English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון ישיבת הכותל - פרשת בחוקותי - גליון 155 - אייר


בית ישיבת הכותל מאחל לכם
ולכל בני משפחותיכם 


שבת שלום!

 
 
לשולחן השבת 

הרב טוביה ליפשיץ שליט''א

הגעגועים שלא פוסקים..
 
   מתוך האזכרה – לרב ח"י הדרי זצ"ל 

היום לפני שנה התדפקה על דלתינו , וחדרה לאוזנינו ולליבנו הידיעה הכואבת, על הסתלקותו לישיבה של מעלה, של מורה דרכינו מתווה נתיבותינו ממייסדי ישיבתינו שעמד בראשה עשרות שנים – רבנו האהוב איש ההדר, הרב חיים ישעיהו הדרי זצ"ל.
אמנם נפקד מקומו בביהמ"ד וכסאו עומד ביתמותו. ובכל זאת ולמרות זאת , במהלך כל השנה הזאת הוא היה בישיבה במעמד חדש: נפקד-נוכח , אולי נוכח-נפקד.
לרגע אחד לא פסקו געגועינו הכנים אליו, לתורתו, לשיעוריו, לעצתו, למאור פניו , לחיוכו ולא פחות מזה לגערתו 'אזל גברא דהוה מסתפינא מיניה' . (מו"ק כ"ד.) ואף לשיחות החולין עמו.
חז"ל מלמדים אותנו כיצד צריך וראוי לנהוג , בענייני אבלות.  כך שנינו במסכת מו"ק (כ"ז : ) : אל תבכו למת ואל תנודו לו (ירמיהו כ"ב: ).  דרכם של האבלים היתה להזיז את ראשם מצד לצד זה היה ביטוי לאבל . אומרת על כך הגמרא  : אל תבכו למת יותר מדי , ואל תנודו לו יותר מהשיעור הראוי . מה א"כ מותר ומה אסור?
שלושה ימים לבכי , שבעה להספד , ושלושים לגיהוץ ותספורת . (תוס' שם ד"ה לגיהוץ הביא גירסא  לכיבוס ולתספורת ) מכאן ואילך אמר הקב"ה אי אתם רחמנים בו יותר ממני. לא ראוי שבשר ודם ירחם יותר מהקב"ה .
שלושה מעגלי האבלות הללו שלושה, שבעה, ושלושים נתפרשו לבעל  'עקדת יצחק' על התורה  רבי יצחק ערמאה  בפ' שמיני (שער נ"ט) כדלהלן:
 וזה כי הוקבעו אלו השלושה זמנים מהאבל לפי שבחסרון האיש השלם יחסרון הנשארים שלושה עניינים גדולים אשר יושלמו להם במציאותו . האחד    מה שהיה החכם בחכמתו מורה להם חכמת התורה ומושכליה . והשני מה שהיו מקבלים ממנו דעה והשכל בתיקון מידותיהם ויושר מעשיהם אשר תקנה אותם התורה להשלים החיים המדיניים. והשלישי מה שמיישרם ברוח עצה וגבורה בעסקים הזמניים אשר אליהם ובעבורם יתנועעו צבאות האנשים אל ימי חלדם , כי האיש השלם ידו בכל ולא יבצר ממנו חכמה ומזימה .
שלושה ימים לבכי –הפסד עניין התורה . שבעה להספד – ענייני ד"א ומדות . שלושים לגיהוץ –ענייני העולם בכלל .
לרבנית ולבני המשפחה חסר הבעל האבא הסבא הסבא רבה. לישיבה ולציבור, חסר עניין הרבצת התורה, תיקון המידות ועניינים כלליים. אלו שלושת המעגלים שעברו עלינו.
מהו אם כן מעמדו של יום השנה ? נתכנסנו כאן בני המשפחה, רבנן ותלמידהון, ידידים וקרובים תלמידים ובוגרים השותפים כולם באבל ובחסרון הזה.
מלמדנו רש"י בשם הגאונים במסכת  יבמות קכ"ב . ד"ה 'תלתא דריגלי' : ובתשובת הגאונים מצאתי כך,  הנך ריגלי דאמוראי , היינו יום שמת בו אדם גדול קובעים אותו לכבודו , ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו, ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם.
הרמב"ן בתורת האדם (בעמ' פ"ח) ולתכלית שנים עשר חודש משכיבים אותו ומבקרין אותו.  וכתב על כך בפרישה (טור יו"ד סימן שד"מ בסופו) ונראה דרצונו לומר משכיבין עושין הספד , דהספד נקרא אשכבתיה (וע"ש עוד בפרישה).
מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -       
 
