English Español
צרו קשר

חדשות ואירועים

חזרה לרשימת חדשות

עלון בוגרים ישיבת הכותל - פרשת קרח!! - גיליון 165

גליון 165-  סיון התש"פ

בית ישיבת הכותל מאחל לכם

ולכל בני משפחותיכם


בריאות איתנה, בשורות טובות

ישועות ונחמות מן השמיים בקרוב!



שבת שלום!

 

קרח וחלוקת התפקידים בעולם - 'אורות מהכותל' לפרשת קרח 
מפי מו"ר ראש ישיבת הכותל הרב ברוך וידר שליט"א

 
 
 
 
 
דבר ראש הישיבה - לימי הקורונה

      מרן רה"י הרב ברוך וידר שליט''א   79cb32f5-9dba-43a0-ac46-c615b46a75b4.gif
 
גילוי העוצמות שבתוכנו

 

"צָרְפָה כִלְיוֹתַי וְלִבִּי"
שואל מו"ר הרב יעקב כץ שליט"א: מה מובנה של התפילה אותה אנו מתפללים בכל יום: "וְאַל תְּבִיאֵנוּ... וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן" – והלוא עיקר מהותם של החיים היא הניסיון שבהם, כפי שאומר ה'מסילת ישרים': "כי כל עניני העולם בין לטוב בין לרע הנה הם נסיונות לאדם... עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדין, הוא יהיה האדם השלם"?
מסביר הרב יעקב שליט"א: אנו מבקשים מהקב"ה שעל אף שמהות החיים היא הניסיונות, מכל מקום שלא יביאנו לידי ניסיונות החורגים מניסיונות החיים הרגילים - אל תביאנו למלון קורונה, אל תביאנו למצב שיאלצו להנשים אותנו, אל תביאנו למלחמה.

"וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם"
ב"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם ועמד בכולם"[1], ואנחנו אוכלים את פירותיהם. הרב הדרי זצ"ל היה חוזר על דברי חז"ל[2] שמ"הַמַּאֲכֶלֶת"[3] בה השתמש אברהם בניסיון העקידה אוכלים כל הדורות.
האם 'אברהם' של לפני עקדת יצחק נותר כמו שהוא ללא שינוי לאחר העקידה? לכאורה כן. הלוא מה יכול להשתנות בתהליך קצר של מספר דקות? מה יכול להשתנות בגלל ניסיון? חלילה לחשוב כך. אם לאחר ניסיון נשארנו כדוגמת מה שהיינו לפניו הרי שזהו בזבוז גדול. באופן זה הייסורים שחלפו על האדם היו לשווא. הייתכן שאדם חלה, ואפילו הורדם והונשם, ועדיין לא ישתנה בו משהו?
נחשוב באופן יותר מעמיק - לעיתים כאשר הרב מבחין שתלמידיו לא הבינו את השיעור הוא חוזר על השיעור פעם נוספת. כך נוהג גם הקב"ה - כאשר אין מבינים את השיעור אותו הוא מבקש להנחיל לבאי העולם הוא מנסה שוב להבהיר את כוונתו. הוא מביא גל שני, חס ושלום, ואולי אף גל שלישי ורביעי, עד שהשיעור יובן. כך מבואר פרשת "בחוקתי"[4]. ישנה מטרה לדברים בהם הקב"ה מנסה את האדם, את העם ואת העולם.
התוודעתי לדברים נפלאים שכתב הרב סולובייצ'יק וברצוני להשליך מהם אלינו לישיבה. הרב סולובייצ'יק כותב ביחס לניסיון העקידה[5]: "ריבונו של עולם לא נזקק לניסיון העקידה כדי לדעת מסירות נפשו, אמונתו ואהבתו של אברהם אבינו את הבורא -  כל אלה גלויות וידועות לפניו מראש. אלא ביקש הקב"ה שאברהם מעלמא דאיתגליא יתפוס ויוציא לאור את עומק עומקו של אברהם דאיתכסיא ועל ידי כך תיגלה ותיראה לבאי העולם עוצמת דביקותו בבורא העולם". הביטוי "עלמא דאיתכסיא" - העולם  המכוסה, שאוב מהעולמות הפנימיים, והכוונה כאן לכוחות העלומים הגלומים בכל אחד ואחד מאיתנו. כוחות שאיננו מודעים לקיומם. אנו עוברים את חיינו תוך שימת לב רק ל"עלמא דאיתגליא" שלנו, לביטויי החיים הרגילים שלנו בחיי היום-יום. "רק על הר המוריה הכיר אברהם את עצמו וראה את עצמו באור חדש; שם על ההר הוא גילה לפתע את גודל מסירותו ונאמנותו לבורא העולם". הגילוי והחידוש הוא לאברהם ולא לקב"ה!
תמיד אנו מדגישים שמטרת הניסיון היא לרומם ולגדל את האדם. מחדד זאת הרב סולובייצ'יק שכוונת הקב"ה בניסיון העקידה הייתה שאברהם יכיר את "אברהם דאיתכסיא", את הכוחות המצויים בקרבו פנימה. בעת ניסיון מגלה האדם בקרבו כוחות שלא שיער שהם מפכים בו. הוא מגלה על עצמו שהוא מסוגל לדברים שלא תיארם לעצמו: ללמוד בשמחה ובאהבה; לקחת אחריות ארגונית על סביבתו; לאהוב את כולם.
דברים אלו נכונים כלפי כל אחד, אולם לא רבים מסוגלים להגדיר ולהמליל זאת. הרב סולובייצ'יק העיד על עצמו עדות אישית ומדהימה: "פעמים הרבה ניסה אותי הקב"ה כדי לחשוף מתוכי את 'עלמא דאיתכסיא' שלי. סבלתי הרבה ייסורים והייתי שואל את עצמי: על שום מה תובע ריבונו של עולם ממני שאתייסר כל כך הרבה? לבסוף מצאתי את פשר הדבר: כדי שאכיר את עצמי טוב יותר וכדי שאדע עד כמה קשור אנכי ללימוד התורה".

"תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי"
עובר עלינו ניסיון גדול ומתמשך. השבוע הגעתי להכרה פנימית בתוכי, למרות שבעבר לא חשבתי כך, שהמצב אינו עתיד להשתנות בקרוב. מסתבר שזו תהא צורת החיים בתקופה הקרובה. עד מתי? "עַד אֲשֶׁר אִם שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב", כתשובת הנביא[6]. הדבר יימשך עד שהקב"ה יחליט אחרת. אם הוא ירצה יהיו גם שמונה עשרה גלים, שהרי האנושות איננה יודעת בינתיים כיצד להתגבר על מגיפה זו. נראה שריבונו של עולם רוצה ללמדנו עיקרון מסוים על ידי בית ספר ארוך-טווח, בו יש יותר סיכוי שהמסר ייקלט. כאשר אדם חושב שהוא בא לפיקניק קצר הוא אינו פותח את המזוודה ולא מסדר את חפציו בארון. רק כאשר הוא מודע לכך שביקור זה יארך זמן מרובה הוא מתאים את חייו אליו. מה חשב יהודי בשואה בזמן שהתחבא בבונקר מתחת לעליית הגג במשך שלוש שנים? וכי הוא ידע שמחר יהיה אחרת?

"מְלַמֶּדְךָ לְהוֹעִיל מַדְרִיכֲךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ"
הנקודה העיקרית שברצוני לעורר היום היא שעל כל אחד מאיתנו להעמיק להתבונן בנפשו ולזהות אלו כוחות הוא חשף בעצמו במשך התקופה הזו. פגשנו בישיבה גילויים של עוצמות חדשות של דיבוק וקישור לתורה. שמעתי מהר"מים שחברים בישיבה מעידים על עצמם שנוצרה בקרבם שמחה וחדווה בלימוד, שדווקא בתקופה זו הם זוכים לעוצמת תפילה מיוחדת. הלוא הקב"ה אינו מגלגל דברים בעולם סתם כך. הרי ברור שמקורה של מגיפה זו אינו בפליטת מעבדה בוואן שבסין. העולם אינו מתנהל על ידי מאורעות מקריים, אלא קיימת השגחה על כל פרט, כל חיידק בעולם מושגח, בוודאי כאשר הדברים נוגעים לעם ישראל.
מתגלים בנו כעת כוחות רבים. לשם כך אין צורך לצאת ללבנון, להיות בשדה הקרב ולראות חברים מתים; לשם כך אין צורך שמישהו יחלה. עלינו רק לפקוח את העיניים והלב ולגלות בעצמנו את  הכוחות האדירים הנובטים בתוכנו, להקשיב אל הקול הפנימי המהדהד בקרבנו. בכוחן של מחשבות אלו לרוממנו למקום אחר. בכוחן של מחשבות אלו להביאנו לסוג של לידה מחודשת, לחולל בנו מבט מחודש על החיים, ליצור בתוכנו העמקה והפנמה. נראה שזו העבודה שנדרשת מאתנו כעת.
 


