English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים! בלק| תמוז - ישיבת הכותל

גליון 148 -  פרשת בלק, תמוז התשע"ח
"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה"

בית ישיבת הכותל מאחל לכם ולכל בני משפחותיכם שבת שלום ומבורך!
ca1d0c8f-0a87-45b5-a2c3-2852831d00d2.png
 
 
 
 
 
לשולחן השבת 

הרב יוסי אנסבכר שליט''א 

"משה כתב ספרו ופרשת בלעם"
  

בפרשת בלק היה נוהג מו"ר הרב הדרי זצ"ל להזכיר את מאמר חז"ל : "משה כתב ספרו ופרשת בלעם " { ב"ב י"ד:  } , ובאמת שהמאמר הזה פלאי, הרי התורה כולה מ"בראשית " עד לעיני כל ישראל" היא תורת משה שנמסרה לו מפי הגבורה וזאת התורה לא תהא מוחלפת , ומה עניינה של פרשת בלעם שקובעת מקום לעצמה בתוך תורת משה , ועי' רש"י בב"ב וזל' : " אע"פ שאינן צרכי משה ותורתו וסדר
מעשיו" .
מפורסם בשם המהרי"ל דיסקין שאומר , כל הנביאים נתנבאו באספקלריא שאינה מאירה ומשה נתנבא באספקלריא המאירה . נבואה שנאמרה לאבות, והשיגו בה אספקלריא שאינה מאירה כל אחד ע"פ דרכו וסגנונו, כשכתבה משה בתורה השיג בה השגות חדשות בבהירות של אספקלריא מהירה   'ועשאה "לחפצא של תורה". אבל נבואת בלעם היתה באספקלריא מאירה וכבר בפי בלעם היתה בבחינת "תורה", ומשה כתבה רק כמעתיק בעלמא.
בכיוון הפוך כתב בספר נחלת יעקב {לבעל נתיה"מ}  בלעם אמר את נבואתו לבלק באופן שיוכל להבין , ובלק ודאי שלא הבין את לשון הקודש . ומשה כשכתבן בתורה ואמרן בלשון הקודש קנאן בשינוי ובזה עשאה "תורה", שבכל קוץ וקוץ שבה תלה תילי תילים של הלכות ורמזי סודות.
והנה הרב הדרי זצ"ל היה מצרף למאמר הנ"ל את מאמר חז"ל,  " ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אבל באומות העולם קם ומנו בלעם. ובזה העמיד את נבואת משה ובלעם כבבואה של ישראל לעומת אומות העולם. והיה הרב מוסיף שהמאבק בין ישראל לאומות  מתחיל עוד קודם שנולד משה  שנא' "הבה נתחכמה לו" ואמרו חז"ל "שלושה היו באותה עצה בלעם יתרו ואיוב", עוד בטרם נולד משה כבר נתחכם בלעם לכלות את ישראל . והמאבק הזה נמשך לדורות גם אחרי מות משה שנא' ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול בית פעור". ואמרו חז"ל , שבכל שנה כשהיה חטא הפעור שהיה בעצת בלעם עולה ומקטרג על  ישראל היה עולה כנגדו קברו של משה להשתיק את הקטרוג . עד כאן שמעתי מפיו של הרב הדרי זצ"ל.
ולהמתיק כוונת דברי הרב , נראה , שנבואת משה והתורה הנלווית אליה אינם רק לצורך לימוד  אלא הם "נשמת חיים לישראל" , לעומתם נבואת בלעם שעברה דרך אדם טמא מופיעה בעולם ככח ממית ולא ככח מחייה. משה רבנו ע"ה  בכוחו להפוך קללה לברכה ו"סמא דמותא " ל"סמא דחיי" ,  כשכתב משה רבנו ע"ה את פרשת בלעם בתורה , הפכה למעין מים חיים של תורה ועשאה כשאר התורה , וזאת הכוונה - משה כתב ספרו ופרשת בלעם.


 
 
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif    
 
"לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב" - בזכות שמירת העיניים

בפרשה של בנות מואב, צריך להבין על מה נתחייבו החוטאים מיתה. איסור "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'" (דברים כג, ד) לא היה שייך כאן, שהרי איסור זה נאמר רק על "עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית" (יבמות עו, ב). גם איסור "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם" (דברים ז, ג) לא ברור שהיה כאן, שכן הראשונים נחלקו האם איסור זה ישנו בכל גויה (רמב"ם הלכ' איסורי ביאה פי"ב ה"א), או רק בגויה שהיא משבע אומות (טור אה"ע סי' ט"ז), והמואבים- אינם משבע אומות. הדין של בועל ארמית בפרהסיא קנאין פוגעין בו (משנה סנה' פא, ב) ודאי היה כאן, ועל זה באמת נהרג זמרי, אבל שאר החוטאים לא הגיעו למצב הזה, לבעול בפרהסיא, ועל כרחך שלא על זה נתחייבו מיתה. ולכן נראה, שהאיסור עליו נתחייבו מיתה היה איסור עבודה זרה. "כשתקף יצרו עליו ואומר לה הִשָּׁמְעִי לי - היא מוציאה לו דמות פעור מֵחֵיקהּ, ואומרת לו: השתחוה לזה" (רש"י במדבר כה, ב). על זה נתחייבו החוטאים מיתה.
בדור גדול כזה - דור של גדולי עולם שלומדים תורה מפי משה רבינו, וחיים עם נסי המן והבאר וענני הכבוד וכל שאר הנסים - מה שהצליחו בנות מואב להסית רבים כל כך מבני ישראל לעבודה זרה, מראה עד כמה גדול כח הטומאה של יצר העריות. כבר הזכרנו, שכמאה וחמישים אלף איש נהרגים כאן ע"י דייני ישראל, ואלה שנהרגו ע"י דייני ישראל הרי עבדו לבעל פעור בעדים והתראה! [כי דייני ישראל לא הורגים בלי עדים והתראה]. מבהיל הרעיון, איך בדור כזה, מאה וחמישים אלף איש עובדים לבעל פעור בעדים והתראה[i]! והכל מחמת יצרא דעריות.

