English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון ישיבת הכותל - שבט - בשלח - גיליון 162

גליון 162-  שבט התש"פ

בית ישיבת הכותל מאחל לכם

ולכל בני משפחותיכם


טו' בשבט שמח


ושבת שלום!

 

2788b064-5c3c-4588-a98b-1b96d973755e.jpg

קריעת ים סוף ותכנית המאה- 'אורות מהכותל' לפרשת בשלח
מפי מו"ר ראש ישיבת הכותל הרב ברוך וידר שליט"א

 
 
 
 
 
לשולחן השבת 

הרב אהרון מורה שליט''א

נס ומחשבה

 

 (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם:
(ג) וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר:
(ד) וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יְהֹוָה וַיַּעֲשׂוּ כֵן:
(ה) וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמְרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ:  (שמות פרק יד)
כל הקורא פסוקים אלו עומד תמה, מה ראתה החוכמה העליונה להוביל את העם במסע תעתועים זה. על מה ולמה נצרכה הקדמה זו כדי להגיע לקריאת ים סוף. ועוד יותר, מה הצורך בכלל בנס קריעת ים סוף, מה מעלה ומה מוריד עוד נס לאחר כל נסי יציאת מצרים הכוללים את עשרת המכות.
והנה ברור שלכל נס בעשרת המכות יש מטרה ותכלית, עיין כלי יקר (פרק ז,יז) האריך בהסבר מגמת עשרת המכות לפי החלוקה של דצ"ך עד"ש באח"ב. בדצ"ך נאמר "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'" (פרק ז, יז). בעד"ש נאמר "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (פרק ח, יח) ובסדר באח"ב נאמר: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (ט, יד) ועי"ש בכלי יקר שהאריך להסביר שמכות אלו באו להראות כי ה' הוא האלוקים וכן ה' משגיח ונמצא בקרב הארץ, וכן אין כה' אלוקינו ביכולתו לעשות ככל אשר יחפוץ. ואומנם יציאת מצרים היא הבסיס לאמונה בה', וכדברי הרמב"ן (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלהיך הדבור הזה מצות עשה, אמר אנכי ה', יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה', והוא אלהים להם, כלומר הווה, קדמון, מאתו היה הכל בחפץ ויכולת, והוא אלהים להם, שחייבים לעבוד אותו ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, כי הוצאתם משם תורה על המציאות ועל החפץ, כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם, וגם תורה על החדוש, כי עם קדמות העולם לא ישתנה דבר מטבעו, ותורה על היכולת, והיכולת תורה על הייחוד, כמו שאמר (לעיל ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ וזה טעם אשר הוצאתיך, כי הם היודעים ועדים בכל אלה"