פיקוח נפש או שינוי התורה

בפיקוח נפש אין הולכין אחר הרוב
שפיכות דמים היא מהעבירות החמורות בתורה. פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה חוץ משלוש עבירות, אחת מהן - שפיכות דמים. הגמרא אומרת שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב (יומא פד, ב). אם היו רוב גויים ומיעוט יהודים בסכנה, לא הולכים אחר הרוב לומר שמסתמא ימות הגוי, אלא מחללים שבת בשביל להציל את היהודי. התוספות שואלים, מנין שלא הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב? אומרים התוספות, מפני שכתוב "וָחַי בָּהֶם" (ויקרא יח, ה) ולא שימות בהם, משמע "שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל" (תוס' יומא פה, א ד"ה ולפקח הגל; העתיק את לשונם במשנ"ב סי' שכ"ח סק"ה). ולכן אין ללכת אפילו אחר הרוב. צריך להבין: למה "וחי בהם" משמעו "שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל"? הרי על כל מצוה אפשר לומר כך. למשל, "לא תאכלו כל נבלה" - שלא יבוא בשום ענין לידי אכילת נבלה, וא"כ לא נלך אחר הרוב בהלכות נבלה, וכן בשאר מצוות שבתורה. מה התוספות תירצו כאן?
חושבני שהביאור בתוספות הוא כך: התורה אומרת "וחי בהם". רוצה שיהודי יחיה. אבל החיים והמוות אינם בידינו. הם בידי ה'. אז מה כוונת התורה כשאמרה "וחי בהם"? איך זה תלוי בנו? התשובה היא, שאדם חייב להשתדל שיחיה, ולהשתדל שכל יהודי יחיה ולא ימות ח"ו. ממילא א"א ללכת כאן אחר הרוב, כי אם נלך אחר הרוב, הרי לא עשינו את כל ההשתדלות.
לשון אחרת: לא ההצלה דוחה את האיסורים, אלא ההשתדלות להציל דוחה אותם. והרי המשתדל להציל משתדל בוודאי, ולא רק ספק משתדל. וא"כ הרוב איננו נוגע אליו, כי דין רוב נאמר על הספק, ולא על הודאי[i].
ואם כל כך חמור הענין של מיתת ישראל, שהעונש על זה כ"כ גדול, אז בודאי השכר למי שמשתדל שיהודים יחיו הוא גם כן גדול. מי שמשתדל להציל יהודים, השכר על זה גדול מאד. לוּ היה המקדש בנוי, והיתה ח"ו פורצת שם שרפה בשבת, היה אסור לעשות שום מלאכה דאורייתא כדי לכבות את השרפה, גם אם כל המקדש כולו ישרף. לעומת זאת, אם יהודי אחד היה נמצא שם, היה מותר לעשות את כל ל"ט המלאכות כדי לכבות את השרפה, כי פיקוח נפש של יהודי יותר חמור מכל המקדש כולו. מקדש שנשרף אפשר לבנות מחדש. יהודי שנשרף אי אפשר להחזיר. פיקוח נפש של יהודי הוא דבר חמור מאד.
עומק חשבונו של רבי זכריה בן אבקולס, ובמה טעה
בהקשר לזה, קשה להבין את הטעות של רבי זכריה בן אבקולס, שלא הרשה להקריב את הקרבן ששלח נירון קיסר. בר קמצא מביא לַמקדש קרבן ששלח בידו הקיסר, ובדרך הטיל בו מום. רבי זכריה בן אבקולס לא מרשה להקריב את קרבנו של הקיסר "שמא יאמרו בעלי מומין קרבין לגבי מזבח". מצד שני, הוא גם לא מוכן שיהרגו את בר קמצא - למרות שהיה לו דין של רודף גמור על כלל ישראל - שמא יאמרו שלא בגלל רדיפתו הרגוהו, אלא מפני שהטיל מום בקדשים, וילְמדו מזה בטעות, שהמטיל מום בקדשים נהרג. לבסוף הלשין באמת בר קמצא לקיסר, ונִסבַּב מזה חורבן בית שני (גיטין נו, א).
מה היה החשבון של רבי זכריה בן אבקולס? וכי לא ידע שצפויה מלחמה עם הרומאים אם יעליבו את הקיסר, ושפיקוח נפש דוחה את האיסור להקריב בעל מום על המזבח?
התשובה היא, שאמנם מותר לעבור על לאו בשביל פיקוח נפש, ואפילו על הרבה לאוים, אבל רק כאשר מדובר על דחיה זמנית של דין מדיני התורה (כגון: חילול שבת לצורך פיקוח נפש). באופן זה מותר לעבור כמעט על כל התורה כולה בשביל פיקוח נפש. אבל כאשר אין מדובר על דחיה זמנית של דין מדיני התורה, אלא יש חשש לשינוי התורה - כאן אין עוד היתר של פקוח נפש (כפי שהוכיח ה"ים של שלמה" על מס' ב"ק לח, א)[ii]. אם ילמדו דין לא נכון, שבעלי מומים קרבים על המזבח, זהו שינוי התורה, ושינוי התורה אינו נדחה מפני פיקוח נפש. כך הסביר מו"ר הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל את סברתו של רבי זכריה בן אבקולס.
אם כך, היכן בכל זאת היתה כאן טעות? הרי הגמרא אומרת, "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו, ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו". איפה הטעות בחשבון שעשה? חושבני שהטעות היא, שחורבן המקדש ופיזור ישראל בין האומות שנגרמו כתוצאה מהוראתו של רבי זכריה בן אבקולס, הם "שינוי התורה" הרבה יותר גדול מן השינוי שרבי זכריה חשש לו. "כיון שגלו ישראל ממקומן - אין לך ביטול תורה גדול מזה"![iii] (חגיגה ה, ב) הרי נוצר מצב, שהרמב"ם יושב במצרים, ורבינו תם בצרפת, ואחד לא יודע מה אומר השני, והרמב"ם פוסק כך והתוספות פוסקים אחרת - זהו שינוי התורה הרבה יותר גדול מן השינוי שעלול היה להגרם מכך שהיו הורגים את בר קמצא או מקריבים את הקרבן ששלח בידו הקיסר, ואת זה לא לקח רבי זכריה בחשבון.
אבל ההנחה היסודית של רבי זכריה היתה נכונה, שעקירת התורה לא נדחית גם מפני פיקוח נפש. למרות שפיקוח נפש דוחה כל מצוות שבתורה, ואפילו ספק פיקוח נפש דוחה אותן, ואפילו אחרי הרוב לא הולכים בפיקוח נפש.
 