להזהר בשמירת העינים למרות הקושי והכשלונות 
מה היה הגורם למכשול הנורא שנכשלו כאן ישראל? אסור לנו לקטרג על ישראל, אבל כנראה הגורם לזה היה - אי שמירת העינים. שהרי מה עשו אותן רשעות? - "וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן" (שם, ב). ופירשו חז"ל, שערומות פגעו בהן (סנה' קו, א). זה מצידן. אבל מצד ישראל - העינים שלא נזהרו וראו את הרשעות הללו, הן אלו ש"מצליחות" להביא את החורבן הגדול. אולי "וַתִּקְרֶאןָ" הוא גם מלשון מקרה, כי ישראל ודאי לא היו הולכים בכוונה כדי להסתכל; אבל כשקורה המקרה ונתקלים בזה - קשה להתגבר, ומתוך האונס באו גם לרצון, והדרדרו מזה עד עבודה זרה ועד לקיחת נשים נכריות. ההתחלה היתה פחות או יותר באונס, אבל כשלא נזהרים - באים מתוך האונס גם לדברים אחרים. לכן נענשו בעונש כבד כל כך.
במציאות של ימינו, קשה מאד להזהר בשמירת העינים. מי שהולך ברחוב, כמעט לא יתכן שלא יתקל במראות אסורים. מה צריך בכל זאת להשתדל? - שלא לבוא מתוך אונס לרצון. וגם אם נכשלים לפעמים ברצון, זו אינה סיבה להכשל פעמים נוספות. אפילו אם מתוך מאה פעמים מצליחים למנוע פעם אחת בלבד - גם זה כדאי. מה שאפשר למנוע, צריך למנוע[ii].
אחת הבעיות בכל עבירה שעוברים עליה כמה פעמים היא, ש"כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" (יומא פו, ב); הוא כבר לא מרגיש את חומרת הדבר! לפחות על ענין זה צריך להתגבר. לא להגיע למצב שנעשית לו כהיתר. מה שנכשלתי נכשלתי, וצריך לעשות תשובה על כך, אבל זו אינה סיבה להכשל עוד.
הרי מה קורה למי שמחליט שלא להזהר עוד מעבירה מסויימת? אומר הפסוק: "לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה" (דברים כט, יח) - "בדיל לאוספה לֵהּ חֶטְאֵי שָׁלוּתָא עַל זְדָנוּתָא" (אונקלוס). כלומר, כל זמן שאדם מחליט שבעצם הוא נזהר, והוא אכן משתדל שלא להכשל, אז למרות שֶׁפֹּה ושם הוא נכשל ברצון, אין דנים אותו אלא על מה שעשה ברצון. אבל ברגע שאדם מחליט: "מֵעבירה זו אינני נזהר יותר", אז גם אם נכשל בשוגג, ואפילו קרוב לאונס, ה' דן אותו גם על השגגות של עבירה זו. כדאי א"כ להשתדל מאד, שלא להגיע למצב הזה, של "נעשית לו כהיתר". גם אם נכשלים, להשתדל שלא להכשל עוד. וגם אם קרוב לודאי שאכשל, להשתדל לפחות שזה לא ימשוך את הלב שלי יותר מדי. אנו אומרים ערב ובקר בקריאת שמע: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט). גם אם העינים רואות מה שרואות - לא לתור אחריהן. לא ללכת שבי אחרי המראות שאנו רואים.
אחת העצות להמנע מראיות אסורות, היא להשתדל לחשוב בדרך בעניני תורה ויראת שמים[iii]. על ידי זה יצליח בס"ד לשמור על קדושת וטהרת המחשבה, ואז יזכוהו ויסייעוהו מן השמים שלא להכשל בדברים המטמאים את המחשבה. עצה זו יעילה גם למי שכבר נכשל בהסתכלות אסורה, למנוע את ההרהורים הרעים שבאים בעקבותיה, וכפי שכותב הרמב"ם: "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה" (הלכ' אסורי ביאה פכ"ב הכ"א). ועל כן, "אם יבוא לו הרהור - יַסִּיעַ לבו מדברי הבאי לדברי תורה, שהיא 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן'"[iv] (משלי ה, יט; רמב"ם שם פכ"א הי"ט), וממילא היא מבטלת מחשבות רעות והרהורים רעים[v], "מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת, שהן אוחזות לבב הקדושים"[vi] (רמב"ם שם הכ"ד). העצה למי שנכשל דומה א"כ לעצה למי שעוד לא נכשל.
גם כשנפגשים לצורך נישואין, ומקיימים את דברי חז"ל "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה" (קידושין מא, א), לא צריך להרבות בזה יותר מדי. אם קבע כבר בדעתו שהיא מוצאת חן בעיניו, לא צריך לבדוק שוב ושוב. אמנם צריך עוד לבדוק שהיא מתאימה לו מבחינת המידות וההשקפות [וגם לזה לא צריך פגישות מרובות מאד], אבל את המראה החיצוני הרי אפשר לבדוק בפעם אחת. אין שום צורך ושום היתר להרבות בהסתכלות, גם בפגישות הנעשות לצורך נישואין. כדאי גם למעט בפגישות, להפגש רק כמה שצריך, ולא להתעכב הרבה זמן עד החתונה.
הקב"ה מצדו הוא רב חסד. "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל". אבל הנהגה זו תלויה גם בנו, שגם אנחנו לא נביט לדברים לא טובים. הקב"ה הרי מתנהג עם בריותיו במידה כנגד מידה (סנה' צ, א). ממילא, אם אנו נזהרים שלא להביט לאן שלא רצוי להביט, גם הקב"ה ינהג עמנו באופן של "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל". לא לשמוע לעצת בלעם הרשע שאמר "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל" כדי שנחשוב שאפשר לחטוא ולא יקרה כלום. זוהי עצה רעה ואינה נכונה. "וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע" אומר קהלת (ח, יג). לכן, לא נשמע לעצת בלעם לחיי הפקרות. נשמע לעצת משה רבינו לשמור על העינים, לשמור על המחשבה, ובזכות זה נזכה להביא גאולה לכלל ישראל במהרה בימינו, אמן.
 