[1] אבות, פרק ה, משנה ג
[2] בראשית רבה, פרשה נו, סימן ג: "אמר ר' חנינא: למה נקראת סכין 'מאכלת'? לפי שמכשר אוכלים. ורבנן אמרי: כל אכילות שישראל אוכלים בעוה"ז אינם אוכלים אלא בזכות אותה המאכלת".
[3] בראשית, פרק כב
[4] ויקרא, פרק כו, פסוקים כז-כח: "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם".
[5] ימי זיכרון, עמודים 224-225
[6] ישעיהו, פרק ו, פסוק יא. עיין רש"י, שם: "ידעתי כי לא ישיבו עד תבוא פורענות עליהם וילכו בגולה ושאו עריהם מאין יושב".
 
לשולחן השבת 

הרב רוני קלופשטוק שליט''א

קרח - מדוע דווקא עכשיו??

 

וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה מָה רָאָה לַשְּׁטוּת הַזּוֹ, אֶלָּא עֵינוֹ הִטְעַתּוּ, רָאָה שַׁלְשֶׁלֶת גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת הֵימֶנּוּ, שְׁמוּאֵל שֶׁשָּׁקוּל כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁכֻּלָּם מִתְנַבְּאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.....אָמַר - אֶפְשָׁר הַגְּדֻלָּה הַזּוֹ עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אֶדֹּם? וְלֹא רָאָה יָפֶה - לְפִי שֶׁבָּנָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְעוֹמְדִין מֵהֶן..."  (במדבר רבה יח,ח)
חז"ל במדרשים ולאחריהם המפרשים הראשונים, הפליגו בדבריהם בהבנת מניעיו של קורח ליצירת פלוגתא עם משה רבינו  - מנהיגם ורבן של כל ישראל. אולם יש לעיין מקודם לכן, בשאלה מתי אירעה פרשייה זו ? לשם הבנת תוקפה של השאלה, נקדים בהבהרת מספר נקודות בענין הכרונולוגיה של אירועי עם ישראל במדבר.  כידוע, יצאו ישראל ממצרים בט"ו בניסן, הגיעו למדבר סיני אל נוכח הר חורב בר"ח סיון, וקבלו התורה בו' בסיון. משה עלה אל ההר וירד בתום מ' יום בי"ז בתמוז ולנוכח חטא העגל שבר הלוחות. תכוף לכך עלה עוד פעמיים להר סיני, ובי' בתשרי ירד ממנו לבשר על מחילתן של ישראל, ולמחרת הורה על הקמת המשכן. כל החורף הראשון במדבר עמלו ישראל על בנייתו, וחנוכתו נמשכה ז' ימים מכ"ג אדר ונשלמה ב"יום השמיני" בר"ח ניסן. ספר שמות למעשה מתאר את כל האירועים הללו החל מפר' בא ועד סוף החומש (עם השלמות בתחילת ס' ויקרא ובמדבר). ספר ויקרא נמסר לעם בין א בניסן לא' אייר. ספר במדבר פותח במפקד הראשון בר"ח אייר שבתחילת השנה השניה ליציא"מ, עובר לתאר את ההכנות של המחנה לקראת המסע מחורב לא"י, ובפר' בהעלותך נאמר כי יצאו בכ' באייר לדרכם –"ויסעו מהר ד' דרך שלשת ימים וארון ברית ד נוסע לפניהם". לאחר מכן, הפרשה מספרת על חטא המתאוננים ועל חטא קברות התאווה בסמוך למסע זה.
נעבור לפר' שלח לך. על פי מסורת חז"ל יצאו המרגלים – כמתואר בפר שלח לך -  לתור את הארץ בר"ח תמוז וחזרו למחנה בט' באב. לאחר שהסיתו את העם כנגד הציווי להכנס לארץ לכובשה, נענשו ישראל בגזירת מתי-מדבר. היינו – שבמקום להכנס לארץ מייד, ינועו עוד שלושים ושמונה שנים וחצי במדבר עד שימותו כל יוצאי מצרים שהיו בני כ' שנים בעת חטא המרגלים. רק זרעם יזכה להכנס לא"י, בתום נדודים ארוכים של מ' שנים במדבר.
נדלג לרגע על פרשת קרח, ונעבור לפרשת חוקת.  התורה מספרת שהגיעו בר"ח ניסן האחרון לשהותם במדבר למדבר צין, שם מתה מרים, ובר"ח אב מת אהרון בהר-ההר. בסופה של הפרשה מגיעים ישראל לערבות מואב, שם יהיו עד כניסתם לארץ בי' בניסן בסוף השנה המ'. פרשות בלק ופנחס, מטו"מ וכל ספר דברים, חלות בחצי שנה זו שבין  ר"ח אלול, עד ז' באדר – פטירת משה רבינו.
נמצינו למדים, שפרשת קורח – על פי סדר פשטן של כתובים, מצויה בתווך העצום שבין ט' באב של השנה השניה לבין ר"ח ניסן של תחילת השנה הארבעים. כלומר – יותר מל"ח וחצי שנים של נדודים במדבר, לא מסופר עליהם כמעט כלום , למעט תחנותיהן של ישראל שמנויים במ"ב המסעות בפר' מסעי !
מתי אם כן ארעה המחלוקת של קורח ועדתו על משה ואהרון ? בתחילת פרק זמן זה, באמצעו או בסופו? האם לזמנו של אירוע זה  יש השלכה על הבנת מניעיה של אש המחלוקת?
 
