שבני ישראל חשבו, שעל ידי שיעשו עגל, יהיה הקב"ה מוכרח להשרות את שכינתו עליו, (שכן לפי הבנתם, הנהגת ה' במדבר היתה בבחינת "פני שור", כנזכר לעיל, ועל כן סברו שעל צורה זו יהיה מוכרח הקב"ה להשרות את שכינתו). כל כך היו בטוחים בזה, עד שלא טרחו כלל לברר, האם השכינה אכן שורה על העגל שעשו. הם לא מצפים לְאוֹת שְׁמֵימִית שתודיע להם שהשכינה אכן ירדה לשרות על העגל, [כגון שתרד עליו אש מן השמים, כפי שהיה אח"כ במשכן (ויקרא ט, כד) ובמקדש (דהי"ב ז, א)], אלא מגישים שלמים ויושבים לאכול ולשתות (שמות לב, ו), מתוך "ידיעה" גמורה שעל צורה זו השכינה שורה! אם היו מתפללים, "אנא ה', השרה שכינתך על העגל הזה", כמו שאנו מתפללים "השב את העבודה לדביר ביתך", שהשכינה תחזור לירושלים - ה' לא היה כועס כל כך. אבל הם לא עושים כך. הם סבורים שצורת העגל מכריחה מאליה את הקב"ה להשרות שכינתו עליה. ולחשוב כך, זהו כבר חטא חמור מאד. הקב"ה הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות. הוא מעל כל צורה, ומעל כל חוק טבע או חוק אחר, ואי אפשר להכריח אותו לכלום. ממילא, אם עושים עגל - או כל דבר אחר - מתוך מחשבה שעל צורה זו מוכרח הקב"ה להשרות את שכינתו, יש כאן יחוס כח עצמי לְדָבָר זולתו ית', שעושים את הקב"ה מוכרח וכפוף כלפיו ח"ו, וזהו פגם גדול באמונה ביחוד ה'. אין בעולם עצמיות זולת עצמיותו של הקב"ה, וכל כח בעולם פועל רק ברצון ה'! ברצון ה' הוא פועל כך, וברצון ה' הוא יפעל אחרת, או שלא יפעל ולא יתקיים כלל. זהו לענ"ד החומר הגדול שבחטא העגל, שהפכו (בדעתם) את הקב"ה מ"מכריח" ל"מוכרח" ח"ו. לכן נחשב להם החטא הזה לעבודה זרה, כי סברו בדעתם שיש בעולם כח זולתו ית', שאליו גם הקב"ה מוכרח להכפיף עצמו, ח"ו.
....
גזֵרת המן - בגלל אי ציות לגדול הדור 
ענין דומה לחטא העגל היה גם בשושן הבירה. גם שם לא צייתו ישראל לגדול הדור. אחשורוש עושה "לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים" (אסתר א, ה), ומזמין לַמשתה גם את היהודים. מה אומרים היהודים? מלך טוב כזה, שלא הפלה אותנו לרעה והזמין גם אותנו - צריך להתחשב בו ולהענות להזמנתו. בפרט שהמלך דואג, שהסעודה תהיה "כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" (אסתר א, ח), עם ההכשרים הטובים ביותר (עי' אסת"ר ב, יג). מרדכי מזהיר את ישראל שלא להשתתף במשתה, אבל ישראל אינם שומעים לו (אסת"ר ז, יד). הזקן הזה, מרדכי, מה הוא כבר מבין?... הרי ברור כשמש שצריך להשתתף במשתה הזה! יש כאן הזדמנות פז לטפח יחסים טובים עם הגויים שאנו שוכנים בתוכם, וכן להוכיח נאמנות למלך. בנוסף לכך, אם אף יהודי אחד לא יגיע, הדבר עלול להתפרש כחוסר נאמנות למלך, ומי יודע מה עלולות להיות התוצאות מזה. מסיבות אלו, יהודֵי שושן מחליטים שלא לשמוע בקול מרדכי, והולכים להשתתף במשתה אחשורוש.
