English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים ישיבת הכותל - פרשת ניצבים, אלול

גליון 149 -  פרשת נצבים, אלול התשע"ח

בית ישיבת הכותל מאחל לכם ולכל בני משפחותיכם שנה טובה, וכתיבה וחתימה טובה!
%25D7%25A9%25D7%25A0%25D7%2594%2B%25D7%2598%25D7%2595%25D7%2591%25D7%2594%2B%25D7%259B%25D7%25AA%25D7%2599%25D7%2591%25D7%2594%2B%25D7%2595%25D7%2597%25D7%25AA%25D7%2599%25D7%259E%25D7%2594%2B%25D7%2598%25D7%2595%25D7%2591%25D7%2594.jpg
 
 
 
 
 
לשולחן השבת 

הרב בנימין יגר שליט''א 
 
שופר הברית   

מהו עניינו של ראש השנה?
האם החטא והעונש הפרטיים, הקדושה הפרטית שייתכן שנחלשה וצריכה כמובן תשובה ותיקון הוא עניינו של יום, או גם, ואולי בעיקר, הברית בין ה' לכנסת ישראל?
ראש השנה, "יום תרועה", תקיעת השופר, מהו עניינו?
פירש הרמב"ם: התעוררות משינה, מההרגלים הקבועים, הרעים והמגונים.
ונראה להוסיף: בלבה של תפילת מוסף בראש השנה נאמרים פסוקי מלכויות, זכרונות ושופרות. מהי ההקדמה לפסוקי השופרות?
"אתה נגלית בענן כבודך על עם קודשך לדבר עמם, מן השמים השמעת קולך..."
קטע ארוך שכולו בענייני מתן תורה בהר סיני.
וכי בשבועות אנו עומדים?!
ובהמשך, בפסוקי השופרות, נזכר השופר שהתלווה למעמד הר סיני, וגם כאן יש לתמוה: מה למתן תורה ולראש השנה?!
שאלה נוספת: מדוע הפטרות 'ז' דנחמתא' נקראות עד ר"ה, לא עדיף נבואות מוסר ותוכחה?! ושאלת רבינו ניסים, כנ"ל: מדוע פרשת ניצבים קודמת תמיד לר"ה?

מהותן של הפטרות הנחמה היא העתיד הנפלא המיועד לעם ישראל. עניינה של פרשת ניצבים היא הברית שאין לה הפרה בין עם ישראל והקב"ה. מתוך אלו אנו באים לר"ה ולתקיעת השופר, שנועדה להזכיר לנו ולחזק בלבנו את מעמד הר סיני. מעה"ס יש בו "שני דינים": עניין מתן תורה, אותו אנו חוגגים בשבועות, אך יש בו גם עניין הברית, לא עם ישמעאל ולא עם עשיו, אלא עם עם ישראל. הקב"ה ירד אל ההר, כרת ברית, ונתן תורה.
השופר הוא זכר לאותה הברית, זכר למעמד שהיה בהר סיני ובו האמיר הקב"ה את ישראל להיות עמו, עם סגולתו, ובם בחר לקיים את תורתו, ע"מ להביא את העולם כולו לגאולתו.
ראש השנה, הוא התמונה הסופית השלמה והנהדרת, "אתם ניצבים היום", היום בר"ה מתייצבים וחוזרים על ברית הקודש של ה' עם עמו, ברית אשר תוביל לתיקון העם ולתיקון העולם.

שבת שלום!
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif    
 
"ומל ה' אלוקיך את לבבך"