נתמקד בשיטתו של הרמב"ן. לשיטתו, אין להשתמש בכלל של 'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אלא אם כן פשט הכתוב מאלץ לכך. ולפיכך סובר כאן שהכתובים כסדרן (בניגוד לשיטת הראב"ע במקום), דהיינו שהמחלוקת ארעה מיד לאחר חטא המרגלים ועונשם של ישראל לנוע במדבר. על  פי הבנה זו, מתאר הרמב"ן באריכות מדוע לא היה יכול המרד לפרוץ קודם לכך. קרח, רואה את יחס העם להנהגתו של משה לאחר חטא המתאוננים וחטא המרגלים, וממתין בקנאתו בסבלנות עד הרגע שהוא חש כי יש קרקע פוריה להסתת העם כנגד משה. אין לו כלל טענה כנגד ה' יתברך, אלא רק על מנהיגותו של משה, אשר משתלט ומחלק תפקידים למשפחתו כרצונו . "כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ד' ".
התורה חושפת לעינינו, כיצד קרח שפקח היה, נפל בידי יצרו. הוא אוסף טענות מטענות שונות, רק על מנת להסביר מדוע לא רק למענו הוא עושה, אלא למען כלל ישראל.
התשובה לטענותיו פשוטה וברורה – המינויים כולם נעשו בציווי מפורש של ד', ולא מבחירתו של מרע"ה, אך קרח מערער על עצם שליחותו של משה כנביא המביא דבר ד' לעם ישראל. לטענתו – אין להאמין לדבריו של משה בנקודה זו של המינויים. ההרס הנורא שיכול היה לקרות כתוצאה מכך, כי כל אחד יערער על מה שנראה לו שמשה אמרו שלא מדעתו של מקום. משום כך, מבקש משה כי הארץ תוליד בריאה חדשה של פי-הארץ שתבלע לעולמים את המערערים על דבריו בשליחותו של השי"ת, להורות – כי לדבר שכזה לא יהיה קיום בעולם.
אפשר לומר, כי חוסר הבהירות בתורה לגבי מיקומה הכרונולוגי של פרשת קרח, בא להבהיר כי מחלוקת כזו, ובמיוחד על ההנהגה ועל הכהונה, שייך שתקרה בכל זמן נתון. שהרי קרח שפיקח היה, וחשב כי הוא ראוי יותר להנהגה, ועל כן המתין לשעה של מרירות ויאוש ששקעו בהם לאחר גזירת המיתה במדבר. על כך צוותנו התורה לדורות – "ולא יהיה כקרח ועדתו", ועל מנת למנוע אירועים כאלו בעתיד, נשתייר במשכן ובמקדש, המטה הפורח של שבט הכהונה, שבכוחו להכיל את כל מטות השבטים. כמה צריך להזהר שלא להתפתות אחרי היצר לעשות מחלוקת כביכול "לשם שמיים".
נזכה לראות בעצמנו במטמוניות שנגנזו ע"י יאשיהו המלך תחת ההיכל, את מטהו של הנבחר לכהונה, שידע להכיל בלבו ובברכתו את כל כלל ישראל.
 

 

מתוך השיחה השבועית

       מו"ר הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א -    5385b0c7-7466-4549-8e89-8ed0acace130.gif   
 