[i]. עי' "ביצחק יקרא" (מהדורת תש"ע) עמ' 331. ועי' גם "שיחות לספר ויקרא" שיחה י"א.
[ii]. ועי' "שערי תשובה" לרבינו יונה (שער ג' אות קפ"ח), שכתב: "חייב אדם למסור עצמו לסכנה, ואל יַשִּׂיא את נפשו עון אשמה כזאת" - להחניף לַחוטא, ולומר לו לא פעלת אָוֶן (כמבואר באות קפ"ז שם). [וכן כתב ה"ארחות צדיקים" (ריש שער החניפות)]. וגם בזה ביארו, שצריך להסתכן על זה, כי הוא בבחינת שינוי התורה, "כי לא יקנא לאמת, אבל יעזור אחרי השקר, וְיאמר לרע טוב, וְישם חושך לאור" (אות קפ"ז שם). אבל דעת תוס' אינו כן, כמו שהוכיח ה"אגרות משה" (או"ח ח"ב סי' נ"א) מדבריהם במס' סוטה (מא, ב ד"ה כל), כיון שאינו אומר לרשע שמה שעשה היה מותר על פי התורה, אלא אומר לו רק "טוב עשית", דיש לפרש דבריו, שלמרות שהוא דבר שאסרה התורה לעשותו, מ"מ טוב עשה לדעת אנשים רשעים כמותו...
[iii]. ולכן, כשאנו מבקשים אחר התפלה: "יהי רצון מלפניך... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו", אנו מבקשים מיד: "ותן חלקנו בתורתך". כי חורבן המקדש גרם גם לביטול תורה גדול, ולכן הוא ממין הענין לבקש על שניהם יחד (עי' חי' הגר"א למס' ברכות ח, א ד"ה כל העוסק).
 
לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א   

---יום ירושלים---
 

"המחזיר שכינתו לציון"

אלו ימים גדולים. עם ישראל חזר לארצו, לרובע היהודי, לירושלים העתיקה. קול התורה חזר למקום שהוא "לב העולם".

עם ישראל חזר לירושלים, ומו"ר הרב הדרי זצ"ל החזיר אליה את השכינה, שגלתה עם ישראל. הוא החזיר אליה את קול התורה. יחד עם קומץ חלוצים צעירים הוא חזר לכותל הדרומי והקים ישיבה, מקום בו לומדים תורה, ויישב את העיר העתיקה בתלמידי הישיבה. לימים, הרב הדרי זצ"ל זכה להקים בניין ענק של אלפי מטרים מרובעים, מקום תורה, הקרוב ביותר שניתן לבנות בעיר העליונה בסמיכות אל הר בית ה' . כך קמה ישיבת "הכותל". השכינה הגולה שבה להר ציון ולירושלים. ישיבתנו החזירה את התורה ואת השכינה למקום הזה. 

יום ירושלים, הוא חגה של ישיבת "הכותל". יום ירושלים הוא החג של אלה המבינים יותר את עניינו של עם ישראל. רוב הציבור מבין את עניינו של "יום העצמאות", אך מיעוט אנשים מבינים את עניינו של "יום ירושלים." לא רבים מבינים את משמעות היום בו חזרה שכינה לירושלים ,למקום ממנו גלינו.

"נחנו נעבור חלוצים לפני ה'"

חזרנו לישיבת "הכותל", שהוקמה במקום זה לאחר מספר גלגולים. עוד היינו בבניין הישן והקטן כשהרב הדרי זצ"ל קיבלני לישיבה. כעת זכינו לבניין ענק, שישיבות רבות מתדפקות על דלתותיו ומבקשות להתאכסן בו ב"יום ירושלים". בניין זה מבטא בעיני את הרעיון שישיבתנו קיבלה מרבש"ע תפקיד עצום, הנמשך מאז עד היום הזה ואף לעתיד. 

מי שלמד אצל הרב הדרי זצ"ל תנ"ך שמע רבות את המושג: 'היסטוריוסופיה', הוא יודע שיש להסתכל על המאורעות במבט אלוקי. ההיסטוריוסופיה של מקום זה היא שחזרה השכינה, וישיבת הכותל קיבלה מרבש"ע שליחות עצומה. ייתכן שאנו ענווים או ממעיטים בערך העובדה שאנו יושבים ולומדים תורה במקום הזה. אך הדבר אינו נכון - אנו החזרנו כתר תורה לירושלים המקודשת! אנו נושאים כאן את כתר התורה עד היום הזה. כל אחד מהיושבים כאן בישיבה - בין אם הוא נמצא כאן כעת ובין אם הוא משרת כעת בצבא - שייך לישיבת "הכותל", שייך לחבורה הזו העוסקת בהחזרת עטרת התורה - היא השכינה - לירושלים מידי יום. זו המשמעות של לימוד תורה כאן.