[i]. יש מי שכתב בדעת הרמב"ן, שהסברא נותנת, שהנצמדים לבעל פעור לא עשו כן בעדים והתראה. דאל"כ, לא היתה קנאותו של פנחס מבטלת את החיוב להרגם בדיינים (עי' הערה 3), והיו צריכים להרגם. ועל כרחך שהציווי להרגם היה בהוראת שעה, ולא על פי דין, ולכן מששב חרון אף ה' - נתבטל הציווי.
[ii]. עי' שבת (לא, ב), דרש רב עולא, מאי דכתיב "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה" (קהלת ז, יז)? הרבה הוא דלא לירשע, הא מעט לירשע?! אלא מי שאכל שום וריחו נודף, יחזור ויאכל שום אחר ויהא ריחו נודף?! ועי' רש"י שם.
[iii]. כמבואר בגמרא (ב"ב טז, א), שהתורה היא תבלין ליצר הרע, "שהיא מבטלת הרהורי עבירה" (רש"י שם). ["ותבלין היצר הרע הוא תוכחת מאמרי חז"ל" (משנה ברורה סימן א ס"ק יב)].
[iv]. וכן בסוף הלכ' אסו"ב כתב הרמב"ם: "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת, בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד'" (משלי ה, יט; רמב"ם שם פכ"א הי"ט). והדימוי של החכמה לאילת אהבים ויעלת חן, אינו משל בעלמא, אלא שניהם מאותו שורש הם באים, וכמבואר בזוה"ק: "אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם, דאלמלא יצר הרע - חדוותא דשמעתא לא ליהוי" (זוהר, מדרש הנעלם ח"א קלח, א). הרי שבמעמקי הנפש, חשקת התורה והחשק לנשים ממעיין אחד הם נובעים. [ועי' "בן יהוידע" (קדושין ל, ב ד"ה אם פגע בך מנוול זה")].
[v]. וכתב בספר חסידים (סי' כ"ח), שלצורך זה מותר להרהר בדברי תורה אפילו בבית המרחץ ובמקום הטינופת. "ואף על פי שבכל מקום מותר להרהר [בדברי תורה] חוץ מבית המרחץ ובית הכסא (ברכות כד, ב), להפריש אדם מן העבירה - מותר". וכתב שם החיד"א בהגהותיו: "זה חדוש גדול. ומכאן נראה, כמה תוקף חומר איסור ההרהור בעריות, עד שלבטלו מתירין איסור חמור, להרהר דברי תורה במקום הטנופת".
[vi]. ועי' ב"שערי תשובה" (שער א' אות ט"ו), מהו התיקון לעוון העינים.
מתוך לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif 

---כי מציון תצא תורה - השפעת הישיבה על יהדות חו"ל --- 
 
 
"בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" 
לישיבתנו ישנו מאפיין ייחודי, אשר אודותיו אני מעוניין להרחיב, בסייעתא דשמיא.
חלק גדול מאוד מהאומה הישראלית עדיין שוכן מחוץ ל"ארץ" – מחוץ לגבולותיה של ארץ
ישראל, מחוץ לגבולות הארץ המובטחת. ברוך ה', מידי שנה זוכים אנו שקבוצה נכבדה של בני
הפזורה היהודית, שעדיין איננה שוכנת בציון, באים לישיבה והופכים להיות "בני ישיבת הכותל". אלו
הם נציגיה של היהדות העולמית בישיבת "הכותל".
בדורנו אנו חיים בתוך ניסים, אחד מהפלאים הגדולים שבהם הוא הפלא של קיבוץ גלויות,
כפי שהנביא יחזקאל מתאר "ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים וגו'", הנביא חזה זאת, אך כיום המסתכל רואה זאת בעיניו...
לפני שבעים שנה היו פה שישים ריבוא יהודים, וגם מספר זה היה נחשב הרבה. כיום, התקבצו
הנה - וממשיכים להתקבץ - יהודים מכל העולם, המונים למעלה משישה מליון יהודים, כן ירבו. 
רבש"ע "מקבץ נדחי ישראל" - עבורנו זוהי עובדה מציאותית המלווה את חיינו, ברוך ה'. מדינת ישראל הינה כיום מרכזו הגדול של עם ישראל.
על גבי פלא זה מתרחש חידוש גדול יותר - בניין התורה בארץ. ברור היום לכל מתבונן שכיום מרכז התורה בעולם הוא בארץ ישראל, ובירושלים. לקראת חג השבועות התפרסם מחקר המצביע על עשרות אלפים או מאות אלפים של לומדי תורה כיום בארץ ישראל. זהו הפלא העצום של תקומת התורה בארץ ישראל.
 