מחלוקת קרח עם כל עדתו
 

קֹרח שפיקח היה, מה ראה לשטות זה?
התורה אומרת: "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" (במדבר טז, א-ג).
בבואנו לדבר על קֹרח, צריך להקדים ולומר, שכל מה שנדבר עליו הוא רק כפי מה שנראה לעינינו הכהות, וכפי המושגים הנמוכים שלנו. לא כפי ערכו ומדרגתו האמיתיים של קרח. האר"י ז"ל אמר, "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח" (תהלים צב, יג) - סופי תיבות קֹרח (כי יש בקרח גם צד טוב, שהוא מחפש קדושה)[i] (כתבי האר"י ז"ל, שער הפסוקים). ורש"י כאן מביא, שקרח היה בעל רוח הקודש (כפי שנראה להלן). א"כ, אין לנו כלים לדבר על קרח כפי ערכו האמיתי, ולכן בלית ברירה אנו מדברים עליו במושגים שלנו.
חז"ל שואלים: "קֹרח שפיקח היה, מה ראה לשטות זה"? (תנחומא קרח סי' ה', וברש"י כאן טז, ז) הרי משה מזהיר את קרח ואת עדתו בדברים ברורים: "מי שיבָּחֵר יֵצֵא חי, וכולכם אובדים" (עי' רש"י שם, ו). אם כן, כיצד מעיז קרח להכנס לסיכון הזה? מנין לו הבטחון, שמתוך מאתים וחמישים איש, הוא יהיה זה שיבחר לכהונה הגדולה? - כך שואלים חז"ל.
רש"י מביא את התירוץ שאמרו על זה חז"ל: קֹרח - "עֵינוֹ הטעתו. ראה (ברוח הקודש) שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן... ועשרים וארבעה משמרות (לויה) עומדות מבני בניו, שכולן מתנבאין ברוח הקודש... אמר: אפשר הגדוּלה הזו עתידה לעמוד ממני, ואני אובד אותה?!" (תנחומא קרח סי' ה', הובא ברש"י כאן טז, ז). לכן הוא משוכנע, שהוא האיש שיבָּחֵר ע"י הקב"ה לכהונה הגדולה.
אלא שרוח הקודש של קרח היתה מוגבלת מאד, כנראה. אם לא היתה מוגבלת, היה רואה גם מה שיֵצא מאהרן, לא רק מה שיצֵא ממנו. מאהרן יוצאים כהנים גדולים במשך דורות רבים, יוצאים ירמיהו יחזקאל ועזרא הסופר, יוצאים מתתיהו ובניו ועוד צדיקים, את כל זה קרח לא רואה. למה? - כנראה שקרח רואה מה שהוא רוצה לראות, ולא רואה מה שהוא לא רוצה לראות. אפילו אצל אדם כזה, שרואה ברוח הקודש, שייך כנראה יצר הרע כזה, שלא לראות מה שהוא אינו רוצה לראות. [או שראה את הכל, אבל סבור היה שכל אלו יֵצאו מאלעזר או מפינחס, ואהרן יכול כבר להשרף].
אז יש לקרח רוח הקודש, אבל היא מוגבלת. ולא רק שהיא מוגבלת, גם במה שכבר כן ראה ברוח הקודש, השתמש קרח באופן מרושע ואכזרי. אם קרח מדמה לעצמו שראה ברוח הקודש שהוא זה שימלט וכל בני עדתו ישרפו, מה היה עליו לעשות? היה צריך לגלות את הדבר לחבריו, ולהצילם ממָּות בטוח! במקום זה, מה הוא עושה? - "וַיַּקְהֵל... קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר טז, יט) - להובילם לִשרפה ולאבדון. להסית מאתים וחמישים איש לבוא ולהתקוטט למענך עם משה רבינו, תוך ידיעה ודאית שסופם להאבד בזה ובבא - זוהי רשעות מיוחדת במינה!

מחלוקת גם בתוך עדת קֹרח עצמה!
זוהי כנראה התוצאה הנוראה מן המחלוקת שהיתה לא רק בין קרח ועדתו למשה רבינו, אלא גם בתוך עדת קרח עצמה! המשנה הרי אומרת: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים - סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים - אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? - זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? - זו מחלוקת קֹרח וכל עדתו" (אבות פ"ה מי"ז). וכבר העירו, שבַּדוגמא לְמחלוקת שהיא לשם שמים, הוזכרו שני הצדדים - הלל ושמאי, ואילו בַּדוגמא למחלוקת שאינה לשם שמים הוזכר רק צד אחד - קֹרח ועדתו, ללא הצד השני - משה רבינו. יש שהסבירו, שמשה לא נזכר כאן, כי רק קֹרח הוא זה שנחלק שלא לשם שמים, בעוד שמשה - הצד השני - כן חָלַק לשם שמים, ולכן לא הזכירה אותו המשנה, כי הוא אינו חֵלֶק מן הדוגמא של מחלוקת שאינה לשם שמים (תויו"ט שם).
ואולם יש שהסבירו באופן אחר: לדעתם, גם בדוגמא של מחלוקת שאינה לשם שמים הוזכרו שני הצדדים - "קרח, וכל עדתו"! שכן לא רק בין קרח למשה רבינו היתה מחלוקת, אלא גם בין קרח לבני עדתו. ולא רק בין קרח לבני עדתו, אלא כל מאתים וחמישים בני עדת קרח חלקו זה על זה, כפי שעולה מדקדוק לשון המשנה, שאמרה: "מחלוקת שאינה לשם שמים, זו מחלוקת קֹרח וכל עדתו" (ולא אמרה בקיצור: "זו מחלוקת קרח ועדתו"). מאתים וחמישים מחלוקות שלא לשם שמים היו כאן! כל אחד חושב שהוא העניו והצדיק מכולם, ושהוא יהיה האיש שה' יבחר בו להיות כהן גדול, וכל השאר - שישָׂרפו!... כשזו התמונה בתוך עדת קרח עצמה - אולי כבר אין זה פלא גדול כל כך, שקֹרח לא מספר לבני עדתו מה שנגלה לו ברוח הקדש. שהרי מאתים וחמישים האיש מקריבי הקטורת, היו לא רק שותפים לדרך, אלא גם מתחרים!... כך נראית מחלוקת שאינה לשם שמים. כל אחד מוכן שמאתים וחמישים חבריו ישרפו!...
 