מה היתה באמת הבעיה באותו משתה? מדוע אסר מרדכי להשתתף בו? בעיה אחת שהיתה שם, היא חשש להתקרבות יתירה אל הגויים, המובילה להתקרבות למעשיהם ולהתבוללות בהם. אבל חוץ מזה, חז"ל מוסרים לנו, שאחשוורוש עשה את אותו משתה מפני שלפי חשבונו עבר זמן גאולתם של ישראל, ומזה הסיק אחשורוש שאין עוד תקוה לישראל להגאל (מגילה יא, ב). כיון שכך, לבש "לכבוד" הארוע את בגדי הכהן הגדול שנשדדו ע"י נבוכדנצר בחורבן הבית ונתגלגלו לידיו של אחשורוש (שם יב, א. ועי' רש"י שם), וכן צוה להוציא מן הגנזך את כלי הכסף והזהב שנבזזו מן המקדש - "כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים" (אסתר א, ז) - ולהגיש בהם את היין לאורחי המשתה! (אסת"ר א, יא). איך אפשר להשתתף במעמד נורא כזה? ודאי שאסור להשתתף במשתה כזה! יהודים צמים ביום חורבן הבית, ובודאי גם הם צמו על חורבן הבית. אבל מה לעשות, החשבון שלהם מורה, שמוכרחים להשתתף במשתה הזה. ולכן, הם לא שומעים למרדכי, הולכים למשתה, ובכך מביאים על עצמם את גזרתו של המן, "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" (מגילה יב, א). וכשהמן גוזר את הגזרה הנוראה (תשע שנים לאחר המשתה!) את מי הם מאשימים? - את מרדכי! (עי' מגילה יב, ב - יג, א ורש"י שם ד"ה לאידך גיסא) הזקן הזה, הוא זה שגרם לכל ההסתבכות, בגלל סרובו להשתחוות להמן. אם היה נוהג קצת יותר בגמישות עם המן, כמו שאנו נהגנו כשהלכנו לסעודתו של אחשורוש, לא היתה באה עלינו הגזרה הזאת!
גדלותם של היהודים בשושן היתה, שבסופו של דבר הם הכירו בכך שעליהם לשמוע בקול מרדכי ואסתר, וכשהם גוזרים עליהם לצום שלשה ימים, הם צמים וחוזרים בתשובה. הם לא מנסים לשלוח משלחת אל אחשורוש או אל המן לבטל את רוע הגזירה, אלא מבינים שצריך תיקון על החטא של משתה אחשורוש. מרדכי ואסתר יעשו כבר את ההשתדלות הראויה בחצר המלך, אבל הם מצידם צריכים לעשות תשובה על חטאם. עכשיו הם רואים, שכל החשבונות שלהם, שיגיעו לשלום עם הגויים ויהיה כל כך טוב, הם הבל הבלים. הראיה, שהיחסים הטובים שהשתדלו לטפח עם אומות העולם לא עזרו להם במאומה. בכל מדינה ומדינה רוצים רק להשמיד אותם ח"ו, וגם אחשורוש התגלה כשונא ישראל גדול, שהסכים לגזרת המן, ונתן לו את טבעתו כדי לחתום עליה (אסתר ג, י). אמנם אסתר מצליחה אח"כ לשכנע את אחשורוש לבטל את הגזרה, אבל בכל זאת הרי איננו אומרים בפורים "וגם אחשורוש זכור לטוב". על חרבונה, למרות שהיה בהתחלה מעוזרי המן (מגילה טז, א), אבל ברגע האחרון הרי הפך את עורו, אז אומרים "וגם חרבונה זכור לטוב" (שו"ע או"ח סי' תר"צ סע' ט"ז). אבל על אחשורוש איננו אומרים "וגם אחשורוש זכור לטוב". כי "הוא אחשורוש" (אסתר א, א) - "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו" (מגילה יא, א). גם אם בסוף הוא שמע למרדכי ואסתר, הוא נשאר רשע, וכנראה גם טיפש, אז על טיפש לא צריך לומר "זכור לטוב".
על כל פנים, היהודים בשושן הבינו בסוף, שמרדכי צדק ולא הם. זו היתה גדלותו של אותו דור, שהבינו שצריך לחזור מכל הדרך. צריך להתקרב אל הקב"ה, ולא לנסות להתקרב אל המן או אל אחשורוש. הציות לחכמי התורה, וההבנה שחכמי התורה הם שצדקו ולא המון העם, זה מה שהציל את עם ישראל באותה שעה[i].
 