"ישראל ערבים זה בזה" 
לכל אחד ואחד מאיתנו ישנה מחויבות כלפי כלל ישראל, כל אחד ואחד מאיתנו נושא על גבו אחריות לקיום התורה של כל יהודי באשר הוא. כאשר הדבר ביכולתנו הרי שאנו נושאים באחריות על
כך כלפי כל עם ישראל. האם אכן אנו מבינים שאנו בישיבה ערבים ואחראים לקיומה של
יהדות חו"ל, לתורתה ולציוניותה? האם אנו מבינים את האחריות המוטלת על כתפינו? כל
בחור שבא לישיבת "הכותל" - בין אם נולד בתל אביב, בנהרייה, בחיפה או בפתח תקווה, ובין אם נולד בניו יורק, בצרפת או באיטליה - נושא על כתפיו את האחריות על התורה לכלל ישראל בעולם כולו.
 הרב זצ"ל כותב ב"אורות" : "האימוץ האמיתי של רעיון היהדות בגולה בוא יבוא רק מצד עומק שיקועו בארץ ישראל". החיזוק האמיתי של האידישקייט והיהדות של היהודים הפזורים בכל רחבי העולם יבוא מצד היותו שקוע וקשור לארץ ישראל. "ומתקוות ארץ ישראל יקבל אותו רעיון יהדותי תמיד את כל תכונותיו העצמיות" - כוחה של היהדות העולמית נעוץ בידיעה הפשוטה לכל יהודי שיש בית לעם ישראל בארץ ישראל, גם במובן הפשוט של הדברים.
רוב רובה של היהדות המרגישה קשורה לעם ישראל יודע זאת. עצם קיומה המופלא של מדינת ישראל נותן כוח וגאווה לכל היהדות בעולם, משום שכל יהודי יודע שחוף המבטחים של עם ישראל הוא בארץ ישראל. עד שרעיון זה ימומש נדרש תהליך ענק ועמוק של חינוך תורני-ציוני ליהדות שבחו"ל, על מנת שיובן שעניינם של ארץ ישראל ועם ישראל אינו רק היהדות הפשוטה, האידישקייט;
על מנת שיובן ששיבת עם ישראל ותורת ישראל לארץ ישראל, לירושלים ולרובע היהודי, אינה דבר צדדי אלא דבר מהותי מאוד בעל משמעות עצומה אשר רבש"ע חוללו.
נדרש חינוך גדול ורחב כדי לבאר שאין קיום ליהדות בחו"ל ללא מדינת ישראל חזקה, ללא צבא ישראלי
חזק וללא תורה גדולה בארץ ישראל. דברים אלו גורמים את הביטחון הפשוט ואת הביטחון הרוחני העמוק לעם ישראל כולו במובן הפשוט של הדברים. הרי אם חלילה ייוצר מצב שיהודים יהיו נרדפים במקום כלשהו בעולם הלוא מדינת ישראל תדע כיצד להצילם, כשם שמדינת ישראל מצאה את הדרך להביא את סודות הגרעין האיראני מלב ליבה של טהרן. מדינת ישראל אף תמצא את הדרך להעלות יהודים לכאן, כשם שכבר העלתה בשעת הצורך את יהדות אתיופיה בהסתר. זהו ביתו של עם ישראל.
אולם, עיקר חידושו של הרב זצ"ל בפיסקה זו הוא שיהדות ארץ ישראל איננה עוגן ההצלה של יהדות חו"ל רק במימד הפשוט והטבעי, אלא גם במימד הרוחני.
 
"שבת אחים גם יחד" 
בישיבת "הכותל" ישנם מגע וקשר נפלאים עם בני חו"ל, שהינם מיטב הנוער הציוני בתפוצות.
חיבור נפלא זה משפיע, והוא יוכל להשפיע עוד הרבה יותר אם נהיה מודעים לדבר הזה. כבר היום קיימת השפעה עצומה של רבני הישיבה על יהדות איטליה, יהדות צרפת, יהדות ארצות הברית ויהדות דרום אמריקה. אכן, האחריות לכך אינה מוטלת רק על הרבנים, כי אם מוטלת היא על כל אחד הנמצא בישיבת
"הכותל" משיעור א' ומעלה.
חלק גדול מתלמידינו המגיעים מחו"ל מתגייס ועולה לארץ, ואף גורם למשפחתו לעלות לארץ, ומחזק את בניינה של היהדות הנאמנה שבארץ ישראל. גם אותו החלק מבני חו"ל שחוזר לארצות מוצאו משפיע רבות על יהדות העולם, מתוך התורה שספג בישיבה. בני הישיבה שחוזרים לחו"ל הם שגרירים של התורה שספגו בבית מדרשנו, של תורת ארץ ישראל וירושלים, ומביאים אותה לכל יהדות העולם.
זוהי תחילת התממשות הנבואה: "כי מציון תצא תורה". חזון הנביאים מתממש לנגד עינינו כאן בישיבתנו, בבחור היושב לצידי בבית המדרש או בחברנו לחדר. דומני שחיבור זה מתרקם
בישיבתנו בצורה מקיפה יותר מאשר רוב הישיבות היושבות בציון. עלינו לשים לב לדבר הגדול הזה שהוא בנפשה של הישיבה ולחזקו ביותר.
אוֹמר דברים לא פשוטים. ישנם נמוכי דעת במדינת ישראל האומרים בנימה של זלזול: "אה, ישיבת 'הכותל' היא ישיבה של חוצ'ניקים!". אלו הם נמוכי דעת שטחו עיניהם מראות! איזה דבר גדול קורה כאן, איזו שליחות ציונית מתרחשת פה! איננו רק מדברים על ציונות, אלא הננו פועלים עם א-ל עבור שיבת התורה לציון ובניין התורה בארץ ישראל וירושלים, והוצאתה אל כל העולם היהודי. הרי זה דבר עצום! אנו בונים פה מגדלור ענק של תורה, דווקא מתוך העמל ב"קידושין", ב"משנה ברורה" ובלימוד משותף. כמה מרנין את הלב לראות חברויות הנרקמות בין אלה שזכו להיוולד בארץ לבין אלה שלא נולדו בארץ.