כמו כן, אנו מחזירים את העטרה של ירושלים מידי יום על ידי תפילת מנחה ב"כותל הקטן". שם עדיין לא הסתיימה מלחמת "ששת הימים". עם ישראל עדיין אינו מכיר בערכו של "הכותל הקטן", לכן שם המאבק והקרב עוד ממשיך, שם עוד לא נגמרה המלחמה. מספר תלמידים מהישיבה הולכים בכל יום להתפלל ולאייש את המקום. אני מבקש לחזק את העניין הזה ולהבין את גודל תפקידנו. לפעמים קשה להבחין בגדלות דברים מאחר ומביטים במבט קצר טווח.

 

 
פינת גדולי ישראל  


הרמח"ל - ר' משה חיים לוצאטו
 
לקראת יום ההילולא של הרמח"ל ( ה'תס"ז - כו' באייר ה'תק"ז)

 

תורת הרמח"ל תורתו תורת הרמח"ל יסודה קבלה בכלל, וקבלת האר"י בפרט. אם אצל רוב המקובלים קבלה פירושה: תורת הספירות והפרצופים המתארים לנו : "מעשה בראשית", דהיינו השתלשלות העולמות לצורך בריאת העולם ותיקונו;
אצל הרמח"ל :
"כל חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתת האמונה, להבין כל מה שנברא או שנעשה בעולם, איך יוצא מן הרצון העליון, ואיך מתנהג הכל בדרך נכון מן האל האחד ב"ה, לגלגל הכל, להביאו אל השלמות הגמור באחרונה. ופרטות החכמה הזאת הוא רק פרטות ידיעת ההנהגה בכל חוקותיה ומסיבותיה." (קל"ח פתחי חכמה, פתח א') בהגדרה קולעת זו נוכל להבחין מיד שלשה דברים:

1) שמהות הקבלה היא תורת האמונה, שגדרה: 
2) הנהגה - שהמאציל מנהיג את הכל בדקדוק רב לקראת
3) התכלית האחרונה : גילוי יחודו יתברך.

אמונה
האמונה היא נושא גדול שהרמח"ל הקדיש לו לפחות שני חיבורים גדולים: דרך ה' ודעת תבונות, ועוד כמה חיבורים קצרים (מאמר העיקרים, מאמר השם, ועוד) ומאמרים בתוך ספריו הגדולים (אדיר במרום, קל"ח ועוד) . האמונה אצל הרמח"ל לא מסתכמת לדעת מציאות ה' ( שיש שם מצוי אחד מוכרח המציאות וממציא כל נמצאים) אלא לדעת ולהבין יחוד השליטה , דהיינו שה' הוא הרצון היחיד השולט על כל הרצונות . ובלשון הרמח"ל בדרך ה' (ח"ד, פ"ד, סי"א): "ואולם נתחייבנו אנחנו בני ישראל להעיד על אמתת יחודו ית' [בקריאת שמע] בכל הבחינות, פירוש - בין בבחינת המציאות, שהוא לבדו המצוי המוכרח וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ובו תלוים. בין בבחינת השליטה, שהוא לבדו ית"ש השליט המיוחד ואין פועל שיפעל אלא מכח ורשות שניתן לו ממנו. בין בבחינת ההנהגה, דהיינו שאע"פ שהסיבות רבות גדולות ועמוקות אין המסבב אלא אחד ואין התכלית אלא אחת, דהיינו הוא ית"ש המסבב את הכל אל תכלית השלימות האמיתי, ואע"פ שאין דבר זה גלוי עתה באמת הנה אמתת הדבר כך היא, וכן יגלה ויודע בסוף הכל." אמת הוא שגילוי יחודו אינו מתגלה רק בסוף , אבל גם עכשיו הרצון היחיד הוא הפועל הבלעדי בכל המעשים רק שזה בדרך הסתר . וזה ההסתר הוא הנותן לנו מקום להתגדר בו - האמונה , להאמין בה' יתברך שהוא המנהל הכל בדרך הטובה ביותר. 