וככל החזיון הזה נאמר במדויק בפסוק (פרק י,ב) "ולמען תספר באזני בנך" וכו' ועיי"ש באור החיים הקדוש שכתב: "אכן כוונת הכתוב היא כי בא להודיע כי אין תכלית הכוונה בהבאת האותות בקרבו לעשות נקמה בפרעה, אלא לחזק האותות שהם עיקר האמונה בלב ישראל".
אם כן נחזור לראשית דברינו מה התועלת ומה הצורך בכל אשר רואות עינינו בקריעת ים סוף. איזה למוד רוחני נוסף לנו בקריעת ים סוף?
והנה אתה המעיין שם לב לדברי הרמב"ן לפסוק יד,ד ואלו דברי קדשו: "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם בעבור שפחד פרעה מהם במכת הבכורות ובקש מהם וברכתם גם אותי (לעיל יב לב), לא היה בלבו לרדוף אחריהם אפילו אם יברחו, אלא שיעשה משה בהם כרצונו, ועל כן הוצרך לומר כי הוא יחזק את לבו לרדוף אחריהם ולמטה (פסוק יז) אמר פעם אחרת הנני מחזק את לב מצרים ויבאו אחריהם, כי בראותם שנקרע הים לפני בני ישראל והם הולכים ביבשה בתוכו איך ימלאם לבם לבא אחריהם להרע להם, ואין בכל המופתים כפלא הזה, וזה באמת שגעון להם, אבל סכל עצתם וחזק את לבם ליכנס בים". ודבריו מצריכים ביאור, לכאורה במה המופת בזה שה' חזק את לב פרעה יותר מכל עשרת המכות, וכי מה מופת יש בדבר שפרעה עושה מעשה שטות, צא וראה כמה שוטים יש בשוק, אתמהה.
נראה לי לומר כי כאן מתחדש לנו דבר נפלא, הפלא ופלא בהנהגת ה' בעולמו. בעשרת המכות נתברר לעיני כל רואה כי הקב"ה כחו רב לו להכניע את עולם הטבע. עולם של עץ ומים אויר ושמש אור וחושך – דברים שאין להם מהות עצמית. אלא דוממים הם ואין להם מחשבה לפעול ולעשות, הקב"ה בכוחו הכל יכול שנה מעשה בראשית עבור עמו אהובו בני ישראל עם אל חי.
וכאן התחדש שאף אדם שהוא אדון לעצמו, אדם שנדמה לו כי מחשבתו הטובה גרמה לו להצלחתו, ואני ואפסי עוד, שהרי אני ברצוני החופשי ומחשבתי עשו לי את החיל, וא"כ אף כי נכון הדבר מאת ה' לכוף את האדם לעשות כרצון ה', שהרי אם ה' רוצה לכבוש את מעשי האדם, יש לו את היכולת להפסיק את נשימת האדם. אבל שהאדם יחשוב במחשבתו ואף יתכנן מעשיו והוא בבחירתו העצמית יעשה ואח"כ יתברר שלו נתכנו עלילות, ובעצם גם המחשבות אלה נוצרו ונעשו בידי בורא עולם, וכל מחשבות שבי נטעו ע"י ה' בורא עולם במוחי, לזה נפשו של האדם מתקוממת. א"כ מהו האדם - וכי אדם להבל דמה, לאבן דומם ולעץ נדמה?!
בא המופת האחרון ומוכיח לאדם, כי אכן יודע ה' מחשבות אדם והוא יוצרם והוא הנוטעם בדעתו של האדם, והאדם מדעתו ומחשבתו הולך לקראת ביצוע רצון ה', וכדברי הרמב"ן "וזה באמת שגעון להם אבל סכל עצתם וחזק את לבם ליכנס לים".
ואנחנו עמך וצאן מרעיתך, נתעלה לדרגת בהמות הייתי עמך, אין בנו לא מעשה ולא מחשבה, לא דבור ולא רצון אלא רק באור פניך נראה אור. אלוקי רצונך חפצתי לעשות ותורתך בתוך מעי.
 