בעקבות התשובה שיעשו ישראל לעתיד לבוא, אומרת התורה: "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל, ו). מסביר הרמב"ן: זהו שאמרו חז"ל, הבא לטהר מסייעין אותו (שבת קד, א). "ה' מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך, והוא יעזור אותך". הקב"ה מסייע בדרכים שונות למי שבא לעשות תשובה, שיצליח בתשובתו.
אבל הרמב"ן מוסיף ומבאר, שיש כאן באמת הבטחה הרבה יותר גדולה. מסביר הרמב"ן: "מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו, צדיק או רשע, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בַּטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאוה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאוה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ולא היה לו ברצונו דבר והפכו... וזהו בטול יצר הרע... שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי". כלומר, בימות המשיח יבטל הקב"ה את יצר הרע עד שלא יהיה לאדם כלל רצון לחטוא, וכך יוכל לעבוד את ה' ולעשות את רצון ה' בקלות.
אין כוונת הרמב"ן שלא תהיה אז לאדם בחירה כלל, שהרי כל תכלית האדם ועמלו בימי חייו הוא שיבחר בטוב וימנע מן הרע. ועוד, שהרי הרמב"ן כתב "וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון", ואדם הראשון ודאי היתה לו בחירה עוד לפני שחטא בעץ הדעת, שאם לא כן איך חטא? וגם לשון הרמב"ן היא "שתהיה הבחירה בטוב להם, טבע". הרי שהוא מדבר על בחירה גם בימות המשיח, אלא שאז "תהיה הבחירה בטוב להם, טבע". אם יש בחירה גם בימות המשיח, מה פירוש דברי הרמב"ן "וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות, ולא היה לו ברצונו דבר והפכו... ויתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי"? אם אין יצר הרע, ואין רצון לדבר והפכו, רק לצד הטוב - על מה תהיה הבחירה?
המפתח להבנת הענין נמצא בדברי הג"ר חיים מוולוז'ין זצ"ל בספרו "נפש החיים", שכתב כך:
"קודם החטא [של עץ הדעת], עִם כי ודאי שהיה האדם בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר יחפוץ... אמנם לא היה ענין בחירתו מחמת שכוחות הרע היו כלולים בתוכו, כי הוא היה אדם ישר לגמרי, כלול רק מסדרי כוחות הקדושה לבד וכל עניניו היו כולם ישרים קדושים ומזוככים טוב גמור בלי שום עירוב ונטיה לצד ההיפך כלל, וכוחות הרע היו עומדים לצד, וענין בפני עצמו חוץ ממנו, והיה בעל בחירה ליכנס אל כוחות הרע ח"ו כמו שהאדם הוא בעל בחירה ליכנס אל תוך האש. לכן כשרצה הסטרא אחרא להחטיאו הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתות, לא כמו שהוא עתה שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו ומתדמה להאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות העון, ולא שאחֵר חוץ ממנו מפתהו. ובחטאו, שנמשך אחר פיתוי הסטרא אחרא, אז נתערבו הכוחות הרע בתוכו ממש, שנתחברו ונתערבו בתוכו הטוב והרע יחד זה בתוך זה ממש" וכו' ("נפש החיים" ש"א פ"ו בהגה"ה).
הרי שאדם הראשון עוד קודם החטא היתה לו בחירה לבחור בין טוב לרע, אלא שלא היתה לו נטיה לחטא. [משא"כ אחר החטא נכלל בתוכו ונתערב בתוכו כוחות הרע בתוכו ממש]. המצב הזה, שתהיה לאדם בחירה לבחור בין טוב לרע בלי נטיה פנימית לחטא, אלא הרע עומד לו מחוץ לאדם - זה הוא המצב שיהיה לימות המשיח[i].
 
[i]. הגה"צ רא"א דסלר זצ"ל הקשה ב"מכתב מאליהו" (ח"ב עמ' 148), "אם המצב לעתיד לבא יהיה שוה בכל הענינים עם מצב אדם הראשון קודם החטא, מנין לנו שלא יכשלו עוד הצדיקים בחטא כעין חטאו של אדם הראשון"? ותירץ, שהקב"ה ישים גבול לכח הסטרא אחרא אז, שלא יוכל עוד להסית לחטא כזה.
מתוך לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif 