"בני ציון היקרים" 
ברצוני לדבר מעט על גמרא מופלאה במסכת כתובות. על הפסוק בתהילים
"ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון" אומרת הגמ': "אמר רבי מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה" נקראים שניהם מבני ציון
 .
הגמרא מוסיפה על כך דבר מדהים, שראוי היה לכותבו על שלט בישיבה: "אמר אביי: וחד מינייהו" - היינו אחד מבני ארץ-ישראל "עדיף כתרי מינן". אחד מחכמי ארץ-ישראל שקול כשניים מחכמי חוץ-לארץ, משום
"דאוירא דארץ ישראל מחכים". על כך מוסיף רבא: "וחד מינן" כי סליק להתם" – כאשר אחד מאיתנו בני בבל בא ללמוד בארץ-ישראל - "עדיף כתרי מינייהו", כוחו כשניים מבני ארץ-ישראל. אם כן, העולה מבבל לארץ-ישראל כוחו כארבעה בני בבל. צריך להבין את ההגדרות הללו שהגמרא מציינת.
מסביר הריטב"א שהעולה מחו"ל לארץ ללמוד תורה "יצא מטומאת העמים ונכנס תחת כנפי השכינה", וזוהי מעלה כפולה ומכופלת.
 
צריך להבין, בסיומם של דברים, שזהו נושא שיש להתבונן בו. יש לראות ולהרחיב חברותות ושיעורים, השפעה וריקודים יחד, שבתות ואירועים משותפים. עלינו להבין את הזכות שזכתה ישיבתנו לשאת את שליחות גדולה זו.
הדבר בא לידי ביטוי בחיי היום-יום בכל הדברים שמנינו. כך תיווצר שותפות של בני ציון - "אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה", שותפות עם רבש"ע בתהליך המופלא של קיבוץ גלויות ובתהליך המופלא של חזרת תורה לארצה והפיכתה של זו למרכז של תורה, ובפרט בירושלים, ובפרט במקום הזה שבו מתקיים "כי מציון תצא תורה". בעזרת ה', נזכה להיות שותפים בתהליך הענק של התפשטות התורה והתגדלותה ולהגעתה לכל מרחבי הארץ. לוואי שנזכה ויקוים בנו סיום הפסוק: "ודבר ה' מירושלים".
 
 
פינת גדולי ישראל - תולדות הראשונים 

דמותו הרוחנית של ר' ישראל איסרלין - תרומת הדשן (ח"ב)
 

מן הספר "לקט יושר" לר' יוסף בר' משה, תלמידו של ר' ישראל איסרלין, שרשם את הנהגותיו וארחות חייו של רבו, עולה לפנינו דמותו של רא"י והיא דמות נעלה של חסיד מחסידי אשכנז, בעל נטיות אסקטיות ומיסטיות, המחונן ברגש פיוטי ובזיקה עמוקה לקבלה ולדרוש, לתפלה ולניגון 

בחייו היה נוהג בחסידות ובסגפנות יתרה. "היה עומד להבדלה אע"פ שהיה לו צער גדול לעמוד" (א, 114). "ואינו אוכל ברצון [כל ימי התשובה] זהרן ולא אכל בשר פרד ועגלים בר"ה משום מעשה העגל והיה מהדר אחר דגים שקו' בל"א ברבן כיון שיש להם שם מרחמים" (א, 129), "וזכורני שלא היה לובש בגופו ברצון ביוהכ"פ דבר שהיה בו מעשה עור, ומסתמא טעמא משום מעשה העגל" (א, 140). "וזכורני שאמר שצריך ליתן לבהמתו לאכול ביוהכ"פ כל צורכה, דצריך לרחם על בהמתו כדי שמרחמין עליו" (שם). "וזכורני כשהיה חלש ל"ע כשהיה מיטתו בזה המקום נתן אמתלא וא"ל עשה מיטתי במקום אחר, וכן לפעמים נסע מניאושטט למרפורק שאינו ידוע לעולם למה, וכן לפעמים היה קובע דירתו לבית אחר שנה או יותר ואח"כ היה קובע לבית ראשון ועדיין אינו ידוע לי טעמו, רק מה"ר קלמן יצ"ו א"ל פ"א, כמדומה לי שכל כוונותיו לצער את עצמו בשביל תשובה (ב, 50). לא רצה לשמוע שום שבועה (ב, 36) ולא היה "מכריז חרם בשבת" (ב, 82) ובכלל היה מרחיק עצמו מנידויים וחרמות. "פ"א מקלל המסורים בר"ה ובין ר"ה ליוהכ"פ בא נחש לביתו ואמר, ש"מ אין לאדכורי ריתחא בר"ה" (שם).  

מהרא"י היה חולה ברגליו במחלת הפודגרא, כפי שמזכיר בעל "לקט יושר" כמה פעמים, ופעם אחת כשלמדו במס' סנהדרין (מח' ב), שהפודגרא קשה לחי כמחט בבשר החי "ואמר הגאון ז"ל כמדומה לי שאין כ"כ קשה, וקודם שגמרנו אותו מסכת היה צועק בכל כוחו מחמת צער אותו חולי ממה שצעק בו כל ימיו מקדם, וגם לאחריו לא שמעתי ולא ראיתי ממנו שהיה בצער באותו חולי כמו באותו פעם, וא' הגאון זצ"ל שפעם אחרת אשמרה לפי מחסום" (ב, 83).  

לעת זקנתו מתה עליו בתו בקטנותה "ואין לו עוד בת ואין אנו יכולים לאמור לו דברי תנחומים", והיה מצדיק על עצמו את הדין ו"מנחם את עצמו כמו שארז"ל בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה בתו של ר' אם כשרה היא, ופירש"י שם בתו של ר' אם ראויה לזרע כשר על אחת כמה וכמה שתחי' ע"ש" (ב, 97). מהרא"י ידע כמובן להעריך את תלמידי החכמים והגדולים בתורה, אבל הוא ידע גם לומר את הדברים הנעלים: "כשיש בחור שהוא נאה במעשיו וחסיד ואין לו מעלה בלימודו לפי דעתו ראוי ליתן לו החבר יותר מאחר שאין הגון במעשיו ואף על פי שיש לו מעלה גדולה בלימודו" (ב, 39).  