 

 

מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif   
 
עמל התורה מרחיק את האדם מן החטא
 

"וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה הַבָּאִים בַּיָּם, לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד" (שמות יד, כח). למה נאמר "לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד"? היה אפשר לומר בקצרה: "לֹא נִשְׁאַר אֶחָד", כמו שנאמר בערוב: "וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד" (שמות ח, כז).
יש דעה במדרש, שהפסוק מדבר כאן באופן של "עַד, ולא עַד בכלל". כלומר: "עַד אֶחָד" - לא נשאר; אבל "אֶחָד" - נשאר[i]. מי הוא האחד הזה שנשאר? - פרעה[ii] (מכילתא דרבי ישמעאל; הובא בדעת זקנים מבעלי התוס' על הפסוק הנ"ל).
עוד אמרו במדרש, שפרעה היה אחר כך מלך בנינוה, והוא זה שהחזיר את אנשי נינוה בתשובה[iii] (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ג). לכן הוא נזעק כל כך כשיונה הנביא מכריז שם: "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת" (יונה ג, ד). "וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה... וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם. מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד" (שם, ז-ט). הוא זוכר את מכות מצרים ואת טביעת המצרים בים סוף. הוא מכיר בכח ה', כבר לא אומר "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" כמו שאמר במצרים (שמות ה, ב). הפעם הוא לוקח את התראת הנביא ברצינות, ומציל את נינוה מאבדון.
אם זה היה סופו של פרעה, שחזר בתשובה, אולי מותר ללמוד ממנו דבר אחד נכון שאמר. אמנם אמר את זה בזמן שעוד היה רשע, וגם התכוין בדבריו לרעה, אבל אנחנו נלמד מזה לטובה. פרעה אמר, "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ, וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" (שמות ה, ט). כאמור, כוונתו היתה לרעה, להכביד את עול העבודה הגשמית על ישראל כדי שלא "יהגו וידברו תמיד בדברי רוח לאמר נלכה נזבחה לאלקינו" (רש"י שם). אבל היסוד הזה נכון גם לצד הקדושה. אם אדם מכביד על עצמו את עול עבודת ה', שקוע חזק בלימוד תורה ובקיום מצוות, לא נותר לו זמן לעסוק בדברים בטלים ובדברים אסורים. ולא רק שלא נותר לו זמן, גם מקום במוח לא נותר לו. אין לו זמן לחשוב על דברים אחרים.
כדאי א"כ להכביד על עצמנו את עול העבודה, כדי שלא יהיה לנו זמן לעסוק בדברים בטלים ובדברים אסורים. להיות שקוע בלימוד. כשלא יהיה הרבה זמן פנוי, לא יעסקו בתמונות ודיבורים שטותיים. "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה", וממילא "אַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר".
ביטול זמן זו עבירה נוראה. מאד נעימה העבירה הזו, לכן כל כך הרבה נכשלים בה. ומתוכה נגררים לפעמים לדברים חמורים עוד יותר, לראות ולהסתכל איפה שלא צריך. נורא הדבר הזה.
 

[i]. ומה שנאמר בתהלים "וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר" (תהלים קו, יא), היינו מאלה שהיו עם פרעה (בעלי התוס' עה"ת שמות יד, כח).
[ii]. כי אם "אחד" נשאר, מסתמא זהו פרעה, כי "אחד" הוא לשון חשיבות, כמו שמצינו: "כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם" (בראשית כו, י) - "המיוחד בעם, זה המלך" (רש"י שם).
[iii]. וכתב בבעל הטורים רמז לזה, שבשני מקומות בתנ"ך נזכרה תיבת "וַיַּאֲמִינוּ". "וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ" (שמות יד, לא), לאחר קריעת ים סוף וטביעת המצרים, וכן בנינוה, "וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים, וַיִּקְרְאוּ צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם" (יונה ג, ה). ונרמז בזה, שפרעה שראה את הנסים שעשה הקב"ה לישראל בים, ואת העונש שקבלו שם המצרים, והגיע מתוך זה ל"וַיַּאֲמִינוּ בַּה'" (יחד עם ישראל), הוא זה שעורר את בני נינוה להאמין בה' ולעשות תשובה, כדי שלא יושמדו כמו שנשמדו המצרים בים (בעל הטורים שמות יד, לא).
 
לבניינה של תורה

     מו"ר רה"י הרב ברוך וידר שליט"א    79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif

---'ורוח נכון חדש בקרבי' ---


כאשר עוסקים בתיקון ובתשובה ישנה נטייה טבעית לעסוק בעבר, העלול להיות גם לא לגמרי משמח. כך נראה היה לחשוב גם לגבי מהות ימים אלו של ימי השובבים. אכן , כבר הזכרנו בעבר את דברי הרב זצ"ל   המלמד אותנו יסוד גדול מאד ב"אורות התשובה", והוא שיסוד התשובה אינו דווקא בחיפוש בעבר, אלא "יסוד התשובה צריך להיות מונח לעולם על התיקון שלהבא, ובתחילה לא ישים לב לעיקר המעכב על דבר העבר. כי אם יעסוק בתיקון העבר ימצא מניעות רבות". כלומר, אם בתחילת דרכו אדם יתחיל לחפש אחר הפגמים שבעברו יקשה עליו התיקון.
לכן, כאשר באים לתקן יש לחשוב מעתה והלאה: 'מהיום - במה אני מתקדם? מהיום - מה אנחנו מתקנים? זהו לימוד גדול וחשוב.
בדורנו ניתן למצוא חוברת נפלאה העוסקת בימי השובבי"ם, ובה דברים שנאמרו ע"י האדמו"ר  סלונים בעל ה"נתיבות שלום", שמומלץ ללמוד אותה בימים אלו. ייתכן שלפני דור חוברת כזו לא הייתה מונחת ברשות הרבים, אבל כיום, במציאות שהכל גלוי וידוע, לא נוכל להתעלם מתחומים של עבודת ה' ולומר שאנו מסתירים אותם.
פעמים רבות חש אני כי קיימת חפיפה בין ספרי ה"נתיבות שלום" לבין הרעיונות הגדולים שהרב קוק מדבר אודותם, גם בנושא ארץ ישראל ועם ישראל. אין זה פלא כי הלוא 'הכל מרועה אחד ניתנו'. כאשר מורידים את המעטה החיצוני מגלים שכל הגוונים אחוזים 'דין בדין'.
כך כותב הוא בחוברת זו: "עיקר התיקונים הוא שאדם יוכל ראשית כל לפתוח דף חדש בחייו ולהתחיל לחיות באופן יותר טוב ממה שחי עד כה, שזה התיקון היותר מעולה לא רק על העתיד אלא גם על העבר". בדומה למצוטט לעיל מתוך "אורות התשובה", וכך כתב גם רבנו יונה ב"סוד התשובה", וכך גם מקובל בשם רבי אהרן הגדול מקארלין וגדולי ישראל נוספים. כאשר רוצים לתקן את העבר יש לחשוב על החיים מעתה ואילך ולהתחיל לחיות באופן יותר טוב, בין בדברים שבין אדם לחברו ובין בדברים שבין אדם לחברו. העיקר להתקדם ולהתקדם, לעלות ולהתעלות, לרצות להיות יותר טובים.

 
'ופניהם איש אל אחיו'

    
הרב אבנר ששר שליט"א
  
 

---מהו שלום אמיתי? ---


כולנו רוצים שלום. מוכנים להשתדל להביא שלום בין אדם לחבירו, בין איש לאשתו, בין עם לעם ובין הכוחות השונים שבאומה. אבל מהו השלום? על האימרה הידועה "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", כותב הרב קוק את דבריו הידועים (עולת ראי"ה א עמ' של): "יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יבנה כי אם ע"י צביון אחד בדעות ובתכונות, וא"כ כשרואים ת"ח חוקרים... וע"י המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והיפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דווקא ע"י הערך של ריבוי השלום. שיתראו כל הצדדים.. ויתבררו איך כולם יש להם מקום.. ואדרבה גם העניינים הנראים כמיותרים או כסותרים.. דווקא על ידם יראה אור האמת והצדק".  ובהמשך  "המצב של ההתאחדות הבא מקיבוץ כוחות ודעות נפזרות, למען בית ה '  א -לקינו, התכלית הנרצית, הנקודה שכולם עובדים בעבורה, אבקשה טוב לך"..
גם בבית, במשפחה, השלום ישרור רק אם נכיר שיש הבדל בין כח האיש לזה של האשה, וניתן לכל כח להתבטא במלוא עוצמתו ולמצוא את אותה  "נקודה שכולם עובדים בעבורה", היא השכינה שביניהם שמרוממת את השניים השונים להיות  'בית' מאוחד. אם זכו  –  ה'עזר כנגדו', כן, דווקא  'כנגדו' , בשונה ממנו, הוא יהיה העזר היותר גדול להבאת השלום. ה 'לא טוב' היחיד המוזכר בבריאה הוא כאשר 'היות האדם לבדו', וה'טוב' יווצר ע"י שאינו לבדו אלא מאוחד עם ה'כנגדו' העוזרתו. אך לא מחפשים את ה'נקודה' המאחדת   – אם לא זכו הכוחות המנוגדים עלולים להפריע זה לזה – וליצור מתח הסותר את שלום הבית.
שלום בית אמיתי, של הרמוניה בין הכוחות, מעמיד כל -אחד על מקומו האמיתי, עם ההבחנה שבין עיקר לטפל, בין מקור -החיים לבין מקבל החסות. התפיסה ששלום פירושו ש'כולם יחד' כשווה אל שווה, היא תפיסה מוטעית המביאה שלום מדומה. לעולם האיש צריך להיות איש, עם כל כוחותיו, והאישה צריכה להיות אישה עם כל סגולותיה, ועל שניהם יחד להיות נאמנים לשכינה שביניהם, אותה 'נקודה שכולם עובדים בעבורה'. ואז יקרא על הבית היהודי הזה, הנאמן למקור חייו "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך". שנזכה!
 