[i]. וכן נרמז בזה, "שבסוף תיקון העולם גם הוא יתוקן" ("עץ יוסף" על מדרש רבה בפרשתנו, פרשה י"ח סוף אות יג [יא]). וכן דקדק השל"ה מהמשנה, דרק לגבי "עדת" קרח נחלקו תנאים אם יש להם חלק לעוה"ב או לא (סנה' קח, א). ומשמע דעל קרח עצמו לא נחלקו, ולכ"ע יש לו חלק לעוה"ב (של"ה פרשת קרח אות ט"ו בהגה"ה).
 
'ופניהם איש אל אחיו'

    
הרב שמואל בן שטרית שליט"א
  
 ed12f80b-5fd7-4a79-96b9-d59a4c12a5a6.gif

---אל תקרי בנייך אלא בונייך ---
 
 
אולי ניתן לבאר בדרך רמז , הבנים נסמכים על עבודת אביהם, הוא הבונה אותם. אנו נדרשים להיות יותר עצמאיים , בכוח התורה אנו אמורים לקבל כשורים של בניה. הדברים נכונים באופן כללי לבניין האישיות ובענייננו, במלאכת הקודש, בניין הבית. בפעם הקודמת קראנו למעבר מ״שורדים״ ל״אוהבים״ וכעת נדגיש שעיקר העבודה צריך להיות בשכלול הבניין. אני מאמין שזוג שעיקר עיסוקו בשיפור איכויות יתעסק פחות במריבות ובהישרדות. הרמח״ל במסילת ישרים כותב שאדם צריך לייחד זמן להתבונן ולשכלל את שלמות העבודה. כך גם אנו, נייחד זמן לדבר ולהקשיב להפנים ולשפר,כשהמטרה היא״איך להיות יותר אוהבים?״ חשוב מאוד שחוויית השיחה תהיה חיובית ונעימה .פעמים שנפגוש זוגות שממש לא אוהבים את ״הדיבור״ כיון שבדרך כלל דברו רק כדי לנסות להנמיך את להבות המדורה, אך חוו מעט שיחות שעיקרם בניה ושכלול. נשתדל יותר בהארת פנים, לא רק לאנשים זרים אלא גם ובעיקר בתוך הבית. בהצלחה במלאכת הבניה!

 

 
פינת גדולי ישראל  

 