[i]. והטעים בזה החת"ס, דזה היה התיקון למה שלא רצו ישראל לקבל בסיני אלא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה (מדרש תנחומא פרשת נח סי' ג'), "דלא אבו לקבל עליהם דברי חכמים מבלי שיהרהרו ויפקפקו על תקנתם, אולי לא ישרו בעיניהם" (לשון החת"ס). אבל אחרי שראו בזמן מרדכי שרק הוא הבין נכון מה היה רצון ה', ואמר להם שלא ללכת למשתה, וראו הנפלאות הגדולות שעשה ה' על ידו, "אז הבינו כי אין להרהר אחר דברי חכמים, כי את הכל עושים יפה בעתו וה' עמהם, על כן הדר קבלוה בימי אחשורוש", היינו תורה שבעל פה המסורה ביד חכמים, שלא רצו לקבלה מתחילה (שו"ת חת"ס או"ח ח"א סי' ר"ח ד"ה ולתשלום).
 
[i]. עי' אב"ע ורמב"ן (שמות לב, א) שהביאו כמה וכמה הוכחות לכך, מן הכתוב ומעצם הענין, שישראל ודאי לא התכונו לעשות להם "אלהים" אחרים ח"ו, אלא רק "משה" אחר. [וגם רש"י שפירש "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" - "אלהות הרבה איוו להם", ביארו המפרשים בדבריו, שאין הכוונה לע"ז ממש. ואכמ"ל. ומה שמצאנו בחז"ל שהיתה בחטא העגל עבודה זרה ממש, "מדפלחו ישראל לעגל, גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים, וכי אתו עובדי כוכבים, שליחותא דידהו עבדי" (ע"ז נג, ב), וכן מבואר בגמ' שהעובדים לעגל בעדים והתראה נהרגו במיתת ב"ד כעובדי ע"ז (יומא סו, ב. ועי' רש"י שמות לב, כ ורמב"ן שם, כז) - זהו מפני שאחר שנעשה העגל, היו באמת מעטים מישראל שחשבו אותו לע"ז ממש ועבדוהו (אב"ע שם, א ורמב"ן שם, ה). אבל אהרן ורוב ישראל - לא זו היתה כוונתם, אלא כפי שנתבאר כאן למעלה].
[ii]. הרמב"ן ביאר שאהרן בחר בצורת שור (שמות לב, ד), כיון שהיא אחת מארבע הצורות שבמרכבה העליונה (עי' יחזקאל א, י). ובחר בצורה זו ולא באחת משאר הצורות שבמרכבה, כי סבר שהנהגת ה' עִם ישראל במדבר היא בבחינה זו (עי' בדבריו שביאר הענין). ובאב"ע משמע שבחרו בצורת שור ע"פ חכמת המזלות. (וכן הביא הרמב"ן בשמו).
[iii]. כך ביאר האבן עזרא. והרמב"ן חלק עליו, אך ביאר באופן דומה לזה, וז"ל: "לא נעשה העגל... להיות בצורתו חונה כבוד" (כדברי האב"ע), אלא "עשו הצורה [כדי] לכוין בעבודתה אל ענינה". כלומר: ישראל רצו לעבוד לה' דרך המידה העליונה הנקראת "פני שור" (מהטעם שהתבאר בהערה הקודמת), והעגל נעשה כדי לסייע להם לכוון במחשבתם לצורה זו, אך לא כדי שתשרה עליו השכינה.
[iv]. כך עכ"פ לפי שיטת רש"י (שמות לא, יח), שמעשה העגל קדם לַציווי על בניית המשכן, וממילא גם לַציווי שלא לשנות את צורת הכרובים, הקשור למשכן. ואולם, גם לשיטת הרמב"ן, שהציווי על המשכן קדם לחטא העגל, מ"מ את מסירת הציווי לבני ישראל לא הספיק משה רבינו לבצע עד לאחר חטא העגל (עי' רמב"ן שם לה, א, וכן ויקרא ח, ב).
מתוך לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif 

---  ימי הפורים אינם בטלים לעולם --- 
 
פורים כ-פורים 
את תפילת המנחה מתפללים בבית המדרשתפילה זו היא ממש כתפילה של יום כיפורהלוא זהו יום קדוש ועצום! על תפילת המנחה בבית המדרש להיות באותה הרגשה של יום הכיפורים. בהרגשת הלב, לא רק בדרושים. שמעתי דרוש נפלא על כך מאברך נפלא: "ישתה יותר מלימודו" - תלוי במידת לימודו - הלומד הרבה יכול לשתות יותר מלימודו, והלומד מעט – יישתה מעט המבין יותר את עניינו ועומקו של היום,תפילת המנחה שלו צריכה להראות כתפילת יום כיפור או לפחות קרובה למדרגות אלה.
"אורה – זו תורה
כותב הרמ"א להלכה: "טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה". לכן בישיבה קבענו בסדר היום לאחר תפילת מנחה ולפני הסעודה סדר לימוד. אורכו של הסדר תלוי במידת אריכותה של התפילה... הרמ"א ב"דרכי משה" מביא על לימוד תורה זה שלפני סעודת הפורים: "והיא מגינה עליו שלא יארע לו קלקול בסעודה". כלומר, לימוד התורה ישמור אותו מקלקול. נראה להעיר שאם אכן מדובר כאשר הוא שותה רק מעט, "יותר מלימודו", לכאורה אין צורך בשמירה. מכאן נראה שגם לפי הרמ"א לכתחילה יש מקום לריבוי השתייה.
מלחמה לה' בעמלק 
עדיין יש לשאול: אם כל עניין השתייה בפורים הוא רק כדי לציין שהנס היה ביין , מדוע אם כן כפי שמובא במקורות שונים יש לשתות "עד דלא ידע"? זוהי שאלה גדולה מאדלכן, לאחר המימד ההלכתי יש להעמיק עוד בביאור עניין זה
המהר"ל בספרו "אור חדש" מבאר את עניינם של ימי הפורים. יש מעמד מיוחד לקבלת התורה של פורים, ל"הדור קבלוה בימי המהר"ל מבאר שזה משום  אחשורוששקבלת התורה באה לאחר מלחמה בעמלק, "שהוא מבטל דבקות ישראל בתורה: "וכאשר גברו ישראל על האויב אז זכו לתורה, שהיא מעלה עוד יותר לתת להם התורה", "ימי הפורים אינם בטלים לעולם" ניתן לבאר את דברי המהר"ל שעמלק מונע ומקשה על דבקות ישראל בתורה. עניינו של עמלק הוא ללחום בקדושה, "שרפו ידיהן מן התורה". עניינו של עמלק בעולם הוא אותו הכוח הלוחם בקדושה, הלוחם שלא תהיה תורה בישראל הוא מעוניין לבטל את קדושת התורה בעולםזוהי בחינת אותו רע וחושך המתנגד כאשר מנצחים אותו נגרמת לקדושה התחזקות באור התורה
באדם קיימים יצר טוב ויצר הרע, זהו יסוד הבחירה החופשית. התורה אוסרת להקריב שאור בבית המקדש במשך ימות השנה הרגיליםשאור מבטא את היצר הרע... אם נערב את יצר הרע גם בעבודת הקודש, בעודנו בתנאי החיים הרגילים, לא היה בא חיזוק על ידי דבר זה אלא להפך מכך. אם יצר הרע היה נכנסחלילה, לעבודת המקדש יתר על המידה היה הדבר מוריד את האנושות יותר לחומריותעל פי משקל א-ל דעות ישנו גבול לעירוב האפשרי בין קודש לחול. ישנה סכנה בהכנסת החומריות לחיים כאשר הם במדרגתם הרגילה, "שהתוכן כל לב וכל רוח ונפש שֹם גבול... מה המה הדרכים אשר אנחנו צריכים לשים מידה וגבול להתפשטותם של כוחות החיים, אפילו כשהיסוד שלהם הוא בקדוש לכן חזרנו כאן פעמים רבות, השכם והערבשודאי שעל המשתמש באינטרנט לדעת שיש בכך סכנה עצומה. זהו כלי חשוב מאוד, שיש לדעת את אופן השימוש הנכון בו. בימות המשיח החומרנות, ה"כופיתא", מקיפה אותנו מכל עבר ומבקשת לאבדנו מבחינה רוחניתכפי שהמן, שהוא בחינת עמלק, רצה לאבד את כל היהודים מבחינה גשמית. 
 