 

 
פינת גדולי ישראל  

 
הרא"ש
 


רבי אשר בן יחיאל (ה'י' - ט' בחשון ה'פ"ח), המכונה הרֹא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה היהודית.
תולדות חייו
הרא"ש נולד באשכנז, כיום גרמניה, בין השנים ה'ה'-ה'י'. אביו רבי יחיאל בן אורי היה גדול בתורה והיה מתכתב בהלכה עם גדולי דורו. מלבד זאת היה ידוע בחסידותו המופלגת ונמנה בין חסידי אשכנז. החכם המפורסם רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן) היה בין אבות אבותיו.
בראשית ימיו למד הרא"ש אצל אביו רבי יחיאל. בהמשך החל ללמוד בישיבתו של המהר"ם מרוטנבורג, שהיה הפוסק החשוב והבלתי מעורער באשכנז באותה התקופה, ועד מהרה הפך לתלמידו המובהק. בין הרב והתלמיד שררו יחסי הערכה וחיבה הדדיים, והם עמדו תכופות בחלופת מכתבים הלכתית. במהלך השנים הפנה הרא"ש עשרות שאלות בהלכה אל המהר"ם, וזה השיב לו עליהם בכבוד גדול ובהערכה. על ההערכה הרבה שרכש המהר"ם כלפי תלמידו הנאמן ניתן ללמוד מאחת התשובות ששלח לו בו הוא פותח בהפלגת שבחיו:
כל דתיליד ליה אימיה כמוך תלד, יניק וחכים, דורש ומסכים, סוגר ומקליד, כל קמחא קמח, וקמחא דאמך סולת מנופה כשלג וכגליד, דעת שפתיך בהיר צח ונהיר, בלא לקוי וחליד, לפיד שלהבת אהבתך כאש לפידות ולפיד, אף על פי שהשמים ביני ובינך כרשפי חבתך לבי יסליד, אלופי ומיודעי מורי הרב רבי אשר שיחיה, אשר מדי דברי בך ברוך לקחתיך ולא אשיב עד אם ברכתיך.
פרנסתו הייתה בהלוואה בריבית לגויים, ונראה שמצבו הכלכלי היה טוב. לאחר מאסרו של רבו, ובייחוד לאחר פטירתו בכלאו, ירש הרא"ש את מקומו בהנהגה בוורמס, ונעשה לגדול הדור באשכנז.
בקיץ ה'נ"ח פרצו באשכנז פרעות רינדפלייש. בפרעות הושמדו כ-146 קהילות, ונהרגו עשרות אלפי יהודים, ביניהם קרובו וחברו של הרא"ש מישיבתו של מהר"ם מרוטנבורג, יחד עם אשתו וחמשת ילדיו. בשל ההחמרה במצבם המדיני של יהודי אשכנז ובשל החשש שגורלו יהיה כגורל רבו המהר"ם, החליט הרא"ש לעזוב את ארץ מולדתו ולעבור למקום אחר. על פי מסורת אחת דרש הקיסר אלברכט (יורשו של רודולף הראשון) מהרא"ש לפרוע את סכום הכסף עליו ערב לשם שחרורו של מהר"ם מרוטנבורג, ובשל כך נאלץ לברוח. מסורת דומה מביא המהרש"ל לפיה שמע הרא"ש כי בכוונת הקיסר לתפוס אף אותו ובשל כך התכונן לבריחה. לשם כך הוא שלח את בנו הרביעי, רבי יהודה, לספרד כדי שיתור לו מקום למגורים. במשך מספר שנים ניסה לסייע בשיקום הקהילות שנפגעו בפרעות רינדפלייש, ואז בשנת ה'ס"ג מצא שעת