הרמ"ה

רבי מאיר בן טודרוס הלוי אבולעפיה ובראשי תיבות שגורים: הרמ"ה (ד'תתק"ל, 1170, בּוּרגוֹס, ספרד - י"ח בניסן ה'ד', מרץ 1244, טולדו) היה מקובל, חוקר המסורה, מפרשני התלמוד, פוסק הלכה מן הראשונים ומשורר. נודע כמתנגד חריף להשקפתו של הרמב"ם.
ביוגרפיה
הרמ"ה נולד למשפחת חכמים מכובדת. הוא ואביו, רבי טודרוס בן יוסף, עברו לטולדו ושם הקימו ישיבה. אביו הוכתר בתואר "נשיא", תואר שעבר לבנו רבי מאיר לאחר מותו בשנת 1225. בשנות השלושים לחייו התמנה הרמ"ה על ידי הקהילה לכהן כדיין בבית הדין הרבני של העיר. חבריו לבית הדין היו רבי יצחק מאיר אבן מיגאש (בנו של רבי יוסף אבן מיגאש) וראב"ן הירחי. הרמ"ה נחשב מגדולי הפוסקים בספרד ורבים פנו אליו בשאלות, ביניהם חברו הרמב"ן, הרשב"א, הר"ש משאנץ.
עמדתו של הרמ"ה בפולמוס נגד הרמב"ם
בשנת 1200 לערך, בהיותו צעיר, קיבל הרמ"ה לידיו את ספר משנה תורה, וגילה כי בהלכות תשובה, הרמב"ם מתאר את העולם הבא כעולם "שאין בו גוף וגויה", לדעתו היה בכך משום הכחשת לאמונה בתחית המתים. הרמ"ה גם התנגד לפרשנות האלגורית העולה מכתבי הרמב"ם לאגדות חז"ל.
הרמ"ה ערך את השגותיו על כתבי הרמב"ם, באיגרת ששלח לחכמי פרובנס שבדרום צרפת, ובראשם לרבינו יהונתן הכהן מלוניל, כדי שהללו ישלחו לרמב"ם עצמו כדי להוכיח אותו. חכמי לוניל, שהעריצו מאד את הרמב"ם, לא קיבלו את דברי הביקורת של רבי מאיר, ורבי אהרון בן משולם מלוניל אף החזיר לו איגרת תשובה נוזפת בה האריך להשיב על השגותיו, דבר שהוביל לחליפת איגרות שלמה ביניהם הנקראת "כתאב אל רסאיל" (פאריס תרל"א), ונכללה ב"ספר האיגרות" של הרמ"ה (ראה להלן). בסופו של דבר הוא נכשל בגיוס חכמי דרום צרפת כנגד הרמב"ם, ועורר עליו זעם רב מצידם.
גם אצל חכמי ספרד עוררו דבריו כנגד הרמב"ם כעס, הרמ"ה לא שקט ושלח את חליפת האיגרות כולה למרכז הרוחני הראשי של צפון צרפת, הבסיס לפעילותם של בעלי התוספות; הוא מיען את המכתב לראשי חכמי צרפת, ובראשם גדולי הדור - האחים רבינו שמשון משאנץ והריצב"א, מבעלי התוספות, וביקש מהם להכריע בוויכוח בינו לבין חכמי לוניל. רוב הרבנים אליהם מוען המכתב נמנעו מלהשיב כפי הנראה, אך הר"ש משאנץ תמך בדעתו של הרמ"ה לגבי תחיית המתים ושלילת הפרשנות האלגורית; עם זאת, סירב להצטרף למלחמה כנגד הרמב"ם, בהיותו רוחש לו כבוד רב.
מאוחר יותר פרסם הרמב"ם את "איגרת תחיית המתים" שלו, בה התנער לחלוטין מן הפרשנות שייחס לו הרמ"ה בנושאים הרגישים הללו.
עם כל זאת, רחש הרמ"ה לרמב"ם כבוד רב ואף כתב קינה למותו. עם השנים הצטננה ביקורתו של הרמ"ה כנגד הרמב"ם, ושלושים שנה לאחר מכן, בשנת 1232 כשהתלקח בשנית הפולמוס על תורת הרמב"ם ורבי שלמה מן ההר ותלמידו רבי יונה גירונדי הנהיגו חרם על חלק מספריו של הרמב"ם ונענו בחרם נגדי עליהם ועל חסידיהם - נשאר הרמ"ה נייטרלי.
כתביו

  • יד רמה או בשמו המקורי - פרטי פרטין. ספר הדן בסוגיות תלמודיות וקביעת פסק הלכה על פיהן. הספר כתוב ברובו בארמית ולפירושי מילים הוא נעזר בערבית. במקורו הספר נכתב על כל התלמוד הבבלי אך רק ארבעה חלקים מהספר שרדו: על מסכת בבא בתרא (סלוניקי, 1790) על מסכת סנהדרין (סלוניקי, 1798). כיום נמצאו גם ספריו על מסכת קידושין ועל מסכת גיטין.
  • פירושי הרמ"ה לעוד 12 מסכתות שונות בתלמוד הבבלי מוזכרים בספרי פרשנים ופוסקים אחרים, ביניהם השיטה מקובצת, רבנו אשר בן יחיאל (הרא"ש) ובנו רבי יעקב בעל הטורים שחלק אבן העזר בספרו מבוסס על פירושיו של הרמ"ה (ראו בקישורים חיצוניים).
  • ספר האגרות (פריז 1871) - אסופת חליפת מכתבים עם רבי אהרון בן משולם מלוניל ור"ש משאנץ, בפולמוס על הרמב"ם.
  • שו"ת הרמ"ה, נדפסו לראשונה בתוך ספר אור צדיקים (סלוניקי 1799).
  • מסורת סייג לתורה (פירנצה 1751) חֵקֶר המסורה ודיני כתיבה נכונה של ספר התורה. הספר השפיע על דרך כתיבת ספרי התורה בתקופתו של הרמ"ה ולאחריה.
  • בהתבסס על מחקרו, כתב הרמ"ה עצמו ספר תורה ששימש להגהת ספרי תורה בספרד.
  • בקבלה כתב הרמ"ה שני ספרים: לפני ולפנים - פירוש לספר יצירה, וגינת ביתן - פירוש קבלי על ספר בראשית.

