English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים, פרשת אמור - אייר

 

 

גליון 146 -  פרשת אמור, אייר התשע"ח

זמני הניחום בבית משפחת הדרי ביום שישי 

יום ששי, תפילת מנחה בבית הרב בשעה 1330
ביקורי תנחומים ביום שישי: הרבנית תשב בין השעות 1000-1330 הבנות בין השעות 0830-1500 במוצ"ש 2100-2300

.

העלון נכתב ונערך ברובו לפני ההודעה המצערת על פטירתו של מו ”ר הרב הדרי זצ ”ל.
העלון הבא יוקדש בע”ה לזכרו ולסיקור ההלוויה והשבעה.

הקלטות מהשידור החי מהלוויתו של מו"ר הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל

לרישום - לימוד ש"ס בבלי_ישיבת הכותל לע"נ מו"ר הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל- עד ר"ח אייר תשע"ט

 

 

 

 

 

בית הישיבה מאחל לכם ולכל בני משפחותיכם
יום ירושלים וחג שבועות שמח!
 
קריאה מהנה ושבת שלום!
!שיר היובל של ישיבת הכותל - ישמחו במלכותך
לשולחן השבת 

הרב ארי הלר שליט''א 

ספירת העומר - תקופת מעבר בתהליך גאולתנו

  
 
השבת בעז"ה נקרא בפרשת אמור את פרשת המועדות הסוקרת את כל החגים בלוח השנה שלנו. השוואה מהירה של שלשת הרגלים מעלה חוסר הקבלה באורכם של שני החגים ה"ארוכים", דהיינו בין חג הסוכות בן 8 ימים לבין חג המצות בן 7 ימים, לבין חג השבועות שהוא רק יום אחד. הרמב"ן מתרץ את הפער "על דרך האמת" בטענה מקורית ששבועות הוא בעצם היום השמיני של חג המצות. "וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה... ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם, וקדש יום שמיני כשמיני של חג, והימים הספורים בינתיים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג... ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת, כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן" (רמב"ן כג:לו ד"ה עצרת היא).
 
עפ"ז יוצא שאנו כרגע נמצאים בתקופה ממושכת של "חול המועד". מהי משמעות הפנימית של הדברים? מהי העבודה הנדרשת מאיתנו בימים הללו?
מתברר שגאולת עם ישראל ממצרים לא היה פשוט בבת אחת, אלא תהליך מורכב של כמה שלבים. שלב הראשון היה היציאה מבית העבדים, השחרור מהשעבוד. אבל זה לא היה השלב הסופי, זו לא היתה המטרה הסופית. כבר במעמד הסנה, כשמשה רבנו מקבל את השליחות מהקב"ה להוציא את בנ"י ממצרים, נאמרה לו מטרת השחרור מבית עבדים - "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא-לקים על ההר הזה" (שמות ג:יב). המטרה של יצ"מ, השיא של הגאולה, היתה הפן הרוחני - מתן תורה בשבועות[1]. למרגלות הר סיני קבלנו את משימתנו כעם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט:ו), לבנות אומה ומדינה ע"פ תורה ומצוות ודרכה לקרוא בשם ה' ולקדש שם ה' בעולם.
פסח הוא השלב הראשון של הגאולה בפן הגשמי הלאומי, ושבועות ובו קבלת התורה הוא השלב השלישיושיא הגאולה, בפן הרוחני. אך בנ"י לא קבלו את התורה מיד אחרי שיצאו ממצרים, היה פער של 49 ימים, בהם אנו סופרים את ספירת העומר בכל שנה. תקופת המעבר הזה, "חולו של מועד" כלשון הרמב"ן, היא בעצם השלב השני של הגאולה. מהו איפה תפקידו של שלב השני הזה? מובא בזוהר הקדוש (אמור צז:, זוהר החדש יתרו לט.) שבמצרים בנ"י ירדו עד מדרגת המ"ט של טומאה, עד שה' הוציא אותם משם. אח"כ היו 49 ימים עד קבלת התורה שבכל יום עלו במדרגה אחת של טהרה עד שהיו מוכנים וטהורים לקבלת התורה בשבועות. כנגד 49 ימים האלו אנו סופרים בכל שנה את ספה"ע. על פי דברים אלו של הזוה"ק, השלב השני של הגאולה הייתה העבודה של עם ישראל, אחרי ה"אתערותא דלעילא" של הקב"ה במצרים. השלב שבנ"י היו צריכים להיות מעורבים בגאולה כדי להכין את עצמם לשיאה של הגאולה, השלב השלישי, מתן תורה. כימים ההם, כזמן הזה - בכל שנה ושנה הימים המיוחדים האלו הם ימים של עבודה והכנה לקבלת התורה, ימים מסוגלים לסייעתא דשמיא מיוחדת להתקדמות והתקרבות לריבונו של עולם, ואכמ"ל.
 