היתה בו ענוה יתירה. על תשובותיו חתם תדיר, כידוע, הקטן והצעיר שבישראל. לא נתן רשות לקראו לתורה בשם מורנו אלא רק בשם ר' ישראל בר' פתחיה "כסתם, בן אדם" (א, 30) ולא נתן לקהל להמתין לו בתפילה בערב שבת עם ברכו (א' 49). ובליל כל נדרי היה השמש מכריז מעל הבימה "שמעו כל הקהל הק', מורנו הרב ר' איסרלין יבקש מאתכם מחילה, וכל מי שיש לו עליו תביעת ממון משום דסבר בדעתו שאינו פוסק לו כראוי, ימתין לו עד אחר יוהכ"פ ורוצה לציית לו דין, אבל לא ראיתי שבא אחד" (א, 141).  

למהרא"י החסיד היתה גישה מעניינת ביחס לאמונה בכוכבים ובמזלות. 
"וזכורני שפ"א עמד כוכב בקיץ בתחלת הלילה ויש לו זנב כמראה אש ונמשך זנבו כנגד ד' אמות ועמד כמה ימים שלא רוצה [הגאון ז"ל] לראות אותו, לסוף הולך הגאון ז"ל על המגדל העומד ברחוב יהודים בניאושטט לראות בככב כי הככב עמד בצד -צפון בשפולי רקיע, אע"ג דכת' סמ"ק דמצוה להיות תמים שלא ישאל בכלדיים וכו' ואמר הגאון הזנב פנה לוינא, ובאותו שנה ניתן סם המות למלך מוינא" (ב' 17). 
כן האמין בחלומות: 
"וזכורני שבא לו חלום על מהר"ר דוד שוויידניץ יצ"ו בליל ו' ואמר למה"ר . דוד התענה היום כי ראיתי חלום עליך. ביום ו' הלכו למרחץ, כי כן [ה]דרך בניאושטט, ובמרחץ באה מחלקה בין שנים בשביל כלי שיש בו מים שקו' קוביל, והאחד חטף הכלי מיד חברו בכח ועם החטיפה בא הכלי לעין מה"ר דוד וכמעט קלקל העין שלו, וכן ידעתי שאר חלומות שבאו לו שהיו אמת" (א' 41). 

כידוע שלטו כבר בקהילה היהודית באשכנז במאה הט"ו סדרי תשובה וכפרה לפי הספר "יורה חטאים" לר' אליעזר בר' יהודה בעל הרקח. ואף-על-פי שמהרא"י היה מרחיק עצמו מכך, כפי שהוא מעיד על עצמו: "ואני איני רגיל כ"כ להעריך כפרה במשקל", מצינו גם אצלו שהיה מורה דרכי תשובה, אמנם קלים לערך, למחללי שבתות ולכופרים. בעיקר. 
"הכופר בעיקר יגלח שערו ויטבול במעמד ב' או ג' אנשים וצריך להתוודות ג"פ אשמנו וכו' בעוד שהוא עומד במים עד לבו וצריך להתענות ג' ימים רצופים יום ולילה ועוד מ' יום יתענה רצופים קודם כלות שנה, וזולתי אלו תעניות יתענה ב' וה' כל השנה ואל יאכל בשר ולא ישתה יין שנה ראשונה לבד שבתות ויו"ט ור"ח וחנוכה ופורים, ואל יעשה לו תוך שנה בגדים חדשים אם לא לצורך גדול ולא ילך לדבר שמחה לבד לברכת נישואים יעמוד מרחוק, ואל ישכב על נוצה לבד כר יכול לעלות תחת ראשו, ואל ישחוק שום שחוק, וכ"ז יעשה עד כלות לו שנה ראשונה, בשנה שנייה יתענה כל השנה בה"ב ויכול לאכול בשר ולשתות יין, ובשנה שלישית יום אחד בשבוע, ואחר [שנה] שלישי' [יתענה] כל ימיו יום אחד בחדש, וירחיק עצמו מכומרים, ואל ישמע שום דבר תפלות מהם ואל יתווכח בשום גוי ויתחרט בלבו בכל עת ובכל רגע על שכפר וחילל שבת ואכל כל דבר איסור ובעל נוכרית, ואם ישמע שמחרפין אותו לקרא כופר אל ישיב" (ב, 49). 
דרך תשובה קלה בהרבה. הורה מהרא"י במקרה של מחללי שבת בשוגג, ומעשה שהיה כך היה: בקהילה אחת פרצה דליקה ביום השבת וכדי להציל את רכושם נזדרזו בני הקהילה ושמו במרתף כל אשר להם
"ופתחו של מרתף היה למעלה כמו חור מרובע והדלת היתה למטה יותר מאמה והצרכנו למלאות עפר עד שיהא שוה לארץ שלא יזיק הדליקה להדלת של עץ - - - וחפרנו גומא וגם השוינו גומות, אבל משום הבהלות שכחנו שאסור לעשות ככה ביום השבת - - - לכן יורנו מה התשובה". ופתחיה בנו של מהרא"י משיב בשם אביו "ע"כ נראה לא"א צ"ו אותם בני עונשים אשר חללו השבת בחפירת גומא ובהשואת הגומא ובדריסת האבנים והעפר שהוא כמו בנין, יצטרכו להתענות מ' יום תוך זמן מן י' אייר עד ר"ה, [ושלא] לאכול בשר ולשתות יין, כמו שכתוב בתשובת מור"ם ז"ל גבי בועל נדה בשוגג, ואע"ג דאיכא דעות דמחמיר טובא, עכשיו דהדור תש הולכים אחר המיקל - - - ואם ירצה אדם לפדות מקצות התעניות יתן עבור כל יום יב"פ (= י"ב פשיטין) כאשר כתב מורם ג"כ בתשו' דלעילע ואשר נסתפקת אם יש לדחות התעניות עד לימי החרף, נראה לא"א פשיטא דהיתר הוא, דהא אפילו נדר הוא מותר לדחותו" (א, 64--62). 