פינת גדולי ישראל 

ר' יוסף תאומים - פרי מגדים
 
 

רבי יוסף תאומים  (1727 -  1792) מגדולי פרשני שולחן ערוך. נודע בעיקר בזכות חיבורו פרי מגדים. 

בילדותו לא היה ר' יוסף מן המחוננים בכשרונות עילאיים, וגם בגדולתו, כשכבר התפרסם כאחד מגדולי הדור, היה נוהג לבקש כי לא יפסיקוהו בדרשתו בשאלות וקושיות, כדי שלא יתבלבל. ר' יוסף היה שקדן ומתמיד גדול, וכמעט לא פסק פומיה מגרסה. היה ידוע בענוותנותו הרבה, עד כדי שגם כשהיה ראש ישיבה ורב עיר היה חותם על אגרותיו "יוסף מלמד" (על שום שהיה מלמד תינוקות) בלבד. ר' יוסף התנגד לשיטת הפלפול שכלשונו "למדנים תורניים האוהבים פלפול של הבל, אבני בהו על קו תהו, ושונאים איש הישר הולך", וצידד בלימוד לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא. קו זה הובילו בחיבורו 'פרי מגדים'. קושיות סבוכות בלימוד היה פותר מתוך עיון מרובה בתלמוד ובראשונים.

נודע בעיקר בזכות חיבורו פרי מגדים על השולחן ערוך. החיבור היה לאחד מפרושים החשובים של השולחן ערוך, ונתחברו עליו ספרים וקיצורים רבים. רבים מהפוסקים האחרונים, דוגמת " משנה ברורה"  מסתמכים עליו רבות.

ה"פרי מגדים", ושאר ספריו, ידועים בעיקר בשל חדירתם לעומק הסוגיות, מבלי להיכנס לפלפולים עמוקים. המסורת מספרת כי לפני שכתב את חידושיו נהג ללמוד את הנושא עשרים פעמים. כמו כן מסופר עליו כי את  מסכת חולין  למד במשך עשרים שנה רצופות קודם שהתחיל לכתוב את חידושיו עליה, ורק אחרי שחזר עליה 101 פעמים והייתה שגורה על פיו עם מפרשיה, כתב את פירושו 'פרי מגדים' לחלק "יורה דעה" בשולחן ערוך[4].

את ספרו "פרי מגדים" כתב מספר פעמים, בהן שיכתב את כולו מחדש. מסיבה זו פעמים רבות נמצאות בספרו הפניות למה שכתב במקום אחר ואינן בנמצא. בפתיחת ספרו כתב המחבר מאמר ארוך בו הוא מסכם באריכות את כל הדינים הנוגעים למורה הוראה בסדר הוראת ההלכה לשואלים. חיבור זה יחיד מסוגו ובעל חשיבות רבה לכל פוסק. כמו כן נודע ה"פרי מגדים" ב"פתיחות" שהוא מקדים לכל נושא הלכתי ב"שולחן ערוך", בו הוא מבהיר את עקרונות ויסודות העניין. כתב עשרות ספרים, חלקם ראו אור וחלקם לא הגיעו לדפוס.

מתוך ויקיפדיה, עריכה - זיו ששון ארזי
 
'ופניהם איש אל  אחיו' - הפינה של בניין הבית 

חמש השפות של האהבה / הרב לירון כהן שליט"א

רעיון זה פותח על ידי הפסיכולוג ג'ון צ'פמן[1]. צ'פמן נפגש עם הרבה זוגות כאשר מצד אחד התרשם מהם כי הם אוהבים מאוד, אך מאידך, הם תיארו בפניו מציאות של חיים עם תחושות של ריחוק גדולה ביניהם. הם תיארו בפניו איך שבראשית נישואיהם הם חשו רצון עמוק ביותר לאהוב אחד את השני, אך ככל שהזמן חלף הם הרגישו פחות אהובים ומעורכים. מפגשים אלו הובילו לפיתוחו של הרעיון שיש חמש דרכים שונות בהם בני זוג משתמשים על מנת להביע את אהבתם. – מכאן למה שכינה "חמש השפות של האהבה". הוא מציין כי היכולת לאהוב ולהרגיש אהוב קיימת אצל כולם, אבל ישנו הבדל גדול מאוד בין בני אדם ביחס לשאלה מה מייצר אצלם תחושה שהינם אהובים. הוא מזהה את "חמש השפות" הבאות כדרכים אלטרנטיביות בהם אנשים יכולים לשדר ולהעביר מסרים של אהבה בינם לבני זוגם.
 