כושר לעזוב את גרמניה וברח עם בני ביתו לספרד, מעבר שרושש אותו כספית. הרא"ש עבר טלטולים רבים, אך הקהילות בספרד קיבלו אותו בכבוד גדול. על פי המקורות מאותה תקופה "חכמתו ויראתו האירו פניו" והיה נראה "כמלאך ה' צבא-ות". באחד מטלטוליו הגיע למקום מושבו של הרשב"א בטוליטולה (טולידו), שאף הוא קיבלו בכבוד גדול, וקרא לקהילות ספרד לנהוג בו בכבוד גדול.
ראשי קהילת טולידו הזמינו אותו להתיישב בתוכם, ללמד תורה ולעמוד בראש בית דינם. כך מונה לראש בית הדין ולראש הישיבה בטולידו, מינוי המעיד על יוקרתו העצומה, שכן לא היה זה מקובל למנות אדם בן אשכנז לרב ביהדות ספרד.
הימצאותו של הרא"ש בספרד יצרה תקדים מעניין של חכם אשכנזי מהראשונים המכיר היטב גם את דרכיהם ומנהגיהם של הספרדים. יוקרתו בעיני הממשל הייתה אף היא גדולה, והשלטונות אמנם התייעצו עמו בענייני משפט.
הרא"ש נפטר ונקבר בטולידו. בנו הנודע ביותר הוא רבי יעקב בעל הטורים. בנים נוספים שהיו לו הם רבי יהודה בן הרא"ש, ממלא מקום אביו בטולידו ובעל שו"ת "זכרון יהודה", רבי יחיאל בן הרא"ש (בנו הבכור), רבי שלמה החסיד, רבי משה ועוד.
יצירתו ופסיקתו
פסקי הרא"ש
יצירתו החשובה ביותר, שנכתבה לקראת סוף ימיו, כוללת דיון בקטעי תלמוד ופסיקת הלכה. חיבורו מבוסס על דברי הרי"ף עם הוספות מדברי התוספות ומשלו. יצירה זו מודפסת בסוף ספרי התלמוד בדפוס וילנה. לחיבור זה נכתבו לאורך הדורות מספר פרושים והגהות (כדוגמת הגהות אשרי). רבי יוסף קארו עשה שימוש בפסקיו כבסיס לשולחן ערוך, יחד עם פסקי הרמב"ם והרי"ף. נכתבו פרושים רבים לדבריו, המרכזיים שבהם נכתבו על ידי התוספות יום טוב, ואחרים על ידי רבי שמואל קאיידנובר, רבי נתנאל וייל. כמו כן נכתבו עליו הגהות של הב"ח ושל הגר"א.
בסוף פסקיו הודפס "קיצור פסקי הרא"ש" (הנקרא גם "רמזים"), אשר מקובל לייחס את כתיבתם לבנו רבי יעקב בעל הטורים.
תוספות הרא"ש
הרא"ש כתב גם תוספות על התלמוד, המבוססות על בעלי התוספות הקדומים, כמו ר"י הזקן ורבי שמשון משאנץ. החוקרים חלוקים בדעתם על מידת העצמאות של הרא"ש בעריכת התוספות שהיו לפניו. יש אומרים שתוספותיו אינן חיבור מקורי, כתוספות רבנו פרץ ורבי אליעזר מטוך, אלא הרא"ש העתיק מהתוספות שהיו לפניו כמעט ללא שינוי. אחרים ביקרו את הגישה הזו, על סמך השוואה בין תוספות הרא"ש על מסכת פסחים לבין מקורותיו, וקבעו שהרא"ש עיבד את החומר שהיה מונח לפניו, בהוספות השמטות ושינויי ניסוח, לא פחות משאר עורכי התוספות.
 