 
(מתוך מאמר של דוד תמר, אתר דעת)
עריכה - זיו ששון ארזי
 
'ופניהם איש אל  אחיו' - הפינה של בניין הבית 

שחיקה זוגית / הרב לירון כהן שליט"א


שחיקה זוגית היא ביטוי מקצועי שיש לו אפיונים ספציפיים; לא כל משבר הוא סימפטום של שחיקה, אך משבר שלא נפתר יכול להתפתח לשחיקה.
שחיקה בהגדרתה היא פער גדול בין הציפיות למציאות. היא מתרחשת כאשר יש שמירה על הדימויים האידיאליים ביחס לאהבה, ומאידך מציאות חיי היום-יום מתגלה כאפורה.
כאשר הסתירה בין הציפיות למציאות היא כרונית ומתמשכת, התוצאה עלולה להיות הרסנית, כי אז נשחקים הרגשות המלווים את חיי הנישואין.
אילה מלאך-פינס, בספרה 'אהבה ושחיקה בחיי הנישואין', כותבת: "בני הזוג אינם חייבים להרוס את מערכת היחסים ביניהם בצורה פעילה, כל שהם צריכים לעשות, הוא להסתכל באופן סביל כיצד היא נשמטת מתוך ידיהם... התקוות הגדולות שהיו לבני הזוג ביחס לחיי הנישואין הולכות ונעלמות, ואת מקומן תופסים אכזבה ויאוש".
כדי להפוך את כיוון הספירלה השלילית הזו דרושה מודעות והתחייבות למאמץ משותף.
אילה מלאך-פינס מדברת על יצירת 'כנפיים' ו'שורשים'. כנפיים מייצגות צמיחה, חופש, הגשמה עצמית, יצירתיות ואינדיבידואליות. 
שורשים מייצגים ביטחון, קשר, קרבה, אמון ועומק.
עבודה משותפת לפיתוח כנפיים ושורשים היא המתכון להעמקת הקשר הזוגי ומניעת שחיקה.
למעשה ניתן לומר כי יש צורך לעבור מהתאהבות ראשונית לאהבה מתמשכת.
שרשרת פיצוץ 
ננסה להרחיב מעט את הבנת תהליך 'שרשרת הפיצוץ' של הציפיות הלא ממומשות.
התרשים המצורף ממחיש היטב את התהליך.  ציפיות לא ממומשות מובילות לביקורתיות, לתסכול, לכעס ולמריבה. מכאן הדרך קצרה למשבר רציני ולגירושין, חס וחלילה.
יש לשים לב כי בכל שלב ניתן לעצור את השרשרת, ולשנות כיוון. ניתן לזהות באיזה שלב נמצאים, וככל שנזהה בשלב מוקדם יותר, כך יהיה קל יותר לנתק את השרשרת.
חשוב לזהות גורמי חוץ שמשפיעים על התהליך ומזרזים אותו, כגון: משפחות מוצא, העברה בין דורית, תכונות נפש, פיטורין, קושי כלכלי, מחלה, רומן ועוד.
 
יש הטוענים כי בישראל תופעת השחיקה פחותה מכמה סיבות, כגון: מאורעות חדשותיים דרמתיים, הנותנים פרופורציות אחרות לבעיות ה"קטנות", וכן תפיסת עולם ערכית חיובית על ערך חיי הנישואין בעם היהודי (תפיסה שהולכת ונשחקת בהשפעת התרבות המערבית וחיזוק האינדיבידואל).
חגים ואירועים מפחיתים שחיקה כיוון שהם מהווים שוברי שגרה, ותורמים ללכידות המשפחתית.
כמו כן, אחוז הילודה הגבוה בישראל משקף ומלכד את הזוגיות. בדומה לכך, משפחות שחיות חיי משמעות לאור אידאולוגיה חוות תחושת שליחות ומימוש ערכי, ופחות חשות שחיקה.
 
פתרונות:
אילה מלאך-פינס מציעה בספרה שבעה צעדים לפתרון:
  1. הסתכלות חיובית על מערכת היחסים בכלל, וממילא מיקוד וצמצום הבעיות לממדים קטנים תוך סיפור ההצלחה הכללי של הנישואין; כלומר: פחות חיפוש והתחשבנות זוגית, ומצד שני כל אחד תורם את המקסימום לסיפור הזוגי.
  2. תקשורת זוגית טובה; יכולת שיח גלויה, על כל נושא ובתדירות גבוהה, עד כדי הנאה מהשיחה. כך התקשורת מהדקת את הקשר ולא משמשת רק להעברת אינפורמציה.
  3. קשר אינטימי ומשיכה הדדית, ניצוץ רומנטי והפתעות קטנות;
  4. הערכה הדדית חיובית, תחושת ביטחון בזוגיות, הקשבה ותמיכה רגשית בשעת הצורך;
  5. תחושת הגשמה עצמית של כל אחד מבני הזוג מחזקת ומעשירה את הקשר הזוגי. מחקרים מראים כי ככל שגדלה האפשרות של ההגשמה העצמית של כל אחד מבני הזוג, כך ירדה דרגת השחיקה ביחסים.
  6. משיכה אינטלקטואלית ויכולת חשיבה עצמאית בנושאים בעלי עניין, יוצרת אתגר לבני הזוג, ובכך משמרת את הניצוץ האינטלקטואלי ביחסים.
  7. עזרה ושיתוף במטלות הבית מורידים מתח ומפחיתים תלונות על חוסר אכפתיות והערכה.
 