על פי זה ניתן לפרש את משמעותה הפנימית של שיטת הבה"ג המפורסמת לגבי הגדרת מצות ספה"ע. הבה"ג לומד מהפסוק בפרשתנו "שבע שבתות תמימות" שספה"ע היא מצווה אחת שמשתרעת על פני 49 ימים. ולכן מי שהחסיר אחד מהימים של הספירה, הפסיד את המצוה לגמרי, ואין לו מה להמשיך לספור. (למעשה כיון שרוב רובם של הראשונים חולקים על הבה"ג, השו"ע (תפט:ח) פוסק שאדם כזה כן חייב להמשיך לספור בכל יום, אלא שמדין "ספק ברכות להקל" עליו לספור ללא ברכה. יש כל מיני חריגים לזה במקרים של ספק ספיקא, ואכמ"ל). ניתן להציע שבהתאם לפירוש הרמב"ן הנ"ל, הבה"ג רואה את ספה"ע כדבר שמחבר בין פסח ושבועות, ולכן ברגע שחיסר יום אין חיבור בין הימים, וממילא אין טעם להמשיך לספור.
בכיוון דומה, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל מסביר גמרא שעל פניו נראית מאד "קיצונית". הגמרא בב"מ פה: מתייחסת לסיבה שה' החריב את הארץ והוציא את עם ישראל לגלות. "ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם - אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה". ויש להבין, מילא אם לא היו לומדים תורה - מובן העונש, אבל כיון שלמדו תורה, ורק שלא ברכו ברכת התורה לפני כן מדוע נענשו כ"כ? ברור לכולם שברכת התורה היא חשובה, אבל עד כדי כך שבגלל שלא ברכו ה' הגלה את עמו?!? יש כמה וכמה פירושים לגמרא הזאת, אבל הפירוש של רצי"ה קוק מתאימה לדברים הנ"ל כפתור ופרח. מסביר הרצי"ה שכדי להבין למה ברכת התורה כ"כ חיונית אנו חייבים להתבונן בנוסח של הברכה. בברכת התורה אנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים - ונתן לנו את תורתו." כל פעם שלומדים אנו חייבים להבין, להפנים, ולהצהיר שלימוד התורה שלנו איננה יכולה להיות מנותק מעם ישראל. יש שני דברים - ע"י ותורת ישראל, וא"א לנתק ביניהם. כדברי האור החיים הקדוש שאם אין ישראל אין תורה (ויקרא כו:מד), שמושלמים ע"י דברי רצי"ה שאם אין תורה אין ישראל. אם נחזור לעניינינו, פסח הוא החג של "אשר בחר בנו מכל העמים" ושבועות הוא החג של "ונתן לנו את תורתו". ספה"ע, כמו ברכת התורה, מחברת בין השניים.  
 
דברים אלו נכונים לכל אחד ואחד בכל דור ודור, אבל נדמה שיש להם משמעות מיוחדת בדורות שלנו של אתחלתא דגאולה. בימינו זכינו בחסדי ה' בנסים ונפלאות לשני חגים חדשים בחודש אייר, בתקופת המעבר של חול המועד בין פסח ושבועות. בדיוק לפני שבוע ביום העצמאות זכינו לחגוג 70 שנה למדינת ישראל. בעוד כשבועיים, בדיוק שבוע לפני שבועות נחגוג בעז"ה את יום ירושלים. זה לא בכדי ששני החגים האלו נופלים בתקופה הזאת של השנה. זה לא בכדי שיום העצמאות נופל יותר קרוב לפסח שהוא השלב הראשון של הגאולה, השלב שמסמל את צד הלאומי-גשמי. זה לא בכדי שיום ירושלים - המציין את איחוד הבירה הנצחי שלנו, וחזרה להר הבית שבו ייבנה ביהמ"ק במהרה בימנו - נופל שבוע לפני שבועות, השיא של הגאולה והמטרה שלה, בצד הרוחני.
 
בתקופת העומר אנו בתקופת מעבר, תקופת המשך, תקופת חיבור של שלבים השונים של הגאולה. זה נכון גם בלוח השנתי, וגם בלוח ההיסטורי של האומה. מצד אחד זכינו לשלב הראשון של אתחלתא דגאולה. מאידך, אנו מתפללים תמיד לשלב השלישי של הגאולה השלמה, והתגלות ה' בעולם. כרגע אנו נמצאים בתקופת הביניים, שלב השני שדורשת ממנו לעשות כל מה שביכולתנו להכין את עצמנו כיחידים וכעם כדי לקרב את השלב השלישי שאליו אנו כל כך נכספים. בעז"ה כמו שזכינו לאתחלתא דגאולה, כן נזכה לעשות את חלקנו להשלים את עצמנו להיות מוכנים לקבלת התורה, ונזכה לגאולה השלמה בב"א.

 


[1] להרחבה עיין ספר החינוך, מצוה שו
 
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif    
 
ספירת העומר - צִפיה למתן תורה!