הנהגה
הרמח"ל פענח את לשון הקבלה. עד כה לשון המקובלים היה חתום וסתום (ראה הקדמה של הויכוח של חוקר ומקובל). הראשונים דברו על ספירות- אורות ,פרצופים, עולמות , הלבשות וכו' , הרמח"ל תרגם את לשון הקבלה ללשון שכלית: הנסתר נעשה נגלה. אכן כמה נפלאה זו ההליכה באור הסברה, בדרך ההיגיון בתוך דביר המסתורין הגדולים של מעשה בראשית ומעשה מרכבה. כל ספירה , כל פרצוף הרי הוא מדרגה אלקית , המתבטאת בכתבי רמח"ל, כפעולה בהנהגה - דהיינו בהיסטוריה של אנוש. האורות והספירות איננם משל בלבד לפעולות המאציל בבריאה ובנמצאים , יתרה מזו הן מורות על מציאות רוחנית דקה שאי אפשר לשכל האנושי לתפוס אותה רק בדרך של מלבוש - דהיינו צורה גשמית. הנביא כמו כן אינו משיג בכבוד העליון רק הצורה הרוחנית אבל על ידי תכונותיו וסגולותיו הוא פותר מיד את החידה ומצייר אותה בשכלו. אכן רבינו הרמח"ל פתח לנו אפיקים חדשים להבנה האמיתית של הקבלה. הוא הסיר את הגשמות ממאמרי הזוהר והאר"י ז"ל ועוד גילה לנו תעלומות ההנהגה שבעולם הזה וגם בעולם הבא. בשכלו הדגול ובדמיונו המבורך בגילויים עתיקים, בקע לנו הרמח"ל את הזמן למקום שנאמר בו : עין לא ראתה, הוא ראה, הסתכל ומילא את חופניו והביא למורשת ישראל את ההנהגה של האל אחד יחיד ומיוחד. 

גילוי יחודו
"תכלית הבריאה הוא להיטיב לכל נבראיו" , בפסקה זו חינך רבינו הרמח"ל הרבה מחיבוריו. אמנם בסוף אגרות פתחי חכמה ודעת הוא כותב שיש תכלית יותר עמוקה מזו והיא : "גילוי יחודו". באמת שתי התכליות הם שוות ,אלא תלוי באיזו גישה אנחנו משתמשים. בגישה האנטרופוסנטרית - האדם במרכז , אז התכלית היא ההטבה , ה"תענוג" של המסילת ישרים , וענינה דבקות אל ה'. דרך אגב זה היסוד המוסר (המסילת ישרים) של הרמח"ל: תכליתו של אדם בעולמו. אמנם בגישה הטיאוסנטרית - האלוקים במרכז, אז התכלית היא גילוי יחודו . כאן הרמח"ל מדבר ביחוד השליטה, ונראה הגדרתו בדעת תבונות (סי' לו) : "אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו, ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל; אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה, וגוזר כל אשר יעשה בעליונים ובתחתונים, עד סוף כל המדרגות שבכל הבריאה כולה. ומעוצם יחוד שליטתו הוא שאין לו שום הכרח וכפיה כלל, וכל סדרי המשפט וכל החוקים אשר חקק - כולם תלויים ברצונו, ולא שהוא מוכרח בהם כלל." נמצאנו למדים שיחוד השליטה הוא עיקר הפעולה של האדון ב"ה, וגם מה שנראה לנו רע - כרצון נגדי יתברר בסוף שגם הוא שימש את היחוד העליון להביא את הכל לשלמות האחרונה. ובאמת רק בסוף - ביום הדין הגדול תתברר האמת לאמיתה, שאין עוד מלבדו. ובדעת תבונות(סי' קע) הוא כותב: "והנה ביום הדין הגדול יפרוש האדון ב"ה את השמלה לעיני כל היצור, מכל מה שנעשה מיום ברוא אלקים אדם על הארץ עד היום ההוא, ויראה יושר משפטו בכל מעשה ומעשה, קטון וגדול..." 

מסקנה
אם בספרו הגדול מסילת ישרים נעשה הרמח"ל האדריכל של האדם השלם, בדעת תבונות ודרך ה' הוא הפך למנהלינו באמונה הודאית, בקל"ח פתחי חכמה ואדיר במרום (ועוד) הוא נעשה המקור ראשון להנהגה האלקית . יהיה זכרו ברוך.