---אלול! --- 
 
 
 "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"! -  זמן אלול. ברצוני להסביר בסייעתא דשמיא את דברי.
אלול, בהטעמת מלעיל – "אלול!", בשעה שהעולם מצוי ב'אוגוסט' אנו ועולם התורה כולו זכינו להיות ב'אלול'. רק עולם התורה יודע כיום שיש 'אלול', שחודש זה הוא 'זמן' אחר. אנו חיים את הזמן, 'זמן אלול', איננו חיים ב'אוגוסט'. אשרינו!
החל מיום ראשון שומעים אנו את תקיעת השופר. היום כבר הייתה התרעה שלישית. מה פירוש הדבר? מבאר הטור שכאשר משה רבנו עלה להר סיני תקעו בשופר. יש לבאר את הדברים. לא מדובר בזיכרון או בסמליות הבאים רק כזכר לאותה תקיעת שופר קדמונית רק אדם שלא טעם טעמה של תורה יכול לחשוב כך. עניינה של תקיעתנו בשופר בכל יום בחודש הוא משום שהארת הימים הללו שהאירה למרגלות הר סיני באותם ימים, שבה ומאירה גם עכשיו, כאן בבית המדרש הזה. זו משמעותה של ישיבה - נמצאים למרגלות הר סיני ושופרו של משה רבנו תוקע יחד עם שופרו של בעל-התוקע התוקע בכל בוקר.
לכןימים אלו הם ימי רצון, לא רק כזכר לימי רצון שנסלח בהם לישראל חטא העגל, כי אם ימים אלו בעצמותם הם ימי רצון. בספרים כתוב שזוהי עובדה כבר מקדמת דנא, משום שבימים הללו עלה ברצון הבורא לברוא את עולמו, ומאז ועד עולם ימים אלו הם ימי רצון אצל רבש"ע. אנו, בהר סיני הנמשך בישיבה,זוכים שוב לזמן הזה, לימים הללו ולהארה הזו.
 
פינת גדולי ישראל - תולדות הראשונים 

דמותו הרוחנית של ר' ישראל איסרלין - תרומת הדשן (ח"ג)
 

מן הספר "לקט יושר" לר' יוסף בר' משה, תלמידו של ר' ישראל איסרלין, שרשם את הנהגותיו וארחות חייו של רבו, עולה לפנינו דמותו של רא"י והיא דמות נעלה של חסיד מחסידי אשכנז, בעל נטיות אסקטיות ומיסטיות, המחונן ברגש פיוטי ובזיקה עמוקה לקבלה ולדרוש, לתפלה ולניגון 

בהשקפותיו וביחסו כלפי הגויים התרומם לגובה מוסרי בלתי רגיל. הרי דרשתו הנעלה: "למה אנו אומרים בברכה ראשונה וזוכר חסדי אבות ולא אבותינו, ואמר שאבות קאי נמי אשאר אומות משום דזה הברכה שבח היא" (א' 121). והרי דבריו שחילול השם הוא המשקר לגוי שסופו נודע לגוי "ואע"פ שלא נודע לגוי מ"מ שקר הוא" (א, 37-36) והשווה לכך דברי החסיד: "וכשם שאתה צריך להתנהג בנאמנות עם ישראל כך עם הגוים, ואם יטעה הגוי את עצמו תיזהר שלא ידע אחר כך ויתחלל שם שמים על ידך". השקפתו המוסרית עולה איפוא על זו של ס' חסידים. 

אבל מצד שני נקט בחומרה יתירה כלפי מומרים ופסק "שהמשומדים בזמן הזה שבקו היתר' ואכלו איסורא מותר להלוותן בריבית ואסור להשיב אבידתם" (ב' 15). וכן התיר לאחד שנדר שלא לשחק עם שום יהודי, לשחק עם ישראל מומר "דמשומד לא איקרי יודי, אע"פ שחטא ישראל הוא מ"מ לא איקרי יודי ולא חל עליו הנדר". 

בספרות המוסר של ימי הביניים מצינו את הדעה, שמקורה בתלמוד ובמדרשים, שהמסים שהמלכות גוזרת על ישראל באים בעוון ביטול תורה או בעוון זה שלא נתנו צדקה לעניים כראוי. כך למשל בס' חסידים: "אם ראית מלך או שלטון שלוקח הרבה לפי שהיה לצדיקים לרחם על עניים שלא יתרחקו מנשותיהם ומזרעם ולא נתנו הקהל לעניים כראוי, או מחלוקת ביניהם או ביטול תפילות או ביטול תורה" וכך אמר מהרא"י "שיתפלל כל אדם שיבאו אליו עניים הגונים ואם לא באו אליו עניים באו אליו מסים ודברים אחרים" (א, 118). 