התורה מצַוה בפרשתנו: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'" (ויקרא כג, טו-טז) בחג השבועות.
וצריך להבין: מה הטעם לספירה הזו? וכי אי אפשר לחשב ולדעת מתי יחול חג השבועות בלי למנות בכל יום בְּפֶה, "היום כך וכך ימים לעומר"? למה מהוָה ספירת הימים שבין פסח לשבועות מצוה שלֵמה בפני עצמה?
טעם אחד פשוט שאמרו בזה הוא, שהספירה בכל יום באה לבטא את צפייתנו למתן תורה. כשאדם מצפה למאורע חשוב שעתיד להתרחש אצלו (למשל: חתונה), הוא מונה בכל יום, כמה ימים עוד נותרו עד לאותו מאורע, "כי המנין מראֶה לאדם, כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא" (ספר החינוך מצוה ש"ו). לכן אנו סופרים את הימים שבין פסח לשבועות, "להראות בנפשנו החֵפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבֵּנו", יום מתן תורה[i] (ספר החינוך שם).
אלא שאם כך, הרי לכאורה קשה מאד: למה אנו סופרים את הימים שכבר עברו מימי הספירה - "יום אחד לעומר", "שנֵי ימים לעומר" וכו'? הרי דרך העולם היא, שהמצפה בקוצר רוח ליום מסויים, מונה את מספר הימים שעוד נותרו לו לחכות, ולא את מספר הימים שכבר עברו. ואם כן, היה עלינו לספור כך: ביום הראשון - "עוד שבעה שבועות למתן תורה"! ביום השני - "עוד שמונה וארבעים יום למתן תורה"! וכן הלאה. מדוע איננו סופרים בצורה זו?
אולי מותר להסביר, שאנו סופרים "יום אחד", "שני ימים" וכו', משום שכך ספרו אבותינו כשיצאו ממצרים. אבותינו הרי לא ידעו מתי יהיה מתן תורה. הם ידעו שתכלית יציאתם ממצרים היא להגיע למתן תורה, כפי שאמר הקב"ה למשה - "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל הָהָר הַזֶּה" (שמות ג, יב) - אבל הם לא ידעו מתי בדיוק יהיה מתן תורה; לכן, לא יכלו לספור את הימים שעוד נותרו להם עד קבלת התורה, אלא רק את הימים שכבר עברו ועוד לא קבלו את התורה ("אוי, יום אחד כבר עבר, ועוד לא קבלנו תורה"! "שני ימים כבר עברו, ועוד לא קבלנו תורה"! וכן הלאה). ממילא גם אנו סופרים באופן זה, כפי שספרו אבותינו. [כמובן, הסבר זה יתכן רק אם נניח שישראל אכן לא ידעו מתי יהיה מתן תורה. ואולם יש אומרים שישראל כן ידעו זאת[ii], ולפי הסוברים כך יש לתרץ את שאלתנו באופן אחר[iii]].
הכנה למתן תורה - תיקון המידות 
למה באמת לא נתן הקב"ה את התורה לישראל מיד לאחר שיצאו ממצרים? למה חיכה שבעה שבועות? אומרים חז"ל: "ראוים היו ישראל בשעה שיצאו ממצרים, שתנתן להם התורה מיד. אלא אמר הקב"ה: עדין לא בא זִיוָם של בָּנַי [עוד לא התרפאו לגמרי], משעבוד טיט ולבנים. יָצאו, ואין יכולים לקבל תורה מיד.... אמר הקב"ה: יתעדנו בָּנַי שנים ושלשה חדשים במן ובאר ושליו, ואח"כ אני נותן להם את התורה" (קהלת רבה ג, יד). לכן לא ניתנה תורה לישראל מיד לאחר יציאת מצרים.
ונראה, שכוונת חז"ל במה שאמרו "עדין לא בא זִיוָם של בָּנַי", איננה רק במובן הגופני, אלא בעיקר במובן הרוחני. ישראל היו משועבדים אצל עובדי עבודה זרה, ושקועים במ"ט שערי טומאה. הם צריכים שהנפש שלהם תהיה בריאה כדי לקבל את התורה. לא רק להבראה גופנית הם זקוקים, אלא גם להבראה רוחנית. לכן דוחה הקב"ה את מתן תורה, עד שתהיה נפשם של ישראל ראויה לקבלת התורה[iv].
רבי חיים ויטאל ז"ל הרי שואל, מדוע אין בתורה איסור מפורש על מידות רעות? אמנם על חלק מן המידות יש צוויים בתורה, למשל: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז), "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (שם, יח) ועוד, אבל על רוב המידות אין ציוויים מפורשים. מדוע? אומר רבי חיים ויטאל, מפני שהמידות "הן הכנות עיקריות אל תרי"ג המצוות" ("שערי קדושה" ח"א ש"ב); הן הקדמה ובסיס לתורה, ובשביל להשיג את התורה אדם צריך להיות בעל מידות טובות עוד לפני שהוא ניגש אליה. לכן, אין צורך ואין טעם לצוות בתורה על מידות טובות, שהרי ממילא אין מבוא לתורה למי שאינו בעל כאלו[v].
זה מה שעשה הקב"ה לישראל בשבעה השבועות שעברו מיציאת מצרים עד למתן תורה. הקב"ה מתקן את נפשותיהם של בני ישראל, וכך גם בדורות הבאים, בכל שנה ושנה, אנו סופרים את ספירת העומר ומתקנים את נפשותינו מדה אחר מדה, עד שמגיעים למדת המלכות. מתקנים את נפשותינו, שלא נהיה כחיות וכבהמות, אלא נהיה בני אדם שראויים לקבל תורה[vi].
הרי אמרו, שזהו הטעם לכך שהעומר בפסח קרב מן השעורים, ואילו שתי הלחם בשבועות באים מן החיטים. "להורות, דבלתי התורה אנחנו כבהמות נדמֶה, שמאכלן שעורים[vii]... וכשקבלו התורה הוי דמות אדם לָהֵנָּה, ולכן קרבנם מן החטים, מאכל אדם" (ערוך השולחן או"ח סי' תפ"ט ס"ג).
זהו גם הטעם לכך שהתורה תולה את הספירה בקרבן העומר ["וּסְפַרְתֶּם... מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה"], ולא ביציאת מצרים[viii] [שהרי לא נאמר, "וּסְפַרְתֶּם... מִיּוֹם צֵאתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"]. מפני שהעומר הוא זה שמסמל את מצב הבהמיות שלנו, והוא זה שמרמז על מה באה הספירה - להתרומם ממצב של בהמה למצב של אדם, ולהתנתק במ"ט ימי הספירה ממ"ט שערי טומאה ששקענו בהם במצרים - עד שנגיע בס"ד בחג השבועות למדרגת אדם, ע"י קבלת התורה[ix].

 