מובן מאליו כי הצעדים הללו קשורים זה בזה ואינם סכמתיים. זוהי מערכת דינמית, שכל חלקיה משפיעים אלה על אלה. פעולה חיובית במשתנה אחד תשפיע גם על המשתנים האחרים.
 
 
 

לרישום - לימוד ש"ס בבלי_ישיבת הכותל לע"נ מו"ר הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל- עד ר"ח אייר תשע"ט

חדשות ועדכונים  
 

"כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד"

 

1beebcf2-3661-4fe1-9275-a7ab22ffb925.jpg




b84492dd-d2ef-48cf-980a-e66f7dcbdf6f.png


ביקור אצל חיילנו מהישיבה בבהל"ץ
 
fc2e993e-3143-4959-99b2-1ef38d2186a0.jpg
 
ff2b661b-80c1-4e83-9a6d-374e32a0ad97.jpg
 


72411cf7-5c17-4210-8a6a-3d9765cc668f.jpg

ביקור אצל חיילנו התותחים מתותחנים בשבטה


cd023d39-8231-4d28-88a3-00ca6bcbc439.jpg


b7cf11d6-e540-4fe7-ac6d-b63050be686d.jpg


39ef5328-50d3-4d0b-8bd4-3212c04aeb24.jpg

ביקור חיילים בישיבה
ביקור של חיילנו בני שיעור ב' וג' מחיל ההנדסה הקרבית
במסגרת סדרת חינוך בעיר העתיקה


ddfb7b41-6707-41ae-98cf-2f1a587a88ee.jpg
 

 

 בני חו"ל שחזרו בשבוע שעבר לתפוצות נפגשו
למפגש פרידה וסיכום עם הרמי"ם
 

16a12606-6833-4728-9786-ccf176a7c2bb.jpg


9e4b50d2-1ec8-4e5d-a77b-2d460a7b4325.jpg

סעודת פרידה מבני חו"ל


במהלך הסעודה סיימו את המסכת הנלמדת קידושין כ18 מבני הישיבה.
ראש הישיבה הרב ברוך וידר שליט"א ברך בשם בני הישיבה את בני חו"ל בברכת צאתכם לשלום ושובכם לארץ לשלום.

מחכים שתחזרו 

 
815733c3-17bb-4209-b3a4-97c16a6d8112.jpg

7d1427cd-1581-45cb-b02d-d0f8a0535aa0.jpg

מזל טוב לרב עפרוני שלזינגר על קבלת הסמיכה מהרב זלמן נחמיה גולדברג!

 

76a01fc5-becd-4198-bcd2-61a37b88789d.jpg

הרב רוני קלופשטוק בביקור חיילים אצל חיילנו בצפון בחיל הים ובשריון

6f372b26-35fc-4b57-9d06-abd129f99431.jpg

38ff8bc6-ebbc-4c9d-ae61-0328bc4c0c93.jpg
 

 

זמן קיץ- השיעורים מתקיימים בפינות הלימוד בבית המדרש. 

ראש הישיבה הרב ברוך וידר בשיעור לשיעור א' בפינה לע"נ תלמידנו אביתר תורגמן הי"ד
והרב אבנר ששר בשיעורו היומי בעיון לשיעור ד'

 

504f0b94-e9cf-48ce-b886-5105cd4e9728.jpg



02c5118e-2e37-4ffa-86f0-2f956992e2f6.jpg


קום והתהלך בארץ - כינוס ההלכה 
 

קום והתהלך בארץ. כינוס ההלכה, חבורת הלימוד של הרב אהרן מורה יצאה השבוע לטיול התאווררות והתרעננות.


e84adddf-6163-4618-9b45-6cfc7149b53e.jpg

 

 
 
  

סיון תשע"ח

  • תנחומים לרב עמוס קליגר על פטירת אחיו (כה סיון), הרב יושב שבעה בביתו (עמרם גאון 38) עד מחר (ראשון) ב16:00. לאחר מכן ישב בבית אחיו באלקנה
  • מזל טוב לרב אבנר ולרבנית גילה ששר לרגל נישואי הבן
  • מזל טוב לדוד חקיקיאן (מחזור לט) לרגל נישואיו
  • מזל טוב למשה זיסקינד ורעייתו (מחזור לט) לרגל הולדת הבן
  • מזל טוב לדניאל אביבי ורעייתו (מחזור ל"ט) לרגל הולדת הבת
  • מזל טוב לזיו ודנית ארזי (כולל) לרגל הולדת הבן
  • מזל טוב לניר קורנפלד (שיעור ד') לרגל אירוסיו עם שובל עובדיה
  • מזל טוב לרב אהרון מורה ורעייתו לרגל הולדת הנכדה
  • מזל טוב לחננאל זגורי לרגל אירוסיו.
עשה לך רב 

משחקים בשבת

שאלה:

 

הגמ' בנדרים ל"ז: כותבת שאין קורין בתחילה בשבת עם התינוקות כדי שההורים יהיו פנויים למצוות השבת. ומסביר הר"ן "שאבות התינוקות פונין למצות שבת ומשתעשעין עם התינוקות".
האם לאור זה:
1. יש להשתדל וליזום לשחק עם הילדים בשבת?
2. יהיה מותר לשחק עם ילדים גם משחקים שממליצים למבוגרים להימנע מהם בשבת?

 

 

התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

1. אפשר להשתעשע בדברי תורה, חידונים וכדומה.

2. אם יש צורך.

א. מערכת - זיו ששון ארזי