1) שפה חיובית: אנשים רבים טוענים כי רק במידה והאהבה תמצא את ביטויה באופן מילולי הם ירגישו אהובים. מילים משקפות מציאות. אנשים אלה אינם מודעים לרגשות השקטות הקיימות בלבו של בן זוגם, ולכן מבחינתם רגשות אלה אינן קיימות. גם כאשר בן זוגם יתייחס אליהם בהתחשבות, הם אינם בטוחים מה באמת בלבו, שכן כל התנהגות טומנת בתוכה משמעויות שונות. אדם זה יהיה מסוגל​​ לחוות ולחוש אהבה, רק כשהוא מובע במילים, במחמאות, בהערכה ובאישור.
 
2) זמן איכות: אנשים אלה אינם מסתפקים רק בלדבר על אהבתם. בשבילם נחוץ מאוד גם לבלות יחד. אין צורך לנהל שיחות עומק על נושאים מהותיים בזמן זה. ניתן לצאת לטיול ערב או סתם לשבת יחדיו על הספה, ולשוחח על אירועי היום. זהו זמן שבו שני בני הזוג מעניקים אחד לשתי את מלוא תשומת הלב. הטלוויזיה, המחשב כבויים, הטלפונים נותרים ללא מענה, וספרים ועיתונים מונחים בצד. לסוג כזה של אנשים החוויה של להיות ביחד, זה בנוכחותו של זה, יוצרת את התחושה של לאהוב ולהיות נאהב.
 
3) קבלת מתנות: אנשים אלה מרגישים שלא די במילים של חיבה ובזמן איכות משותף על מנת להביאם להרגשה שהם אהובים. דברים אלה אינם עמידים לטווח רחוק. מילים יכולות להיות חיצוניות בלי כוונה פנימית וכנה. זמן איכות משותף יכול להיות פורמלי ושגרתי. עבור אנשים אלה, מעשים חזקים יותר ממילים. מבחינתם על מנת להרגיש אהובים, האהבה צריכה לבוא לידי ביטוי בדרכים מוחשיות ובאמצעות פעולות ממשיות שתמחשנה להם מה בן זוגם מרגיש. האהבה יכולה לבוא לידי ביטוי במתנות גדולות או קטנות, בפתקים שהושארו על הכרית או במיילים המביעים את חיבתם. רק ביטויים קונקרטיים של אהבה נותנים לאנשים האלה את החוויה שהם באמת אוהבים.
 
4) פעילות ועשייה: עבור קבוצת אנשים זו תחושת האהבה מתחזקת מאוד על ידי תרומתם האינדיבידואלית והמשותפת לשמירה על מערכת יחסיהם עם בני זוגם. לדוגמא, הבעל מתמלא בתחושות של אהבה כלפי אשתו כאשר הוא רואה אותה מטפלת בילדיהם. כשהיא רואה אותו מתקין מדף או עובד בגינה, היא מתמלאת בתחושה של קשר וחיבה אליו. עבור אנשים אלה, הפן המעשי של מערכת היחסים היא חיונית. בעבודה משותפת, כאשר כל אחד תורם את שלו למערכת היחסים, נוצרים הרגשות העמוקים ביותר של אהבה.
 
5) מגע פיזי: מגע פיזי מוליד אצל אנשים אלה, תחושה עמוקה שהינם אהובים. כוונת הדברים איננה רק לאינטימיות גופנית, אם כי היא בהחלט נכללת בקטגוריה זו, אלא כוללת גם החזקת ידיים, חיבוק על הספה או טפיחת חיבה על הגב. אנשים שעבורם מגע פיזי  הוא דבר נחוץ והכרחי, יחוו מעשים אלו כביטויים משמעותיים של להיות אהובים.
 
אנשים רבים בקוראם רשימה זו מרגישים פתאום כי מישהו שמע אותם. הם מרגישים כי "זה בדיוק זה". אם בן זוגי רק היה מתנהג בדרך זו, הייתי מרגיש כל כך קרוב אליו. אדם אחד, לאחר ששמע על חמש השפות של האהבה, חייך והציע את ההצעה הבאה:
"אולי כדאי להוסיף אלמנט נוסף לטקס הנישואין. כל אחד מבני הזוג יביא איתו לחופה פנקס קטן ובו הוראות מפורטות כיצד ניתן לאהוב אותי. כחלק מהטקס, בני הזוג יחליפו ביניהם פנקסים אלו. כך כבר בתחילת דרכם הם יוכלו להתחיל בבנייתו של מערכת יחסים הדדית ואוהבת." הוא הסתכל על אשתו והוסיף: "היינו יכולים לחסוך הרבה זמן וקשיים בדרך להגיע לאיפה שאנו היום, כאשר אנו סוף סוף חיים יחדיו כששנינו מרגישים אהובים." 
 