כן מצינו את ההשקפה, שהמשתמטים מלפרוע את המס המוטל עליהם, באים על ענשם בעולם הזה בכילוי ממונם. כך למשל בס' חסידים:
"אחד רע לא היו יכולין לדחוק אותו ליתן מס כי היה אלם ולבסוף לקחו כל אשר לו: הוא גזל את הקהל והקב"ה עשה שלקחו ממנו כל אשר לו".
והשווה דבריו של מהרא"י:
"וזכורני שאמר במילי דבדיחותא (? ד.ת.), כל הבורח מן המס שלא ליתן עם חבירו ואח"כ חזר למדינה או כה"ג אינו רואה סימן ברכה לסוף, כי ראה כמה אנשים שהקרה להם כן" (א, 139).
רק דוגמאות מעטות מדרשותיו נשארו לנו ב"לקט יושר"' ומהן רשאים אנו להניח שהיה דרשן מחונן. בין דרשותיומצויות פניני דרוש, שרב בהן היופי הפיוטי למשל:
"ודרש זה הקרא: מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו, היינו מי שנותן צדקה לעני כאלו [נתן] להקב"ה, ומאחר שאנו המלוים והקב"ה הלוה ואמר בפ' זה בורר מלוה אמר ללוה נלך לב"ד הגדול כופין הלוה לילך אחר המלוה דעבד לוה לאיש מלוה, והיינו נמי כן כביכול על הקב"ה, ומעתה ביום הדין כשרוצה לדון אותנו אומ' לו לילך לב"ד הגדול והיינו ב"ד של מידת הרחמים, ולכן כל אדם יתן צדקה שיהיה המלוה" (א, 122):
או:
"גם זה דרש, אתם נצבים - - - כנגד שלש שערים שנפתחים בראש השנה, אבל אין שערים בשמים אלא לסבר את האזן, האחד לצדיקים והאחד לבינונים והאחד לרשעים, האל"ף מאתם כנגד רשעים, כלומר עדיין לא קיים מצוה אחת, מ"ם כנגד בינונים משום דמ"ם באמצע אלפא-ביתא, כשתחשוב גם האותיות כפולות תמצא י"ג לפני המ"ם וי"ג לאחר המ"ם, ותי"ו כנגד צדיקים, כלומר שמקיימין כל התורה מאל"ף עד תיו" (א, 122).

נעיר, שאפשר להסיק מדרשותיו כמה מסקנות היסטוריות על מצבה הדתי והמוסרי-חברותי של הקהילה היהודית. למשל:
"שעורה רמוז (צ"ל רומז) לגיהנום שהוא מלשון שעירים ושדים, שנאמר ושעירים ירקדו שם - - - והרוצה להיות נשמר מן הגיהנם יהא נזהר מלטמא עצמו ולזנות עם הגויות הטמאות, כי מאד קשה שיהא ניצל מן הגיהנם המטמא עצמו עם הגויות וע"כ רומז הוא מן השעורה לפי שהוא מאכל בהמה, והשוכב עם הגויה כאילו שוכב עם החמור שהם נדמו לבהמה שנא' שבו לכם פה עם החמור - עם הדומה לחמור" (א, 121).
וכן:
"[זכורני שדרש תשובה הבא כגון שבאה עבירה לידו כגון גויה ועשה העבירה ואח"כ באה אותה העבירה לידו באותו מקום ובאותו זמן ויצרו תקפו עליו כבתחילה והוא מרוצה לו ופירש מאהבת השם ולא מיראת אדם זהו נקרא בעל תשובה] (א, 136).

בסיום ראוי להביא את הדברים שב"לקט יושר" בסופו, שמהם למדים אנו על ציפייתו הגדולה של מהרא"י למשיח:
"וזכורני שאמרתי להגאון ר"ג מוהר"ר איסרלן [נקרא לס"ת] ישראל בר' פתחיה זצ"ל - - - זקן כמותך מה הנאה יש לך במשיח, והשיב לי, מי יתן שאראה משיח רק חצי שעה ואח"כ אמות ברצון, ולא היה בי זריזות לשאול לו הטעם" (ב, 100).
(מתוך מאמר של דוד תמר, אתר דעת)
עריכה - זיו ששון ארזי
 