[i]. וכך כתב גם הרמב"ם: "שבועות, הוא יום מתן תורה. ולהגדיל היום ההוא, נמנו הימים מן המועד הראשון אליו, כמי שממתין בו הנאמן שבאוהביו, ושהוא מונה יום וגם השעות, וזאת היא סבת ספירת העומר מיום צאתנו ממצרים עד יום מתן תורה, שהוא היה הכונה והתכלית ביציאתם" (מורה נבוכים ח"ג פמ"ג). [ועי' גם בר"ן המובא בהערה הבאה].
וכתב ב"ערוך השולחן" (או"ח סי' תפ"ט ס"ג), שזו הסיבה לכך, שלדעת הרמב"ם (פ"ז מהלכ' תמידין ומוספין הכ"ב) ספירת העומר היא מצות עשה מן התורה גם בזמן הזה, אע"פ שאין לנו מקדש, ואיננו מקריבים את מנחת העומר. כי "עיקר הכוונה [בספירה זו] הוא למתן תורה, ולכן המצוה גם בזמן הזה".
עוד יש לבאר לפי זה, למה צריך בספירת העומר "שתהא ספירה לכל אחד ואחד" (מנחות סה, ב), "שכל אחד חייב לספור" (רש"י שם), ולא סגי בספירת בית דין כמו בספירת שנות היובל, שרק ב"ד סופרים (עי' רמב"ם מ"ע ק"מ וחינוך סוף מצוה ש"ל). והטעם, כיון שספירת שנות היובל היא לשם חשבון בעלמא, ובזה די שרק ב"ד יספרו. משא"כ ספירת העומר לא באה רק כדי לדעת מתי יחול חג השבועות, אלא היא מבטאת את הצפיה למתן תורה, וזה אי אפשר שיעשה ע"י בית דין, אלא כל אחד צריך להראות הצפיה בעצמו.
[ii]. כך הביא הר"ן מחז"ל: "בשעה שאמר להם משה 'תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה', אמרו לו ישראל: משה רבינו, אימתי עבודה זו? אמר להם: לסוף חמשים יום. והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו. מכאן קבעו חכמים לספירת העומר בזמן הזה... מחשבין נ' יום לשמחת התורה, כמו שמנו ישראל באותו זמן" (הר"ן על הרי"ף, סוף מס' פסחים, ד"ה ובהגדה). הרי שישראל ידעו שמתן תורה יהיה לסוף חמישים יום.
[iii]. בספר החינוך (מצוה ש"ו) כתב, דמה שאנו מונים 'כך וכך ימים עברו מן המנין', ואיננו מונים 'כך וכך ימים נותרו עד מתן תורה', הוא כדי להראות את רצוננו העַז להגיע אל זמן מתן תורה, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שצריכים עוד לעבור עד מתן תורה. ותירוץ זה יִכּוֹן גם לשיטת הר"ן, שבני ישראל ידעו שמתן תורה יהיה לסוף חמישים יום. ועי' תירוץ נוסף בהערה הבאה.
[iv]. לפי זה אפשר לחשוב על תירוץ נוסף לשאלת החינוך, אם טעם הספירה הוא "להראות בנפשנו החֵפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבֵּנו", למה מונים 'כך וכך ימים עברו מן המנין', ולא 'כך וכך ימים נותרו עד מתן תורה'. ולפי האמור כאן למעלה י"ל, היות וימי הספירה הם ימי הבראה רוחנית והכנת הנפש למתן תורה, לכן מונים אנו את הימים שכבר עברו מן המנין, כדי לציין שנצבר לזכותנו עוד יום של הכנה ועוד יום של הכנה, ועל ידי כך אנו זוכים להגיע שלמים יותר ויותר אל מתן התורה.
[v]. וכן כתב רבינו יונה בפירושו למסכת אבות, על דברי המשנה "אם אין דרך ארץ אין תורה" (אבות פ"ג מי"ז), וז"ל: "ר"ל, שצריך תחילה לתקן את עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות; לא שילמוד התורה ואחר כך יקח לו המידות, כי אי אפשר". וכן כתב הגר"א ז"ל בביאורו למגילת אסתר (י, ג), וז"ל: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי... דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ - הוא מעשים טובים ומידות טובות. והמידות טובות הן יותר מכולן, כמו שאמרו שלא נכתבו המידות טובות בתורה כי הם כוללין כל התורה, כמו שאמרו: כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה (עי' שבת קה, ב), וכל המספר לשון הרע ככופר בעיקר (ערכין טו, ב), וכן כולם", ע"ש.
[vi]. ובאמת, לדעת המהרש"א, כל כולו של חג השבועות לא בא אלא כדי לציין את סיום ההכנה ותיקון הנפש שעשו ישראל לקראת קבלת התורה, שביום זה נגמרה טהרתן, שעל ידה זכו לקבל את התורה. אבל מתן תורה עצמו לא היה בְּיום זה, אלא ביום החמישים ואחד לַספירה, ולא על כך נתקן החג (מהרש"א בחידושי אגדות על מס' עבודה זרה דף ג, א).
[vii]. כפי שאמרו חז"ל על קרבן סוטה - שגם הוא בא מן השעורים (במדבר ה, טו) - "כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה" (משנה סוטה יד, א). ומבואר בזוהר (ח"ג צז, א), שגם קרבן העומר הוא בבחינת קרבן סוטה; שכן קרבן העומר - כקרבן סוטה - מברר ומרחיק מישראל את טומאת מצרים שדבקה בהם, [שעבודה זרה שעבדו במצרים היא בבחינת אשה שמָעלה מַעַל באישהּ], וקרבן העומר מאביד טומאה זו מן העולם, בבחינת "וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ" (במדבר ה, כז), וממילא נשארת כנסת ישראל נקיה וזכאית לחזור לבעלה, ולהדבק בשכינה הקדושה ביום חג השבועות, בבחינת "וְאִם... טְהֹרָה הִוא - וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" (שם, כח). ועי' עוד בזוהר (שם), שספירת העומר היא בבחינת ספירת ז' נקיים, שבהם האשה נטהרת לבעלה. [וכתב ב"עקידת יצחק" (פרשת אמור, בענין ספירת העומר), שמטעם זה אין מברכים שהחיינו על מצות ספירת העומר, "לפי שהימים האלה לִשְׁלֵמֵי הבחינה הם ימי צער", היות ובימים אלו ישראל "דחויים מִבֹּא אל המעמד הנבחר והקדוש ההוא, להזדווג עם אלקיהם המקריבָם אליו תקרובת אהבה ונדבה כהקריב חתן את כלתו", וא"כ "איך תברך שהחיינו האשה המגורשת מבית תענוגיה מספר ימים? אדרבה! קינה מיבעי לה"! ועוד מבואר בזוהר, שלכן אין אומרים הלל שלם בימי הפסח, "דעד כען לא אשתלימו כדקא יאות, כאתתא דנפקא ממסאבו" (זוהר שם)].
[viii]. ועי' גם בחינוך (מצוה ש"ו) שהקשה כן, למה הספירה היא מיום הבאת העומר, ולא מיו"ט ראשון של פסח, שהוא זמן יציאת מצרים. וע"ש מה שתירץ.
[ix]. יש שכתבו, שספירת העומר מתחלקת באמת לשתי ספירות, אחת מהמקום ממנו יוצאים, ואחת לַמקום שאליו הולכים. ספירת השבועות מציינת את ההתרחקות מטומאת מצרים, לכן נאמר בה "וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות"; ואילו ספירת הימים מציינת את הצפיה למתן תורה, לכן נאמר בה "עדממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום". והטעם שדוקא ספירת השבועות היא המציינת את ההתרחקות מטומאת מצרים, הוא על פי דברי הזוהר (ח"ג צז, א), שספירת העומר היא בבחינת ספירת ז' נקיים שהזבה סופרת כדי להטהר מטומאתה, ולכן בחינה זו של הספירה נעשית ע"י ספירת שבע שביעיות, כז' נקיים של ספירת זבה. משא"כ הצפיה למתן תורה אינה טעונה ספירת שבע, אלא ספירת ימים רגילה, ולכן מונים לה ימים בלבד - "תספרו חמישים יום".
מתוך לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif 