 
 

מתוך אתר המכלול

ירושמימה- מישיבת הכותל רואים את ירושלים של מעלה
גיא בן הינום למרגלות ההר
ירושלים של מטה- המקומות והאנשים, מספרים את סיפורה של ירושלים של מעלה.
ננסה ללמוד יחד בסרטון קצר בכל שבוע את החיבור המיוחד הזה.

עקבו אחרינו ביוטיוב ובפייסבוק וראו בטוב ירושלים

נקודה בהלכה  - האם מותר לכסות את הסירים שעל גבי הפלטה בשמיכה בערב שבת ובשבת? מבית אברכי ישיבת הכותל

 

 


חדשות, אירועים ועדכונים חמים חמים!!

 


תלמידי שיעור ד'-ה' בסידור מצרכי מזון לקשישים ולתושבי
האיזורים הנגועים במסגרת המילואים של בני ישיבות ההסדר בתקופת הקורונה


d2dcbfe3-fdd1-4125-b7e4-7f51362d8396.png

 

70f991a5-14bf-40f6-a408-27c01f7e5ae6.png
 

 

שישו את ירושלים גילו בה"- יום ירושלים תש"פ בישיבת הכותל"


 יום מרוכז לשמיניסטים בישיבה
שיעורים עם הרמי"ם, מפגש בבית ראש הישיבה וחבורות עם
תלמידי הישיבה


 

 

ישיבת הכותל קיימה אזכרה לע"נ חללי
קרב סולטן יעקב.


בעקבות האזכרה בשנה שעברה, קמה בישיבת הכותל יוזמה של חברי גדוד ההסדרניקים 362 שלחמו בקרב סולטן יעקב במלחמת שלום הגליל- שבה חברי הגדוד מחזיקים 13 אברכים שלומדים בכל ערב לעילוי נשמת חבריהם מהגדוד שנפלו בקרב הקשה ולהשבת הנעדרים.

 האזכרה התקיימה בזום בהשתתפות ראש ישיבת הכותל, הרב ברוך וידר שליט"א וראש ישיבת דימונה הרב דוד תורג'מן שליט"א שלחמו יחדיו בקרב, ויחד עם חברי הגדוד ואברכי הישיבה הלומדים יום יום לעילוי נשמת הנופלים.

 

 

49932406-df37-4437-8409-67ce9988e1f3.png


705f5185-eee3-4a84-b86d-4ff4439ba2e8.png
 

הרב רוני קלופשטוק שליט"א מעביר שיעור לחיילינו בנח"ל בבסיס
אל פורן שברמת הגולן

 

6bfebf9d-db4c-42f7-9da9-be07e94f4b7e.png

בישיבה צוין יום פטירתו של הרב שג"ר זצ"ל.  התקיים שיעור לזכרו באתר הישיבה מפי תלמידו הרב ראובן רז (זכריה)

 
ef55cdab-6b07-492a-90e6-9798197fb00f.png


a6148290-71d5-4b21-b2bb-ba6d7b0d6373.png

a704a872-9a7e-4ae6-b2c6-24b47878c77f.png




fada19af-949e-48b0-9148-9f85e3640680.png


___________________________________
 
  • מזל טוב לראש הישיבה הרב ברוך וידר שליט"א ולמשפחתו לרגל אירוסיו של הבן יעקב
  • מזל טוב לבוגר הישיבה ידידיה סגל (מחזור מה) ורעייתו על הולדת בתו
  • מזל טוב לבוגר הישיבה ר' אלעד ברנד ורעייתו על הולדת בנו
  • מזל טוב לבוגר הישיבה ר' עמיחי ואביבית לחמי לרגל הולדת בנם בניה
  • מזל טוב לבוגר הישיבה בנימין פישל לרגל אירוסיו עם שרי
  • מזל טוב לבנצי דנקברג (לט) לרגל הולדת הבת
  • מזל טוב לבוגר הכולל אליסף דרדיק ורעייתו על הולדת הבן
  • מזל טוב לבוגר הישיבה אשר וחיהל'ה כהן על הולדת הבת
  • מזל טוב לבוגר הישיבה דניאל עידן ורעייתו על הולדת הבן
  • מזל טוב לבוגר הישיבה שמעון עמור ורעייתו על הולדת הבן
  • תנחומים ליצחק ודוד הנשקה (בוגרי הישיבה) על פטירת אימם ביום ו באייר. ניחומים כמקובל בימים אלו
  • תנחומים לבוגר הישיבה רמי סדן על פטירת אביו
א. מערכת - זיו ששון ארזי