'ופניהם איש אל  אחיו' - הפינה של בניין הבית 

היחס למשפחות המוצא (ח"א) / הרב לירון כהן שליט"א


חוקי עזר – לחוקי הזוגיות 
 
"חלק חיוני בתהליך יצירת הזוגיות הינו העברת מסר של נאמנות לבן זוג האחר. ההתחייבות ההדדית של בני הזוג זה לזו מוכרחה להיות חזקה יותר מהמחויבות כלפי המשפחות מהן באו... על הזוג ליצור גבול ברור ובריא – חצי חדיר – מסביבו. מחיצה זו חייבת לאפשר פרטיות ומרחב מחייה לתפקוד אוטונומי, ובו זמנית לאפשר אינטראקציה בין דורית" [מתוך המאמר התפתחות נורמטיבית של משפחה – ד"ר אבנר ברקאי]
 
הרחבה: 
עַל־כֵּן֙ יַֽעֲזָב אִ֔ישׁ אֶת אָבִ֖יו וְאֶת אִמּ֑וֹ וְדָבַ֣ק בְּאִשְׁתּ֔וֹ וְהָי֖וּ לְבָשָׂ֥ר אֶחָֽד: (בראשית פרק ב' פס' כ"ד)
 
ניתן לראות שכבר מראשיתה של הבריאה עמד הקב"ה על מודל אוניברסאלי בריא של הקמת משפחה כשהוא מבוסס על היסוד של נבדלות בריאה ויצירת גבולות נורמטיביים. כך נראה מפירושו של הרמב"ן לפס' הנ"ל: "וכאשר היה זה באדם, הושם טבעו בתולדותיו, להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם, ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד. וכן כי אחינו בשרנו הוא (להלן לז כז), אל כל שאר בשרו (ויקרא יח ו). הקרובים במשפחה יקראו "שאר בשר". והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקורבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם": 
 
כך נראה גם במדרש בדברי "הברכה" של רבן גמליאל לבתו לפני נישואיה.
בתרגום חופשי: רבן גמליאל השיא בתו אמרה לו אבא התפלל עלי. אמר לה יהי רצון שלא תחזרי לכאן. ילדה בן זכר אמרה ליה אבא התפלל עלי אמר לה יהי רצון שלא יכלה "ווי" מפיך. אמרה לו שתי שמחות באו לי ואתה מקללני! אמר לה שניהם תפילות הן. מתור שיהיה שלום בביתך לא תחזרי לכאן: ומתוך שבניך יהיה קיים לא יכלה ווי מפיך: "ווי שלא שתה בני, ווי שלא אכל בני, ווי לא הלך לבית הכנסת". (בראשית רבה פרשה כ"ו) 
הברכה הראשונה אותה מברך רבן גמליאל את ביתו ביום חתונתה היא יהי רצון שלא תחזרי לכאן, כאשר ביתו דורשת הסבר מסביר לה רבן גמליאל שמתוך שיהיה שלום בביתה היא לא תצטרך לשוב לבית הוריה. 
"על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" 
פסוק זה בספר בראשית הוא הפסוק הראשון שמספר לנו על מה עומדת להיות משמעות הקשר בין איש לאשתו "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" האדם ואשתו זוכים להגאל מבדידותם ולמצוא שותף או שותפה להתאחד אתם ולדבוק בהם. יום החתונה הוא יום של מימוש הרגע הנפלא הזה, יום של התאחדות. אך לפסוק יש גם רישא "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו" יש ביום החתונה גם מימד נוסף – מימד של פרידה. הבן או הבת יוצאים מחיק ההורים ומתחילים לצעוד בדרכם העצמאית. החוויה הזו היא לא תמיד פשוטה להורים "הגוזלים עוזבים את הקן" והם צריכים להרפות ולאפשר להם לבנות את ביתם. לא לחינם הזהירו חז"ל על כך שהיחסים בין אשה לחמותה עלולים להיות רגישים. יש מקרים בהם ההורים חשים במודע או שלא במודע נגזלים. באותה מידה יתכן ואחד מבני הזוג יחוש געגוע לביתו ולדפוסי החיים אליהם התרגל בבית הוריו ולא יהיה מוכן לפתוח את עצמו לבן הזוג ולעצב אתו יחד את ביתם החדש. 
רבן גמליאל היה מודע לסכנות אלה. בתפילתו הוא רוצה להביא אותם אל המודעות שלו ושל בתו "יהי רצון שמתוך שיהיה שלום בביתך לא תחזרי לכאן" רבן גמליאל רומז לביתו שהוא מוכן לשלם את המחיר עבור אושרה וגם היא אמורה לעשות כן. 
רבן גמליאל גם מוסר לבתו מהי צורת ההתבוננות שיש בה כדי להמתיק את צער הפרידה "מתוך שיהיה שלום בביתך" יש להתבונן בתמונה הכוללת במבט רחב ולא לשכוח את המתנה האלוהית המתוארת בצלע הראשונה של הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" בפרידה אנו זוכים להיות שותפים בבניין בית חדש ושמח שהשלום שרוי בו. 
הרעיון של ההתבוננות הרחבה שממתיקה את הצער עולה גם ממבנה דבריו של רבן גמליאל. רבן גמליאל לא מסביר לבתו את כוונתו מייד אלא הוא "נותן לה להתבשל" עם מה שנראה כקללה ואחר כך מתוך שהוא מבאר לה את הקשר דבריו מתבאר כיצד דבר הנראה לכאורה כקללה הוא בעצם חלק מברכה גדולה. ההקשר הנכון מאיר את הדברים באור חדש. 
 