שו"ת הרא"ש
הרא"ש כתב תשובות רבות לשואליו. והם קובצו ב"שאלות ותשובות הרא"ש". לשו"ת הרא"ש ישנה עריכה ייחודית המבדילה אותו מיתר תשובות הראשונים, בכך שהתשובות נערכו בקבצים פנימיים (המכונים "כלל") לפי נושאים, ותחת הכותרת "כלל" נתקבצו מספר תשובות העוסקות באותו נושא, למרות היותן לשואלים שונים ובתקופות שונות.
תלמידו רבי משה די ברושלייש חיבר קיצור לתשובותיו בשם "חזה התנופה", ובסופו קונטרס המכיל שישים וארבע תשובות, שלא נדפסו בשו"ת הרא"ש.
פירוש לתורה
כתב גם פירוש לתורה אשר לוקט בספר "הדר זקנים" יחד עם פירוש התוספות על התורה ועל פירוש רש"י.
אורחות חיים להרא"ש
בין כתביו נמצא גם חיבור בענייני מוסר ויראת שמים הנקרא בשם "אורחות חיים". חיבור זה תורגם ליידיש על ידי הרב יום-טוב ליפמן הלר, וזכה לפירושים רבים. מהם של הרב משה שטרנבוך ושל הרב חיים קנייבסקי.
על אף שהשתייך כאמור למשפחה של חסידי אשכנז, לא ברור האם אכן ראה עצמו מחויב להוראותיו של רבי יהודה החסיד.
על שיטתו והנהגתו
יחסו לרמב"ם ולכתביו
בתקופתו של הרא"ש כבר התפשט מאד חיבורו הגדול של הרמב"ם משנה תורה. אנשים רבים, בהם גם רבנים ומורי הוראה, ראו פחות ופחות צורך לעיין יותר בתלמוד לשם פסיקת הלכה והיו מסתמכים על ספרו המקיף של הרמב"ם. כנגד עמדה זו יצא הרא"ש חוצץ:
וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינן בקיאין בגמרא, לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר... אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא.
— שו"ת הרא"ש כלל לא סימן ט
נקודה חשובה שבה חלק על הרמב"ם היה בזכותה של אישה לתבוע גט בטענה שאינה חפצה בבעלה עוד. בעוד שהרמב"ם מצא זכות כזו, הרא"ש סבר שאין לעשות זאת לכתחילה מכיוון שפוסקים אחרים חלקו על דעת הרמב"ם, מחשש לגט מעושה שעלול להתיר אשת איש, וכן מחשש שהאישה תובעת גט מכיוון שנתנה עיניה באחר. עם זאת, סבר שאלו שסמכו על הרמב"ם "מה שעשו עשוי".
בוויכוח שבין מצדדי מורשתו הרציונלית של הרמב"ם לבין מתנגדי הפילוסופיה נקט עמדה חד משמעית בעד האחרונים, והצטרף לחרם של הרשב"א על לימוד החוכמות בידי צעירים מתחת גיל 25.
יחסו לפסקים מתקופת הגאונים
בפסיקתו סבר שרק על התלמוד אין לחלוק, אולם פסקי הגאונים אינם מחייבים, אם לפוסק יש ראיות מן התלמוד כנגד דעתם, וראיות אלו התקבלו על דעת חכמי דורו. בכך הייתה שיטתו מנוגדת לזו של פוסקים אחרים בני זמנו.
 

מתוך אתר המכלול

ירושמימה- מישיבת הכותל רואים את ירושלים של מעלה
ירושלים של מטה- המקומות והאנשים, מספרים את סיפורה של ירושלים של מעלה.
ננסה ללמוד יחד בסרטון קצר בכל שבוע את החיבור המיוחד הזה.

עקבו אחרינו ביוטיוב ובפייסבוק וראו בטוב ירושלים

נקודה בהלכה- איך מכינים תה בשבת? - מבית אברכי ישיבת הכותל

 

 


חדשות, אירועים ועדכונים חמים חמים!!