--- תכלית החיים - לזכור את ה' בכל דרכינו! --- 
 

זוכים אנו כעת בחסדי ה' לפתוח את זמן קיץ ידוע הדבר, ואין צורך להאריך, כי זמן קיץ הוא זמן קשה בעולם הישיבות. חם בחוץ ושמירת העיניים נדרשת יותר, והעולם עסוק בהבל וריק של עולם הזה, ועוד ניסיונות מבית ומחוץ בלי סוף. בתוך כל הקלחת הזו העוטפת אותנו וכולנו מרגישים בה, באים ודורשים מבחור בן שמונה עשרה או מאברך בן שלושים להיכנס לבית המדרש ולהסתופף בצלו. העולם כ"כ גדול ומלא שפע, וכולם רוצים רק עוד ועוד, אך עלינו לזכור ולחדד לעצמנו- חיי הרוח אלו החייםהאם זה אומר שכל החיים צריכים להישאר בבית המדרש? בכלל לא! אך השאלה תהיה תמיד מה הוא מרכז החיים, האם מרכז החיים הוא אכול ושתו כי מחר נמות? או שמרכז החיים זה האידיאל, זה הקודש, לחיות את החיים לאור ערכי הנצח, שזה באמת מה שיטריד אותנולא שקל נוסף בחשבוןשלא נחיה 'דרך החור שבמטבע', אלא דרך מימד הקודש, להבין שאין ערך לחיים שאין להם מימד של קודש זהו הלימוד שאנו צריכים לקחת בתחילת הזמן. ההתלהבות של ההתחלה צריכה להישאר איתנה, זו לא התלהבות של רגע קטן, אלא עד ט' באב וגם אחרי ט' באב, למרות שלא נמצאים בישיבה כי יש מושג שנקרא 'בין הזמנים'? האם 'בין הזמנים' משנה את אידיאל הקודש בחיים תמיד נזכיר לעצמנו, למה נועדו החיים? זו השאלה, להכיר שיש עולם גדול, ולהכיר שיש עולם ערכי בתוך העולם הגדול שברא הקב"ה, בעולמו של הקב"ה יש בריות רבות אבל בעמ"י יש ערך ותכלית לחיים. 
 
פינת גדולי ישראל - תולדות הראשונים 

ר' ישראל איסרלן אשכנזי - תרומת הדשן
 

רבי ישראל איסֶרלן בן פתחיה אשכנזי (מהרא"י; ה'ק"ן (1390) - ה'ר"כ (1460)) נולד בגרמניה, נין בעל הגהות אשר"י, המכונה "תרומת הדשן" על-שם ספרו, היה מגדולי יהדות אשכנז במאה החמש עשרה ונמנה עם אחרוני הראשונים או ראשוני האחרונים. הוא נחשב לאחד מחשובי הפוסקים, ותשובותיו ופסקיו מוזכרים אלפי פעמים בספרות התורנית שלאחריו. עיקר פרסומו בא על ידי ספרו "תרומת הדשן", שבו כתב תשובות ל-354 שאלות (בגימטריה דש"ן), בכל מקצועות ההלכה.
השם "איסרלן" היה שמו השימושי, בעוד שבשם "ישראל" הוא נקרא בעיקר בעת עלייה לתורה.
מהרא"י חי בדור של מקדשי השם. עלילות וגזירות, גרושי קהילות שלמות ומיתות על קידוש השם היו אז מן הדברים המצויים. בהיותו כבן שלושים, בש' 1421, אירע המעשה הנורא הידוע בשם "גזרת ווינה" (י' סיון ק"ף - ט ניסן קפ"א), שבה נשחטו ונשרפו על קידוש השם כארבע מאות יהודים ובתוכם אמו ואחי-אמו ר' אהרן פלומל (בלומלין) אצלו למד והתחנך. מאורע שנחרת עמוק בנפשו של מהרא"י ושהיה נוהג לספר עליו לתלמידיו. לאחר מכן למד, לפי חלק מהדעות, אצל רבי עוזר משלזיה, שהיה תלמיד תלמידו של מהר"ם מרוטנבורג, ולפי כמה דעות למד גם אצל מהרי"ל.
הוא הקדיש את חייו ללימוד התורה, על כל חלקיה. מלבד עיסוקו הרב בפסיקת הלכה, עסק רבות גם בקבלה לגווניה השונים, ובעתות מצוקה השתמש אף בקבלה מעשית. כמו כן עסק בבירור מקורם של מנהגים רבים שהיו מקובלים בקהילות אשכנז. בנוסף היה דרשן מחונן, הצטיין בקול נעים, ונהג לעבור לפני התיבה בימים הנוראים.
אשתו של ר' ישראל, שיינדלין, הייתה אף היא מלומדת, היא כתבה תשובה שלמה ביידיש בהלכות נידה, בשם בעלה.
ספריו
"תרומת הדשן" הוא ספר תשובותיו המפורסם, שם הספר שאול מן המושג ההלכתי תרומת הדשן, ומציין את מספר התשובות שבחלקו הראשון של הספר - 354, בגימטריה דש"ן.
הפוסקים שחיו אחריו סיפרו, כי שאלות אלו לא נשאלו על ידי אדם מסוים, אלא ר' ישראל הוא זה שהמציא את השאלות כדי לענות עליהן תשובות, תוך כדי בירור הלכתי יסודי בנושא הנדון[1], אולם בספר של תלמידו "לקט יושר" נראה לא כך.
חלקו השני של תרומת הדשן נקרא "פסקים וכתבים" וכולל 267 פסקי הלכה, שנלקטו ככל הנראה על ידי תלמידיו.
בשו"ת תרומת הדשן מועלות שאלות שטרם נשאלו עד אותו דור. דוגמה לכך היא שאלת השימוש בסוכר בחג הפסח, עקב החשש שמעורב בו קמח. תרומת הדשן משמש כמקור למנהגים רבים המקובלים בקהילות אשכנז. הרמ"א ציטט ממנו רבות בהגהותיו על השולחן ערוך.
ספרים נוספים שכתב: 
הגהות לשערי דורא
ל"ב שערים באיסור והיתר
ביאורי מהרא"י - על פירוש רש"י על התורה
תלמידו הרב יוסף יוזפא אוסטרייכר ב"ר משה כתב ספר בשם "לקט יושר". בספר זה הוא מרכז תשובות רבות נוספות שכתב ר' ישראל איסרלן, וכן מנהגים שנהג, קורות חייו ועוד. הספר נדפס לראשונה מכתב יד המחבר על ידי יעקב פריימאן בברלין בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ד. 
 

