English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

מיוחד: זכרונות הרב הדרי מחג השבועות שלאחר שחרור ירושלים, מתוך ראיון שעשו עימו ניניו בשנת תשע"ז

"צה"ל שחרר את הכותל ביום רביעי כח באייר, הרובע עוד היה מלא צלפים, ואני זוכר שכשנכנסתי לרובע על הבתים עוד היו הדגלים הלבנים של הכניעה.
יום רביעי שלאחר מכן היה חג השבועות, משה דיין שהיה שר הבטחון הבין שהוא לא יהיה ניתן לחסום את הכניסה לכותל ונתן הוראה לפנות את שכונת המוגרבים.
פנו לאגודת הקבלנים בירושלים, וכל הקבלנים העמידו את הדחפורים שלהם למשימה הזו, משאיות עמדו ליד שער האשפות ופינו את כל ההריסות, אני זוכר שכל הנעלים שלי היו מלאות אבק מהעבודות שעשו שם, הם התחילו את העבודה ביום ראשון ושני ופינו את הכל עד ערב חג.
התכנון היה לאפשר לכל מי שרוצה להיכנס לתפילת שחרית של שבועות ביום רביעי בבוקר שבוע לאחר שחרור העיר העתיקה.

בערב חג, קיבלתי אישור מיוחד לעבור את מחסומי הגבול שעוד נותרו מהתקופה שלפני המלחמה, ויצאתי מבית וגן בשעה 4 לפנות בוקר ונסענו לקבר רחל, לא ידעתי את הדרך בדיוק וכל השלטים היו בערבית, אבל זכרתי את התמונה של קבר ואת הכיוון הכללי, העיר היתה שוממה לחלוטין ובצידי הדרכים היו פטרולים של חיילים, למרות החשיכה הצלחנו להגיע לקבר רחל ולאחר מכן המשכנו למערת המכפלה בחברון.
בהמשך היום של ערב חג ראינו שעולים לירושלים אוטובוסים רבים של יהודים ששמעו שיהיה אפשר להגיע לכותל בשבועות ורבים רבים הגיעו מכל רחבי הארץ.

בליל החג הלכתי להיכל שלמה ולמדנו שם עם יהודים רבים. כבר בשעה 3:00 לפנות בוקר כל רחוב המלך ג'ורג' היה הומה אדם וההמונים ציפו לפתיחת הדרך לכותל שתוכננה לשעה 4:00 לפנות בוקר. חשבתי על הפסוק "לבני קורח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש" שזו הפעם הראשונה שעם ישראל שולט על שני ההרים הללו – הר המוריה והר סיני.
בשעה 4:00 נפתחו המחסומים והמון אדם נהר אל הכותל, ההליכה לכותל היתה מלווה בשירה אדירה של "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך", אותו שיר במשך שנים המשכנו לשיר במועדים בישיבה.
מכיוון שהיה חשש שלא סיימו לטהר את העיר העתיקה מצלפים הקפנו דרך בריכת הסולטן בתוך הוואדי עד לקצה התחתון של סילוואן ומשם עלינו לשער האשפות, תוך כדי ההליכה עלתה השמש ולאחר שעה וחצי של שירה הגענו לכותל באור יום.
מפאת הצפיפות לא נתנו להתפלל באריכות ליד הכותל ולכל אחד היה זמן מוגבל להתפלל.

כמעט שאינו יכול לתאר את ההתרגשות של אותם רגעים, השמחה היתה עצומה, מאתיים אלף יהודים היו בכותל באותו חג שבועות, וממש כל הפנים זרחו.
אני חושב שעד משיח לא תהיה שמחה גדולה כזו כמו שהיתה בחג השבועות הזה.

בתמונה: עבודות פינוי הכותל // צילום: מתוך אוסף "דן הדני" באדיבות הספרייה הלאומית