רשימה זו איננה בלעדית וממצה. זהו תוצר מניסיונו המקצועי של ד"ר צ'פמן. יתכן וקיימים חוויות אחרות הגורמות לאנשים להרגיש אהובים. כמו כן, אנשים רבים מרגישים אהובים באמצעות חוויה של יותר מאחד מהשפות האלה. מה שחשוב להבין הוא, שכל אחד מבני הזוג הוא אדם ייחודי ומדבר וחווה שפה שונה של אהבה. כל בן זוג צריך לחפש על מנת למצוא, להכיר ולאמץ את דרכי הדיבור וההתנהגות שגורמות לבני זוגם להרגיש אהוב. ד"ר ויליאם גלסר[2], מציין כי בדור שלנו, אנשים הם מומחים בהתאהבות, אבל אינם מוכשרים במיוחד להתמיד באהבתם זו.  לימוד הדרכים שעל ידם בני זוגנו חווים אהבה, והתנהגות על פיהם, תוכל להוות תרופה מתאימה "למחלת הדור" ותביא אותנו למציאות של מערכות נישואים מתמשכים ואוהבים.
 
לרצות, לשאול, אבל לא לדרוש 
ד"ר גלסר מוסיף עוד נקודה מכרעת. הוא מציין כי בזמן שחשוב שלכל אחד מבני זוג יהיה מושג ברור לגבי מה שהוא רוצה ומצפה מחיי הנישואין שלו, חיוני הוא, שרצון זה לא יתבטא כדרישה. הנישואים בבסיסם הם ענין משותף של שני בני הזוג שבו כל אחד מהם מעוניין שרצונותיהם וחזונם יהיו נוכחים, ובמקביל שהשני ירגיש שביעות רצון וסיפוק ממערכת היחסים. רצון זה מעלה את הצורך שבני הזוג ילמדו לדבר, להבין ולנהל משא ומתן באותם מישורים שההבדלים ביניהם ניכרים. התנהגות זו היא של אנשים המרגישים אהובים ומכובדים. כאשר אחד מבני הזוג דורש, הוא חוצה את הקו מהדדיות לשלטון. למול דרישתו של בן זוגם, האדם עלול להרגיש דחוי ונשלט ויכולתו לאהוב פוחתת באופן משמעותי. דרישות במערכת זוגית הינם רלוונטיות רק במציאות שהנושא העומד על הפרק הוא דאגה הכרחית וחיונית לרווחתו שלו, לבת זוגו או לעצם נישואיו, כאשר גם אז, יש להיזהר מדרישות המסכנות את הזוגיות.
 
 
[1] Chapman, Garry, The Five Love Languages, Northfield Publishing, Chicago, 1992
[2] Glasser, William and Glasser Carleen, Getting Together and Staying Together, Harper, NY 2000, p.27
חדשות ועדכונים - חם חם...

ביקור נשיא הYU ישיבה יוניברסיטי- הרב ארי ברמן שליט"א


נשיא הyu הישיבה יוניברסיטי הרב ארי ברמן ביקר ביום חמישי , ט' בשבט את תלמידי תוכנית חו"ל בישיבת הכותל. הרב ברמן נפגש עם ראש הישיבה מרן הרב ברוך וידר שליט"א ועם האחראי על תוכנית חו" ל הרב ראובן טרגין לפני שיעורו בישיבה.

b96d292e-9262-43c3-afda-bbc454630de6.png 
 


5d6ab926-20ee-4a16-b42f-089661c31116.png 


שבת פרשת בשלח שבת מחזור-
למחזור כ' במלאת שלושים שנה לנפילתו של חברינו
אלי שפר הי"ד


8c89acc4-adda-4ce7-9948-257826e8251b.png
 

 

 


'שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה' 

התקיים אימון כיתת כוננות ישיבתי לשמירה על הכשירות המבצעית.


b350872d-692e-444c-8fa1-9d3bd2e3cf90.png 





9db814f5-47f6-4fc1-a629-59f1838dce49.png 



'שבתי בבית ה'!' 

 

בשבוע שעבר התקיים טקס לכבוד ולהצלחת תורמי הכסאות החדשים ולע"נ היקרים שהונצחו בתרומת הכסאות



c169cd69-95e4-4e60-bc34-d6413d96398c.png



f6b2b8ef-1bc1-47d2-a3ae-c57b21ead1ef.png 



סיום תפקיד אחראי בוגרים דניאל הרשקו 


אנחנו רוצים להודות לדניאל הרשקו ולרעייתו על המסירות הגדולה לבית הישיבה בשנים האחרונות בתפקידו כרכז הבוגרים. ההשקעה הרבה, העשייה הגדולה והרצון להוסיף קומות נוספות בבניינה של תורה ובבניינה של ישיבת הכותל נשאו ונושאים פרי כל הזמן.
תודה רבה וישר כח גדול בשם בית הישיבה והבוגרים.