 


[1] כך כותבים הש"ך ביורה דעה סימן קצ"ו סעיף קטן כ', החיד"א בספרו "שם הגדולים" חלק א' אות ת"ב, ועוד.
 
בעיקר מתוך ויקיפדיה, עריכה - זיו ששון ארזי
 
'ופניהם איש אל  אחיו' - הפינה של בניין הבית 

איך להתמודד מול ביקורת קשה / הרב לירון כהן שליט"א



תרגום חופשי מתוך הספר: Why Won't You Apologize 
 מאת הארייט לרנר 
קשה באמת לבקש סליחה. גם כאשר אנו מזהים את הצורך להתנצל ויודעים שזהו הדבר הנכון ביותר לעשות. הרבה יותר קשה להתנצל כאשר אנחנו לא מצפים לביקורת ולא מאמינים שהיא הוגנת. קיימים מצבים בהם, לפי תפיסתנו, הביקורת הנאמרת כלפינו נובעת מרגישות יתר של האדם המבקר ולא כתוצאה מהתנהגותנו.
אף אחד לא אוהב לקבל ביקורת אבל לעיתים היא בלתי נמנעת. ישנם מספר אפשרויות להבנת הרקע של הביקורת.

  • יתכן כי אנשים מרגישים כל כך רע כלפי עצמם ולכן הם תוקפים אחרים.
  • יתכן כי הביקורת נובעת מרצון אמיתי לשפר את המצב או לעזור לשני.
  • יתכן כי המבוקר באמת סובל מתכונה או התנהגות שלילית המפריעה ומעיבה על הקשר. מטיח הביקורת מרגיש שהקשר לא יכול להתקדם מבלי שהשני יכיר בטעותו ויתנצל.
 

כאשר אנו  האובייקט אליו מופנית הביקורת הנוקבת, קשה לנו להקטין את מערכות ההגנה שלנו, ובמיוחד כאשר הביקורת נשמעת לנו כמוגזמת ואנו מרגישים שהיא לא שייכת אלינו. אף על פי כן, ניתן ללמוד הרבה מהאתגר של ההתמודדות עם ביקורת.
ניתן ללמוד להקשיב בצורה אחרת, לשאול שאלות, להתנצל על אותו החלק מהביקורת שאנו יכולים להסכים עמו ולהגדיר איך אנחנו רואים את הדברים בצורה אחרת.
 
12 נקודות חשובות כאשר אנו נחשפים לביקורת:

  1. להכיר את מערכות ההגנה שלנו: ההתגוננות היא תגובה אוטומטית ומיידית מול ביקורת. אנו מקשיבים מתוך התגוננות ומתוך כך מתמקדים בטפל – באי דיוקים, בעיוותים ובהגזמות שכמעט תמיד קיימים, במה שנאמר. ולא בעיקר. מודעות נותנת מספיק זמן לאפשר מרחק מתגובה אוטומטית.
  2. לנשום: ההתגוננות מתחילה בגוף. לנשום לאט ועמוק.
  3. להקשיב בכדי להבין: לא להפסיק את השני באמצע, לא להתווכח, לא לתקן עובדות, לא להעלות את הטענות שלך. אם יש לך טענות צודקות, תשמור אותן לשיחה אחרת, אל תבזבז אותן בהתגוננות.
  4. אם אתם לא מבינים, לשאול שאלות: לדוגמה, אם הביקורת לא ברורה, תבקש דוגמה קונקרטית או דוגמה אחרת או נוספת. זה מוסיף בהירות. השאלות צריכות לבוא מסקרנות ומתוך רצון להבין, ואינן מיועדות לתקוף או למצוא טעויות.
  5. למצוא משהו בדבריו של השני שאתה מסכים איתו, אפילו אם זה נקודה שולית. במידה ולא ניתן למצוא משהו, אפשר להודות לו על פתיחותו ולהגיד שאתה הולך לחשוב על מה שהוא אמר.
  6. להתנצל על החלק שלך: ההתנצלות מעבירה מסר שאתה מסוגל לקחת אחריות ויכול לשנות את היחס מהתנגשות לשיתוף פעולה. תשמור את מחשבותיך לזמן אחר.
  7. תדאג שהאדם הנפגע ידע שהקשבת לו ושבאמת תשקול את מה ששמעת; אפילו אם לא סיכמתם על משהו קונקרטי, שיבין שהפנמת את מה שנאמר.
  8. להודות לנפגע על כך שהוא שיתף אותך ברגשותיו: כאשר אנחנו מחליפים הערכה במקום התגוננות, זה מעביר מסר שאנחנו מסורים לקשר.
  9. קח יוזמה על המשך לשיחה: תראה שאתה לוקח את דעותיו של השני ברצינות.
  10. ניהול שיחה בצורה תרבותית: אסור שגסות ועלבונות יהיו דפוס השיחה. להעיר שהדרך היא לא מקובלת עליך על אף שאתה מעוניין להמשיך לשמוע.
  11. אל תמשיך להקשיב כאשר אתה לא מסוגל: מותר להגיד: "אני מאוד רוצה לשמוע אותך, אבל אני לא מסוגל עכשיו. קבע זמן מוגדר להמשיך את השיחה.
  12. תגדיר את ההבדלים בין תפיסתו של המבקר לתפיסתך. חשוב להגיד לשני איך אתה רואה את הדברים ולא להסכים עם כל דבר רק כדי לשמור על השקט. מאידך, חשוב לבחור ברגישות את העיתוי הנכון לקיום השיחה על תפיסתך השונה בכדי לשמר את הסיכוי להקשבה מצדו של המבקר.