יצירת גבולות בין הזוג הנשוי לבין המשפחה המורחבת – תהליך האינדיבידואציה של כל אחד מבני הזוג מהוריו ברמה הטובה דייה, מאפשרת ליצור מרחב רגשי וייחודי של בני הזוג כשהוא מובחן ונבדל מהמערכות הרגשיות של משפחות המקור. כך יוצר הזוג הנשוי דפוסי התנהגות שמונעים חדירות יתר למערכת הזוגית מצד משפחות המוצא, כאשר יחד עם זאת הם מקיימים קשרים הדדיים ופתוחים יחסית עם משפחותיהם. מיזוג (גבולות פרוצים) או אמביוולנטיות גבוהה (גבולות נוקשים) של הזוג הצעיר כלפי המשפחה המורחבת משאירים קונפליקטים בלתי פתורים בין האדם עצמו לבין חברי המשפחה המורחבת שעלולים לגרום לבעיות במערכת היחסים של הזוג הנשוי.
הבנייה וההתפתחות של תת המערכת הזוגית היא רבת חשיבות משום שקואליציית נישואין זו מהווה את גרעין המשפחה העתידה לשאת באחריות של גידול ילדים וסיפוק צרכם של בני הזוג זה לזה. לפיכך, פרידה "ברוח טובה" ממשפחות המוצא, פיתוח אוטונומיות ועצמאות של כל אחד מבני הזוג במערכת הזוגית ושמירה על קשרים פתוחים עם גבולות ברורים בין בני הזוג לבין המשפחה המורחבת יאפשרו את מימושן של מטרות משותפות כגון גידול ילדים, סיפוק רגשות אהבה, בטחון ותמיכה.         

 

לרישום - לימוד ש"ס בבלי_ישיבת הכותל לע"נ מו"ר הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל- עד ר"ח אייר תשע"ט

חדשות ועדכונים  

זמן אלול 
 

ברוך דיין האמת
בית ישיבת הכותל משתתף
באבלו הכבד של מו"ר ראש הישיבה הרב ברוך וידר שליט"א,
ומשפחות וידר ואקשטיין על הסתלקותו של
ר' דב בן ר' אליעזר והדסה וידר ז"ל
(אחיו הגדול של הרב)
מתומכי ומחזיקי התורה בישיבה שנים רבות,

הלוויה התקיימה ,ביום רביעי י"א באלול, 22.8,
בשעה 15:30, בבית העלמין ותיקים בנתניה.
 