ברכת הצלחה לרכז הבוגרים החדש שבתי פסין.
בברכת התורה ובברכת ירושלים
*בית ישיבת הכותל*
הרב ברוך וידר ראש הישיבה
מוטי ג'רבי מנכ"ל.
 
*מצ"ב מכתב מאחראי בוגרים היוצא דניאל הרשקו*

6eb92de7-8a4f-4b89-9a26-afc24e834bef.png 


טיש ט"ו בשבט המסורתי בישיבת הכותל-
עם הרב ברוך וידר ראש הישיבה והרמי"ם.




6b09595d-a54f-4b2e-b4b3-c2f07b43b12f.png
 



9aff25f3-0a33-465b-a6ed-949ac8494523.png 




8f729c1b-75e9-466a-8154-d78ca522f2ba.png

 

שיעור לכבוד ט"ו בשבט מפי הרב מנחם בורשטיין שליט"א

 

 

9b5afda0-cded-4b69-bd71-45bf0dc31ddf.png

 


7bba5678-0d95-47ac-b3c6-258d94873093.png

 

* קישור לשימעת השיעור 
 


 

ביקור חיילנו בשטח

 

4ecd67b5-e5cf-41cd-a679-6e5c27f8faa0.png


בני הישיבה משמחים חתן וכלה ברובע- 



d3d38329-d5e1-4221-88d2-9d6a54056be1.png 
 

* קישור לכתבה- אתר בשבע

 

 


הרב איתמר בן גל הי"ד

משתתפים בצערם הכבד של משפחת אביתר ויסכה צדק ממחזור מ'. הרב איתמר בן גל הי"ד שנרצח הוא גיסו של בוגרנו היקר אביתר.
(אח של יסכה צדק). 
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד

b14656be-3d80-4d04-8f0b-2a21bbf8b460.png




כנס ירושלים וקבלת פרס ירושלים לישיבת הכותל

 

74f10210-e038-42ed-8b86-35b17874da73.png





 

עיתון בשבע פרסם: 
 
3812e3e9-3851-4e8c-bb1b-b62ca8e7ff2a.png


מסע הגיבוש המסורתי של בני שיעור ב' וג' לקראת הגיוס 


834d384c-f624-4ef3-85c6-7542dce9eeeb.png 

5c5c0300-1840-4ad4-8369-eada06e61e6e.png 



1e38e757-33cb-490c-89b5-68adb635c73f.png 

 
פגישת התלמידים עם רב בא"ח הנדסה קרבית- הרב עוז קאפח 
 
במסגרת שיעורי ההכנה לצבא למתגייסים משיעורים ב' וג' באדר הקרוב. נפגשו התלמידים  ביום רביעי כ"ט בשבט
עם רב בא"ח ההנדסה הקרבית הרב עוז קאפח.
התלמידים שמחו לראות שהמש"ק שמתלווה לרב קאפח זה תלמיד הישיבה עזרא סמית שהתגייס בשנה שעברה כחייל מח"ל. עזרא פתח את השיעור בכמה מילים על השליחות הגדולה וחשיבות השירות המשמעותי בחיל ההנדסה הקרבית.
 
abc3efaf-53b1-4657-9293-54defbae79bc.png 

 
לימוד של בני הישיבה יחד עם תלמידי תיכון הריאלי מחיפה 
 
ביום שלישי אחה"צ, כא' בשבט, התקיים סבב הלימוד השני של בני ישיבת הכותל יחד עם תלמידי תיכון הריאלי בחיפה. כבכל שנה מגיעים תלמידי בית הספר הריאלי ללימוד מפגש ושיח אישי עם תלמידי הישיבה במסגרת סמינר זהות יהודית שלהם בירושלים. ראש הישיבה פתח את הביקור וסיפר לתלמידי הריאלי על הערכים שבהם אנו מאמינים בישיבת ההסדר, תורה, מדינה וצבא- "ספרא וסייפא", יחד עם חוויות משירותו הצבאי.

8e0a76eb-06d0-409b-895e-a1869ecc1c24.png 


1152bebc-bd4c-435e-8d12-97fa8c05b376.png 

 
בני שיעור א' יצאנו לטיול הפוגה וגיבוש עם רבותיהם 

בני שיעור א' יצאנו לטיול הפוגה וגיבוש בר"ח אדר יחד עם רבותיהם הרב שלמה טובול והרב ציקי ברלין
לאור עקיבא, רמת רוטשילד, זכרון יעקב, רמת הנדיב ומירון
 

96e0e7a7-c00d-480b-a61b-fd0fba125010.png
 
 
 

4345c785-c848-40ce-a3b2-2a9e400be1c3.png 

 
d9cc5ff4-ac32-481e-b407-79bf9a21befe.png
 
b272f6d0-5207-489d-8ed0-538227991f82.png

 

ביקור במכינת ידידיה שע"י ישיבת הכותל
שיחה של מו"ר ראש הישיבה עם תלמידי המכינה וישיבת צוות עם צוות המכינה
 






2ae9ab47-a491-48f7-ac46-cdd1d817dcef.png 


683d7ca4-8dee-43b2-bb17-043568995728.png 

שיעור של הרב רוני קלופשטוק בקהילת נווה נוף 
הרב רוני קלופשטוק נסע להעביר שיעור בבית המדרש הקהילתי נווה נוף שבעיר לוד בנושא 'פורס מפה ומקדש' ומנהג הישיבה כאשר פורים חל בערב שבת.
הרב רוני שמח לפגוש את בוגרי הישיבה שמשתתפים בחבורת הלימוד הקבועה ולהפיץ את מנהג פורס מפה ומקדש גם לעיר לוד החוגגת שני ימי פורים.