 
אין סיכוי שדברי התנצלות יעזרו לרפא קשר שבור אלא אם כן נצליח להקשיב טוב לכאב ולכעס של השני. ההקשבה הטובה דורשת מאתנו להשקיט את עצמינו, לפתוח את ליבנו ולשאול שאלות בכדי להבין טוב יותר. היא דורשת מאתנו לא להפסיק את המבקר באמצע, לא לתקן אותו, ולא לומר דברים שיתנו לו את הרושם שלא הבינו אותו. היא דורשת מאתנו לא להיכנס להתגוננות אלא לאפשר לקולו ולכאבו להשפיע עלינו.

חדשות ועדכונים - חם חם... 

 פורים בישיבה 
לאחר שיחת ראש הישיבה, וקריאת המגילה ירדה הישיבה אל גינת הביתן לבית משתה היין ומשם למסיבה חגיגית בבית המלכות -
חדר האוכל.

4929681a-81a6-4062-ad1d-7ef89d8d0c21.png
 


247811bb-f795-4483-ac3f-e8bbfd83073e.png

f795c857-25d9-4cc6-a9b1-d585dd0b2330.png

11f657e1-c698-47b3-ab14-0f6b6851ffcb.png

e5b8bee4-966c-4c6b-8675-8e9d2f5cb722.png

cc298d45-ab9c-43dc-b459-2d07ff575be5.png

יה"ר שנזכה לקחת את אורות הפורים כתדלוק והארה לכל השנה
 


גיחה לנחל ערוגות 

לפני הגיוס, שיעור ב' יצא לגיחה קצרה עם הרמי"ם בנחל ערוגות 
772ee88b-d92b-4383-9ab6-cde32ae2ef1b.png

בוגר"צ בשיחה עם הרב אבינר


תוכנית בוגרי צבא של ישיבת הכותל במפגש עם הרב אבינר בישיבת עטרת כהנים . 


7291e2b0-e092-4f74-8758-b910e56ec1c9.png




גיוס בני שיעור ב' ו-ג' להנדסה קרבית - 

 *לצפיה בסרטונים לחצו כאן



98d7df11-4f2a-4169-923c-a94e3a23ba6c.png



22572020-e011-4130-b30b-8caaacc59189.png


ביקור אצל השריונרים שלנו ששומרים עלינו ברמת הגולן 

8f313539-6893-4766-9bdd-869cc3e098d1.png

8799195b-b01e-4afe-8463-87a690d6d1c6.png


לימוד עם שביעיסטים בחדר הלימוד לזכרו ולע"נ של תלמידנו אביתר תורגמן הי"ד 
 

בדרך לביקור חיילים בצפון הרב רוני קלופשטוק ותלמידים עצרו בבית שאן ללימוד עם שביעיסטים בחדר הלימוד לזכרו ולע"נ של תלמידנו אביתר תורגמן הי"ד
 

6e2adca4-db93-44c9-b39e-9bd836f7f933.png




16623be7-0666-4d56-a145-91d861785bb7.png



 

בני ישיבת הכותל התגייסו לצנחנים וליחידות העורפיות.ביום ראשון  ב' בניסן  בבקו"ם בתל השומר!

 

 

4cbc2ec0-2699-4586-ade1-d59e150c6ed0.png

 


e39a573c-a831-48a1-84b9-08feb2ffa178.png

תלמידי ישיבת הכותל בבית הלבן

תלמידים מישיבת הכותל, אזרחי ארה"ב, ניצלו את חופשת בין הזמנים כדי לבקר בבית הלבן ולפגוש את שליח טראמפ ג'ייסון גרינבלט

לכתבה בערוץ 7 לחץ כאן 
6e701863-88e1-4aa4-97e3-b376b98561a2.png


ראש הישיבה הרב ברוך וידר בדברי תורה לכבוד חג הפסח בצד הדרומי של הכותל המערבי

3cd0c3e2-6c63-40b9-9614-15b79acbf102.png
46a84b81-f5f0-4358-90bb-1d8ec96332aa.png

מסע מים אל ים ישיבתי-
 
פתיחת זמן קיץ תשע"ח

שלב התכנונים

f7fb1432-5a42-44c4-994c-74ba282c6d2d.png

שלב הביצוע

 
8328add0-1407-456f-8717-eb6df09237cd.png



3f9be4a4-8ada-4f1c-98c7-38349542e011.png

30e22328-5810-4b45-af6e-ad58552e0bc9.png

340dd4f7-a773-4bb7-9003-57cf4dca24ef.png

f2bc0423-b096-486b-925a-a5ede3753ed8.png

b67f90eb-cd59-4692-adc1-5692c6c342d7.png


ראש הישיבה הרב ברוך וידר בדברים ליום השואה באתר "כיפה"
 

לשמיעת השיעור לחץ כאן 

6dad07a8-3e35-4047-a5a5-20b956e0e0d9.png

 

זכרון לנופלים

978ed55d-a72e-4002-9bf4-f85c1746c0c5.png

5f07efb2-a07c-45f4-9e76-c6aeb64aef2b.png
 

על הנופלים- לחץ כאן

 

"חזק את ידי מגיני ארץ קדשנו" 

ר"ח אייר- השבעה של חיילנו מחיל ההנדסה הקרבית בשעה טובה ובשבוע מיוחד.

423c8e64-91f1-44d3-8324-735a33b435e5.png

44ad67ac-5639-4fdd-991e-83ec826b36ca.png

ערב חוויתי בביתו של הרב ארי הלר לחיילנו ה"בודדים" חיילי מח"ל והוריהם
לאחר ההשבעה של ההנדסה הקרבית 

6298c20f-172f-433b-a73d-5de829c32f24.png


ביקור של הרב טוביה ליפשיץ ותלמידים אצל חיילנו העורפיים משיעורים ב' וג' בטירונות במחנה ניצנים!