49ebabdd-62b7-4ece-a68d-1ff323bccd02.jpg




הגעת תלמידי שיעור א' תשע"ט 

a3000096-c863-4198-9094-cab534b3c098.jpg




145b24df-eb64-4ddd-a42c-4be7c4d3ca5a.jpg


פותחים שנה: "טיסת אלול" נחתה בישיבת הכותל

 
492a5d28-15c3-409e-ae50-b15c38d4c86e.jpg
 

שבתי בבית ה'
מפגש פתיחה לשיעור א' 
עם הרב טוביה ליפשיץ, הרמי"ם והחצרמי"ם.

bd789fe6-34e6-4744-87d6-562e8781e296.jpg
 


55427d52-ca48-4159-b2c3-ccfaedc1f64e.jpg


מפגש פתיחה לבני שיעור א' בני חו"ל בבית מו"ר ראש הישיבה, הרב ברוך וידר


8284fc87-249a-414c-b7bf-885f60236c53.jpg

b4838a9c-5ea1-41e3-b226-239dc7ce24b0.jpg

 


 

שיחת פתיחת זמן אלול תשע"ח
מו"ר ראש הישיבה הרב ברוך וידר

 

4c96ae09-90d8-4205-ae70-674d9987a9e9.jpg
 

7a7cf18e-bee4-4606-b397-86dfd4470eb5.jpg

 לצפיה בשיחה

בני שיעור ב' מהארץ ומהתפוצות במפגש פתיחת הזמן בבית של מו"ר ראש הישיבה הרב ברוך וידר


08467484-c21b-4502-a29a-c7c517bd35a8.jpg

 

אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו
יום עיון לשיעור א בנושא לימוד תורה

d2416d25-b75d-42f9-abb3-d7b0b5afc704.jpg

5b6f4b39-a240-44a4-82b9-b1728d732c95.jpg

6c7615a3-b371-4876-8779-5c0f1b174808.jpg

 

מפגשי דירות לחיזוק הביחד הישיבתי.


8a24389c-dfe9-4337-9b4e-16835c3f0e26.jpg 

 

בהצלחה רבה למכינת ידידיה שע"י ישיבת הכותל שפתחה את שנה"ל במשואות יצחק הישנה שבגוש עציון

45cd3ca1-f77d-4929-8b32-fa81aca8fe2a.jpg




 

 

תלמידי הרב שלמה טובול משיעור א' תשע"ט ביקרו אמש בביתו שבהר נוף לחוג בית מרענן

e5afcee8-4b1f-4c6d-a181-ecd461186771.jpg

מפגש שיעורי של בני מחזור מג בפתח תקווה

db37ef92-aa26-4757-b06f-2fa9fabd630b.jpg



18aee098-2f38-4799-8d45-6380e53423dc.jpg

 

כל הכבוד לאברך הכולל, "סגן", הרב נתנאל פרארי על סיומו בהצטיינות קורס רבנים צבאיים בקיץ.

2a69be45-7ddf-4d2e-a36b-15dea7406762.jpg 

d4f0dfa0-f8b8-479e-a4fe-316d0c5f7ee8.jpg 


30514224-783e-413b-a33b-743a3498497b.jpg

 


 
 
  אלול תשע"ט
  • תנחומים לדן ברוך-אל על פטירת אמו.
  • מזל טוב לאורי ויפעת דורון (מחזור לח) להולדת הבן
  • מזל טוב לאוהד ורחל תורג'מן על הולדת הבן
  • מזל טוב לעמיחי עוזיאל (כולל) ורעייתו על הולדת הבת
  • מזל טוב לאריאל אשכנזי ורעייתו על הולדת הבן (מחזור מ"ח)
  • מזל טוב לעמי שטרן ורעייתו (כולל) על הולדת הבת
  • מזל טוב לחננאל זגורי (כולל) על נישואיו עם אסתר
  • מזל טוב לניר קורנפלד (כולל) על נישואיו עם שובל

 

עשה לך רב 


סוכה עם בדים ללא חוטי לבוד

שאלה:

א. האם אפשר להקל לכתחילה להשתמש ש"סוכה לנצח" שיש בה יריעות מחוברות מלמעלה ומלמטה ואין בה חוטים מהודקים שיוצרים דופן באמצעות לבוד (כדעת החזו"א) או שיש חיוב לשים גם חוטים של לבוד?
ב. גם אם אדם לעצמו צריך להחמיר, במידה ואדם נמצא במקום שיש רק סוכה כזאת, האם יוכל לברך על סוכה כזאת?

התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

א. לכאורה אפשר.

א. מערכת - זיו ששון ארזי