 

שיחה ליום הקדיש הכללי, עשרה בטבת 
 מניצול השואה ואיש הרבנות הצבאית, הרב מיכאל בראון

 
\
41f2ba69-a81c-484c-b914-6c68a52506fb.jpg
 

 

בני שיעור א' יצאו לסדנת גיבוש והתרעננות בעמק איילון

 

08445a26-f240-4961-86dd-cba1529b321f.jpg
 

e21af11a-133d-4678-a608-a9000b84cc52.jpg



חנוכת פינת נטילת הידיים החדשה יחד עם בוגר הישיבה פנחס כץ ומשפחתו שתרם את הפינה לע"נ יקיריו

 

7496f18b-1bf2-4c72-ae5b-4ac6eee869cd.jpg

 

ביקור לחיילנו היקרים ביחידת הנחל בגבול לבנון עם הרב טוביה ליפשיץ שהעביר שיעור על "הדן את חבירו לכף זכות"


3fd15229-a567-48ec-b304-f32c364ac228.jpg
 

08140872-e897-4583-a6ba-dad39575ff63.jpg
 

סיום מסכת ב"ק לכבוד יום ההילולא של הבבא סאלי
דניאל סיבוני וסבו ר' משה סיבוני

 

01f537f8-d48b-464b-b775-82654e397a15.jpg

 

ממשיכים במסורת בניגונים לכבוד שבת קודש
בארוחת הערב בליל שישי


 

097feac8-78ea-4ae0-aebd-c0f5939a7d62.jpg

 

השיעור השבועי של הרב טוביה ליפשיץ בעין אי'ה לבני חו'ל

 

c89de06c-fb08-4160-86b4-843b5b259ad7.jpg

 


הביקור השנתי- מסורתי של תלמידי ביה"ס הריאלי בחיפה ללימוד ומפגש עם בני הישיבה כחלק מסמינר זהות יהודית   

65fd42e2-7fef-4b4b-b4f8-436c8905beff.jpg

e6930f08-4a69-489d-b5fd-e840e72b01d7.jpg
 

תוכנית לנוער "צ'ולנט בניחוח ערב שבת ירושלמי" -
סדרת מפגשי חברים להתוועדות, שירה ושו"ת.

פתחנו בשיעור מפי הרב מאיר טוויבר, לאחר מכן, יחד עם הצ'ולנט והכיבוד שהוגש, זכינו להתוועדות מרוממת בהשתתפות ראש הישיבה הרב ברוך וידר, הרב מאיר טוויבר ובליווי בניגון ושירה של הזמר אלישע בירנבאום.

לאחר מכן שמענו שיחה של הרב יוני לביא בנושא "מפתחות להצלחה בחיים".
לסיום עלינו לגג הישיבה לסיור קצר מפי הרב גדי שלוין, ר"מ בישיבה.

 
c22ad67c-3b40-444e-bcc2-e6a8feea7a26.jpg
 

a4e29549-ffd0-4c65-9506-5c0eedd60e50.jpg


1cee1d22-ac21-4bcc-ae7a-35579a9faa7c.jpg




63a69e0f-8f40-43c7-b259-646a94660a74.jpg


מפגש בוגרים- כולכם מוזמנים!!


21a6ee05-7272-435e-a992-7a8f29237514.jpg
_____________

 
  • מזל טוב למנכ"ל הישיבה, מוטי ג'רבי, לרגל הולדת הנכד
  • מזל טוב למו"ר ראש הישיבה הרב ברוך וידר ורעייתו לרגל נישואי הבן בניה
  • מזל טוב לדביר פולק (שיעור ה') לרגל אירוסיו
  • מזל טוב לאביעד שטרית (שיעור ב) לרגל אירוסיו
  • מזל טוב לחיים טויטו (מחזור לט) לרגל אירוסיו
  • מזל טוב לעומר בלאו (מחזור לט) לרגל נישואי
  • מזל טוב לחזקי בן יהודה (מחזור לח) לרגל הולדת הבת
  • מזל טוב לצור טמיר (שיעור ג') לרגל אירוסיו
א. מערכת - זיו ששון ארזי