 

73ba4683-d1ea-4123-b4f2-7393c785dd86.png

2b07d507-c75f-4239-905e-db7b59689d20.png

טקס חלוקת המלגות השנתי לע"נ הנופלים יחד עם המשפחות השכולות.

 

e6e3729c-e3c2-4254-8b04-5465b7e4f7a7.png

4341964e-9fad-426d-a709-65c870c00863.png

043dbc4e-c6bc-444d-843e-229159dc793b.png

 

תפילת ליל יום העצמאות בבית כנסת החורבה 
שבעים שנה למדינת ישראל
ראשית צמיחת גאולתנו.

70 שנה אחרי נפילת החורבה והרובע היהודי . 70 שנה להקמת מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. ביום שני העביר מרן ראש הישיבה שיעור כללי על מהותו של יום העצמאות ה-70 - לשמיעה/צפיהבשיעור- לחץ כאן 
הישיבה פתחה את חגיגות יום העצמאות בשיר הלל והודאה בבית כנסת החורבה בירושלים, בניצוחו של החזן הרב אביאל אלימלך בוגר הישיבה. 
 ישיבת הכותל המהווה עוגן ציוני ותורני בירושלים שבין החומות שמחה ומודה ביום זה וממשיכה לפעול כסמל לגאולת הרובע היהודי וסמל לשיבת ציון. 

נשאו דברים ראש הישיבה, הרב ברוך וידר והרב הראשי לירושלים הרב אריה שטרן שליטא. - לצפיה/שמיעת השיחות - לחץ כאן

19.04.2018_13.49.04_nXA61.JPGלאחר תפילה חגיגית ומרוממת, שירים וריקודים ברחבת החורבה.

מתוך השירות והתשבחות המשיכה הישיבה לסעודה חגיגית שבמהלכה נשא דברים ר' בני קצובר ממקימי ההתיישבות ביהודה ושמרון אשר סיפר את סיפור הקמת ההתיישבות שם - לשמיעת הדברים- לחץ כאן.

לקינוח ירדה הישיבה אל הכותל לריקודים נוספים. 19.04.2018_13.49.51_zK27N.JPG

בבוקרו של יום תפילת שחרית חגיגית בחורבה ודברי תורה מרוממים מאת הרב נחמן כהנא על תהליכי הגאולה.

במהלך היום בסימן 70 שנה למדינה למדו התלמידים 70 דפי גמרא, 70 פרקי תנ"ך ו70 סימנים בשו"ע.

יה"ר שנזכה לגאולה שלימה בקרוב ממש.


 
4f32f3c9-3f0b-4c17-b438-cd4f8851578b.png
f181f162-5e91-4e4a-a1c0-db06b01518cf.png
..

bc1bde02-512b-43a9-ac54-33bc9b538595.png 



eb03aeb1-f7d6-4689-82e0-e225259ee24b.png
 
9572f6bc-4530-4d7f-8742-910ea454fd17.png
 
c8b05c64-b8b2-45de-af3f-e35e525a1e4e.png
9e027b2a-a572-4fa0-9cf0-ab2ea7ca249e.png

626c0503-6fac-4225-8625-fd5cc8e45d17.png
c01b617b-4ad9-4fda-ac00-f2b065dfbef9.png
3e7d910c-9b82-461f-bd75-3149b0dbb65d.png
4a7b0e15-493c-4026-91a0-440240a037e7.png
c4cd0e60-5638-4561-a732-8eac0cc43e78.png
תפילת שחרית של יום העצמאות בבית הכנסת החורבה.- לצפיה לחץ כאן

 

 

 
 
  
 




 


 

ניסן תשע"ח

  • מזל טוב לברוך לרנר ורעייתו (כולל) על הולדת הבן
  • מזל טוב לצביקה שפירא ורעייתו (מחזור ל"ט) על הולדת הבת
  • מזל טוב לאליאל והודיה אדלשטיין (מחזור מ"ד) על הולדת הבת
  • מזל טוב ליוסף וטליה נאמנים (מחזור מ"ד) על הולדת הבן
  • מזל טוב לאסף ושרה חיון (שיעור ז' - כולל) לרגל הולדת בתם הבכורה
  • מזל טוב לרב ציקי ורעייתו דיני ברלין לרגל נישואי הבת ברכה עם מתניה
  • מזל טוב לעמדיאל יפרח ורעייתו(שיעור ד') לרגל נישואיהם
  • מזל טוב לדוד חמו היקר (אחראי התחזוקה) להולדת הבן!
  • תנחומים לבוגר הישיבה אפרים כהן ממחזור יב על הירצחו של חתנו עדיאל קורמן הי"ד השבוע בעיר העתיקה. בהמשך בניין ירושלים תנוחמו
אייר תשע"ח
  • מזל טוב לנתנאל ושירה פרידמן (כולל) לרגל הולדת הבת. ומזל טוב לראש הישיבה ורעייתו על הולדת הנכדה
  • מזל טוב לאייל וטובי פרידמן (מחזור מ') לרגל הולדת הבת
  • מזל טוב ליוסף כהן צמח ורעייתו (לט) להולדת הבן
  • מזל טוב לליאור שמח (מחזור מ') לרגל אירוסיו עם אריאלה!
  • מזל טוב לצבי ותמר קרל (מחזור מ"ה) לרגל הולדת הבן
עשה לך רב  
 

הזמנת אורחים שאינם צנועים

שאלה:

 

שלום לרב!
משפחה ממכרינו ביקשה להתארח אצלנו בשבת. האשה אינה מכסה את ראשה.
א.האם אפשר להזמינם אף שבלתי נמנע יהיה שאראה את האשה?
ב.אם יש לחוש לכך שילדינו הקטנים יראו מראות לא צנועים?
בתודה ובברכה

 

 

התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

אפשר להזמין אך יש להשתדל ולמעט בהבטה. והוא הדין לגבי ילדים - יש לצמצם את החשיפה עד כמה שניתן.

 

 

 

א. מערכת - זיו ששון ארזי