914b7d88-3e16-4945-a7b8-f165838c338b.png 



f29f02f0-86b6-40f7-ac21-a22071dde81e.png 



שבת זכור- שבת כלל ישראל התשע"ח 
תמונות משבת כלל ישראל של ישיבת הכותל בעיר אשדוד.
רבני הישיבה ובראשם הרב ברוך וידר ראש הישיבה שבתו יחד עם בני הישיבה בעיר אשדוד לשבת כלל ישראל המסורתית. תמונות - מלפני קבלת שבת, ותמונות של הרב ברוך וידר ראש הישיבה יחד עם ראש ישיבת אשדוד הרב דוד גבריאלי בסיומה של סעודה שלישית והבדלה משותפת עם סניפי בני עקיבא באשדוד וישיבות ההסדר


0aa1e5c7-c75d-4959-a9a5-e1e278a8d215.png 


f434b4de-514f-45d7-8a2c-31ceb9ae456f.png 

17a63207-6a46-4318-aec9-e2ee29ca90a9.png 
a93e3175-990a-4806-913e-3a82bdc2a919.png 

8d5f7a1e-2a22-4869-b912-8cd0507da8ee.png 


 

לבוגרי וידידי הישיבה היקרים די בכל אתר ואתר

לאור ההצלחה בחודש אלול- שיעור ווטסאפ שבועי חדש מפי מו"ר הרב ח"י הדרי 
ישלח בכל יום חמישי בקבוצת הווטסאפ של שיעורי הרב וביוטיוב ובפייסבוק של הישיבה.


 ניתן לקבל את השיעור בתפוצות הבאות 
רישום לעמוד היוטיוב של הישיבה:
https://youtu.be/btFkYZXky6s 
צפייה ומעקב אחרי עמוד הפייסבוק של הישיבה:
https://www.facebook.com/YeshivatHakotelIsrael/ 
הצטרפות לקבוצת הווטסאפ של עדכוני ושיעורי הרב ח"י הדרי:
https://chat.whatsapp.com/7ULNme6ML2D4AYdRvj5GH1 


נשמח לעזרתכם בהפצת השיעור לתועלת הציבור.

בברכת התורה ובברכת ירושלים
בית ישיבת הכותל
 
  
 




 


 

אדר תשע"ח:

  • מזל טוב לאיתן ונועה סטפנר (מחזור מ"ו) לרגל הולדת בתם הבכורה הדס
  • מזל טוב לדוד חקיקיאן (מחזור לט) לרגל אירוסיו!
  • מזל טוב ליוחאי כהן לרגל הולדת הבת
  • מזל טוב לדוד ושרה גנדלמן להולדת הבן (ח אדר)
  • מזל טוב לשמואל לונדנר על אירוסיו עם מירב
  • מזל טוב לשמואל רשקס על נישואיו
  • מזל טוב לעזרא וחנה כהן על הולדת הבן (התינוק פג ונשמח שיתפללו לרפואתו - תינוק בן חנה נעמי)
  • מזל טוב לאוריאל ושיבת ריזל (מחזור מ"ג) על הולדת הבת
  • מזל טוב לאביעזר ועירית סוויל (מחזור לו) על הולדת הבן
  • תנחומים לבוגר הישיבה יעקב שליסלברג על פטירת אשתו רינה(מחזור י"א) [ההלוויה התקיימה ביום שני] יושבים שבעה באורנית
  • מזל טוב לרב ישעיהו שטיינברגר על הולדת הנין הראשון
  • מזל טוב לדניאל זכאי (מחזור מ"ו) לרגל אירוסיו
  • מזל טוב לאלישע שוורץ (שיעור ג') לרגל אירוסיו עם צופיה
עשה לך רב  
 

הוצאה מרשות לרשות- רוב אורך או רוב חומר?

 

שאלה:

 

שלום הרב.
בצבא אני משמש כקשר שריון ונתקלתי באנטנת נגמ"ש מיוחדת אשר אורכה מגיע לכ-5 מטרים כשהיא פתוחה. עם זאת, כשהיא מכונסת אורכה קצר ביותר, אולי מטר. רציתי לשאול את הרב מה הדין אם לדוגמא הארכתי את האנטנה לאורך של 2 מטרים, מתי אני אעבור על איסור הוצאה מרשות לרשות במידה ואזיז אותה מגבולות הנגמ"ש? האם כשרוב האנטנה תהיה מחוצה לו? אך מצד שני רוב האנטנה באמת נמצאת אצלי, רק שהיא מכונסת (מעין מבנה טלסקופי שנמשך ויוצא).
בתודה מראש

 

 

התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

האנטנה הינה חלק מהנגמ"ש ויוצאת מתוך גבולות הנגמ"ש ולכן אין בכך איסור הוצאה מרשות לרשות כלל. ארוכה ככל שתהיה

 

 

 

א. מערכת - זיו ששון ארזי