ירושלים ט"ו בתמוז התשס"ד
הרב מרדכי שריקי שליט"א
יו"ר מכון רמח"ל
 

 

מתוך: אתר המכלול.
עריכה: זיו ארזי

חוגגים בר/בת מצווה לילדי ולנכדי הבוגרים של ישיבת הכותל
 
בוגרים יקרים,  
אנו מעוניינים לערוך אירועי בר ובת מצווה לילדי ונכדי הבוגרים החוגגים השנה את כניסתם לעול מצוות. 
בתוכנית צפוי להערך סיור בעיר העתיקה, מפגש עם ראש הישיבה והרבנים וכן פעילות חוויתית. 
 
אם אחד מילדיכם/נכדיכם חוגג השנה בר/בת מצווה נא צרו קשר בהודעה עם אליאל (אחראי בוגרים) 0504739321 והוא כבר יצור אתכם קשר למתן פרטים מדויקים

בוגרי מחזורים מ"ג ומ"ב היכונו היכונו!!
 
בעוד שבועיים!! ערב מיוחד לבוגרי מחזורים מ"ג - מ"ב! כבוד! 
 
נא לשריין את התאריך - ביום חמישי ג' בסיוון יתקיים בע"ה 'משמר' לימוד בישיבה.
ובתוכנית- התכנסות, מפגש פתיחה עם ראש הישיבה.
שיעורי הכנה לחג השבועות עם הרב ליפשיץ ועם הרב ששר.
ולקינוח שיעור של הרב ריבלין (המשגיח לשעבר של כרם ביבנה)
וכמובן כמובן הרבה צ'ולנט וכיבוד בשפע! מוזמנים בשמחה!
פרטים נוספים בהמשך...


חדשות, אירועים ועדכונים חמים חמים!!

 

מסע ישיבתי מים אל ים - תשע"ט

 

 














יום העצמאות -"יודו לה' חסדו"

 

תמונות מתפילה החגיגית בבית הכנסת החורבה,
לאחר התפילה המשחה השמחה בריקודים ברחבת הכותל בליווי הזמר אילן דמרי ולהקתו,
בהמשך התכנסנו כולם לסעודת הודיה בהשתתפות הרמים והאברכים,
לסיום ירדו התלמידים בשירה ובריקודים לרחבת הכותל יחד עם תלמידי ישיבת 'עטרת כהנים'
.

 
 



 












ביקור אצל חיילנו בבט"ר דותן, מחנה 80

 

 
 

יום השנה לפטירתו של הרב ח"י הדרי זצ"ל

 





 












 

לצפייה- הראיון האחרון עם הרב הדרי זצ"ל

 

שנה לפטירת הרב ישעיהו הדרי- אתר כיפה

 

 

 

שבת גיבוש

 
 

 
ביקור חיילנו בנח"ל!!!

 


 


 

 

תלמידי תוכנית בית המדרש של ישיבת צביה פתח תקווה הגיעו לישיבת הכותל לסיום מסכת מכות ולשיחה עם ראש הישיבה
 

 

 

יום ירושלים-
יום של תורה בישיבת הכותל- כולם מוזמנים!!!


 

 

עשה לך רב 
 

כוס הפלא

שאלה:

שלום לכבוד הרב,
ישנה כוס בצבע חום כהה אשר מדפיסים עליה תמונה/כיתוב וכאשר מוזגים עליה מים חמים נעלם הצבע החום ורואים את התמונה/הכיתוב שהודפס, כשהכוס מתקררת הצבע החום חוזר.
האם מותר להשתשמש בכוס הזאת בשבת?
*יש לציין שגם כשיש את הצבע החום כהה רואים קצת מהתמונה והכיתוב.
תודה לרב.


התשובה:

המשיב: מו"ר הרב אביגדר נבנצל שליט"א

שלום רב,

כדאי להחמיר בזה משום מלאכת "כותב".

 

א. מערכת - זיו ששון ארזי